מתוקים מדבש

ספר מתוקים מדבש, לוקט ונערך על ידי דוד אברהם. פנינים מובחרים, פלפולים חריפים, שעשועי תורה, פרפראות וחידודים, אסופים מגנזיהם של גאוני ישראל ערוכים בשפה קולחת ובהירה ומשובצים בחן על סדר הפרשה. ספר זה מחולק לשני חלקים. חלק ראשון – חומשים בראשית, שמות. חלק שני – חומשים ויקרא, במדבר ודברים. הוורטים הכתובים בו, מלאים בתוכן ובחן והם ברורים ונהירים לכל אחד, בנוסף לצורה הנעימה והכתב הרהוט בו נכתב הספר.

 "מתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים יט, יא)
פסוק זה אומר דרשני משני חלקיו, שכן על חמדת הממון אמר קהלת בן דוד "אוהב כסף לא
ישבע כסף" (קהלת ה, ט), ואמרו חכמינו "מי שיש לו מנה רוצה מאתים, מי שיש לו מאתים רוצה
ארבע מאות" (קהלת רבה א, יג), ואם הימצאות הממון גוררת הרגשת חסרון יתירה מזו שהיתה,
מדוע יש יתרון בכך שהתורה נחמדת יותר מזהב ומפז רב?
ואף על חלקו השני יש להעיר ממשלי קהלת: "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו"
(משלי כה, טז), ואם התורה מתוקה מן הדבש הרי יטען הטוען שלכאורה ק"ו שמוטב לא לשבוע
ממנה?
אך ודאי שקושיות אלו מחזקות ומכריחות את כוונת דוד המלך ע"ה ששני חלקי הפסוק
משלימים זה את זה, וקושיא אחת מתורצת בחברתה: שאמנם בממון ובדבש יש מגרעות
שהאוהב כסף לא ישבענו והשבע מן הדבש יקיאנו, אך בתורה הקדושה יש כח עליון שאינו
מדרך הטבע, שאף שעסק התורה גורם לחמדת התורה ביתר שאת, יותר מחמדת זהב ופז
רב, הרי שהלימוד שכבר נלמד נוסך בלומד שובע ומתיקות ותחושת רוממות עילאית. וכן, אף
שהתורה מתוקה מן הדבש מ"מ הטועם ממנה יחשוק ויכסוף לשבוע מטובה עוד ועוד, ואין קץ
למתיקותה ועריבותה.
מעין תחושות אלו חש כל הטועם מפרפראות התורה המושכות את הלב אל החכמה האלוקית,
גם מתיקות נפלאה שאין לה קץ וגם חשק וחמדה לטעום עוד ועוד, להעמיק, להשוות ולדמות,
לחלק ולהוכיח, לדרוש ולרמוז, ולגלות יותר ויותר מהחכמה האינסופית הצפונה בתורה.