הוצאה לאור | עימוד ספר | עיצוב ספרים | הדפסת ספר | טל: 039-111-444
הוצאה לאור | עימוד ספר | עיצוב ספרים | הדפסת ספר | טל: 039-111-444
אמונת בראשית // הרב אריה פרידנר
₪49.00
המלאי אזל
לרכישה טלפונית ובירורים חייגו: 039-111-444 שלוחה 2 [לחנות הספרים].
הרכישה באתר מאובטחת בתקן SSL / PCI ובהתאם לתקנות חברת האשראי המחמירות, ומותנית בהסכמה לתנאי השימוש באתר. לנוחותכם, תעריף משלוח סופי יופיע בעמוד סל הקניות.
ספר מרתק על פרשות בראשית-לך לך, מאת הרב אריה פרידנר.
פרק זה מסביר את תשובתו של רבי יצחק על שאלתו מדוע לא פתחה התורה במצוה הראשונה שהרי התורה מלשון הוראה. והשיב כח מעשיו הגיד לעמו כפי כתב רש"י, ולא פרט מדוע דבר זה יותר חשוב מהמצוה הראשונה שהיא גוף התורה. וההסבר הוא על פי הרמב"ן בהקדמה לספר איוב האומר שהידיעה על הבריאה מאפיסה מוחלטת היא מחייבת להאמין בהשגחה פרטית שהיא המחייבת קיום המצוות. ולפ"ז נתחדש שטענת הגוים "לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים" מטרתה הסופית היא לכפור בבריאת העולם ע"י הבורא. שהיות והמסקנא המתבקשת מבריאת העולם ע"י הבורא היא החובה לקיום מצוות שזו היא מטרת בריאת העולם יש מאין, ולפיכך אם יוכח שהמצוות אין בהם ממש היות ומקום קיומם ארץ ישראל לא שייכת לישראל כלומר שאין מצוות וממילא אין בריאה יש מאין כי אין מטרה לבריאה. ולפ"ז המשמעות של כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים פירושו לתת להם את ארץ ישראל כי בכך מופרכת טענת הגוים שאין תוקף למצוות וממילא אין בריאה יש מאין המחייבת את המצוות.
בפרק זה נתחדש מדוע מתחילה התורה בבריאה זו למרות שהיתה בריאה מוקדמת שהם המים והאש [כפרש"י] ונתחדש על פי הרמב"ן שהיות ותחילת בריאת העולם היתה בבריאת יסוד דק מאוד אין בו ממש וממנו יצר את העולם. ומסביר "האלשיך" את הסיבה לכך כדי שהחומר הדק יהיה המחבר בין הרוחניות לגשמיות. והרמב"ן אומר שהשמים שהיו מורכבים ממים נבראו בשני שלבים בתחילה ללא גבול וצורה ורק בשלב שני בבריאת הרקיע ביום השני קיבל צורה וגבול. תוהו זה החומר הראשוני שהוא ללא צורה ובוהו היא נתינת הצורה. מכח כל זאת נתחדש שהמים בבריאתם הראשונית היו גם בריאה שאינה גשמית לגמרי וא"כ מובן מדוע לא התחילה התורה בבריאת המים כי סיפור הבריאה הוא רק על הבריאה הגשמית.
בפרק זה נתחדש מהי בריאת החשך, מה השימוש בערבוביא של האור והחשך, מהי ההבדלה בין האור לביו החשך ומדוע בתחילה היה השימוש באור גם לרשעים ורק בשלב שני נגנז רק לצדיקים. ויסוד הדברים בדברי הרמב"ן בענין בריאת המאורות בד"ה יהי אור, שהאור של אחר ששת ימי בראשית נאצל מן האור של ששת ימי בראשית והוא התגשמות של אור ששת ימי בראשית וההסבר להתגשמות זו נתחדש על פי דברי הגר"א על פי הזוהר ועל פי מדרש רבה והגמ' במסכת שבת שפירושה של התגשמות זו היא שהאור הראשון הרוחני נמצא ופועל במאורות גם לאחר ששת ימי בראשית, הוא נמצא ואינו ניכר לרוב העולם כי מכוסה בבריאה גשמית
בפרק זה נתחדש על פי דברי הרמב"ן שמקשה מדברי ר' אלעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה וכן הוא בבראשית רבה, ואילו כאן משמע על פי כל השיטות שהשמים נעשו מהמים. ונראה להסביר את תרוץ הרמב"ן על פי דבריו על הפסוק ויקרא אלוקים לרקיע שמים [בראשית א' ח'] וז"ל, ביום השני קראם בשם הזה כאשר הלביש אותם צורת רקיע כי בראשון היו שמים בבריאה אבל אין השם נתפס בהם עד שלבשו הצורה הזו וכו' עכ"ל. ואפשר שכוונתו על פי מה שנתחדש בענין יהי רקיע, שהמים הם החומר הגשמי הקרוב ביותר לחומר הרוחני החומר ההיולי שנברא תחילה. ולכן המים הם הנותנים צורה שהיא גשמית לחומר ההיולי. ולפ"ז מובן שתחילת בריאת השמים הם מאור לבושו של הקב"ה כמו כל תחילת הבריאה אלא שביום השני ניתן להם צורה על ידי המים והם נקראים על שם צורתם.
בפרק זה נתחדש מדוע האדמה לא עשתה את ציווי ה' להוציא עץ שטעם עציו ופריו שוים, ומה הוא חטאה. על פי המהר"ל האומר שהאדמה שהיא בבחינת מקבלת לא יכלה להשפיע על העץ שהוא בבחינת נותן. ועל פי התפארת ישראל במסכת ברכות המסביר את ההבדל בין ברכת בורא פרי האדמה שהיא לשון יש מאין [בורא] לבין ברכת המוציא שהיא לשון יש מיש [המוציא] שפירות האדמה הם יש מאין כי הם באים מהקליפה החיצונית של האדמה שאין בה כח עצמי להצמיח את פירות האדמה. ולפ"ז נתחדש על פי דברי המהר"ל שחטא האדמה היה שלא הצליחה לתת טעם בעצים כי חשבה שכל כוחה הוא כח עצמי. ואילו הבינה שיש כח מכח ציווי אבל כוחה העצמי הוא רק הכלי ובציווי ה' טמון גם הכח לתת במקבל וממילא יש בכח ציווי ה' לגרום שהמקבל יתן גם בנותן ובעצם ציווי ה' ניתן כח למצווה לקיים את הציווי וא"כ כאשר נצטוותה לתת כח בנותן היתה צריכה להתעלות לדרגת נותן.
בפרק זה נתחדש מה ההבדל בין הנפש של סוגי בעלי החיים, הדגים העופות החיות והבהמות ומה מטרת בריאתם באופן שונה זה מזה. על פי "רבינו בחיי " בפרשת בראשית האומר וז"ל ודע כי תנועות כל בעלי נפש התנועה ה' תנועות הן, תנועה עולה, תנועה בינונית, תנועה תחתונה, תנועה משברת, תנועה מתפשטת עכ"ל. משמע מדבריו שמהות הנפש בבעלי החיים היא יכולת התנועה וסוג הנפש היא על פי סוג התנועה בהם הם מתנועעים [דבפשטות זו היא כוונתו במושג של בעלי נפש התנועה כלומר התנועה היא שם תואר של הנפש], ולפ"ז סוג תנועה אינו נגזר מן המקום בו "הבעל חי" חי ומתנועע אלא להיפך, היות ותכונת נפש הבעל חי להתנועע באופן מסוים לפיכך הושם במקום המתאים לתנועתו. והתנועה ביחס למקום ההילוך מלמדת על הנפש כמה היא חומרית וקשורה לחומר או יותר רוחנית שככל שהחיבור למקום ההילוך חזק כך היא יותר חומרית כגון הבהמה ההלוכת על ארבע יותר גשמית מהדג השט במים או מן העוף העף באויר. והמטרה בסוגי בריאה זו היא השתלבות הרוחניות בגשמיות וכפי שכתב הרבינו בחיי בענין בריאת העולם באמצעות החומר ההיולי שהוא הממצע בין הרוחניות לגשמיות כך בריאת החי הם שלבים בשילוב הרוחניות כאשר בשלב ראשון נבראו הדגים שהם היותר רוחניים דרך העופות ועד לחיות ולבהמות היותר גשמיות .
בפרק זה נתחדש על פי הגמרא במסכת חולין בענין מיעוט הלבנה ע"פ הסבר המהרש"א. יסוד הפירוש הוא על פי הגמ' בחולין דף ס' המביאה את דברי הירח בהרחבה ותשובות הקב"ה לטענתה. ונתחדש שהסיבה שהלבנה נתמעטה היא רצונה שתהיה ידיעה ברורה גם לרשעים נעדרי האמונה על מציאות ה' ובריאת ה' את העולם על ידי הסתכלות במעשה בראשית. ותשובת הקב"ה היא שהיות והמאורות הינם התגשמות אור ששת ימי בראשית במטרה שגם הרשעים ישתמשו ויהנו מאור זה, א"כ מטבע הדברים מצוי בבריאה זו הסתר יד ה' כך שהרשעים רואים רק את הטבע ללא הבורא כי הם כחלק מהטבע מרגישים את חשיבותם העצמית ומשליכים הרגשה זו על הטבע כולו. אבל הצדיקים מרגישים הרגשת שפלות ואפסיות, והרגשה זו של הצדיקים היא מכח לימוד התורה וכפי שמגדיר זאת החז"א ורק העיון בתורה והעמל בה היא הרפואה היחידה והכוללת הכל לכל תחלואי הנפש והתעדנות הנפש בכלכלת התבונה תלויה, ולפי רוב הכלכלה וטובה תגדל הנפש ותחל להרגיש רגשי קודש ואצילות שמימי להכיר פליאות השגחתו יתברך ורחמיו המרובים על ברואיו יום יום עכ"ל. וכמו שאמר אברהם ואנוכי עפר ואפר וכמשה ואהרן שאמרו ואנחנו "מה". והרגשה זו היא הגורמת להבנה שגם חוקי הטבע נבראו על ידי הבורא שברא את כל מעשה בראשית. הרגשה וידיעה זו אף מתעצמת בהסתכלות במעשה הבריאה כמו שאמר דוד המלך בתהילים [ח] ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו' כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וכו' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. וזו מהותה ותפקידה של מיעוט הירח ללמד שכמו שהטבע מיעט עצמו מכח רצון ה' כך גם על האדם להמעיט עצמו כי ההשגה על בריאת הבורא את העולם על ידי ההסתכלות בטבע מותנית בהרגשת המיעוט והשפלות של המסתכל. וככל שהמסתכל ממעט עצמו דבר המתאפשר על ידי התעדנות הנפש בעמל התורה יבחין בצורה ברורה ומוחלטת את הבורא בבריאה ובזה נתקיימה בקשת הלבנה ונתמלא רצונה. ולכן ברכת הלבנה נחשבת כהקבלת פני שכינה כי היא ברכה על החידוש שנתחדש במיעוטה ששורש האמונה טמונה בהרגשת האדם בשפלותו והרגשה זו משליכה על כל הטבע שנברא במעשה בראשית שהרי האדם הוא חלק מבריאה זו וחידוש זה נתחדש בציווי ה' ללבנה לכי מעטי עצמך.
בפרק זה נתחדש מה ההבדל בין הנפש של סוגי בעלי החיים, הדגים העופות החיות והבהמות ומה מטרת בריאתם באופן שונה זה מזה. על פי "רבינו בחיי " בפרשת בראשית האומר וז"ל ודע כי תנועות כל בעלי נפש התנועה ה' תנועות הן, תנועה עולה, תנועה בינונית, תנועה תחתונה, תנועה משברת, תנועה מתפשטת עכ"ל. משמע מדבריו שמהות הנפש בבעלי החיים היא יכולת התנועה וסוג הנפש היא על פי סוג התנועה בהם הם מתנועעים [דבפשטות זו היא כוונתו במושג של בעלי נפש התנועה כלומר התנועה היא שם תואר של הנפש], ולפ"ז סוג תנועה אינו נגזר מן המקום בו "הבעל חי" חי ומתנועע אלא להיפך, היות ותכונת נפש הבעל חי להתנועע באופן מסוים לפיכך הושם במקום המתאים לתנועתו. והתנועה ביחס למקום ההילוך מלמדת על הנפש כמה היא חומרית וקשורה לחומר או יותר רוחנית שככל שהחיבור למקום ההילוך חזק כך היא יותר חומרית כגון הבהמה ההלוכת על ארבע יותר גשמית מהדג השט במים או מן העוף העף באויר. והמטרה בסוגי בריאה זו היא השתלבות הרוחניות בגשמיות וכפי שכתב הרבינו בחיי בענין בריאת העולם באמצעות החומר ההיולי שהוא הממצע בין הרוחניות לגשמיות כך בריאת החי הם שלבים בשילוב הרוחניות כאשר בשלב ראשון נבראו הדגים שהם היותר רוחניים דרך העופות ועד לחיות ולבהמות היותר גשמיות .
בענין מליחת נקבת הלויתן לסעודה לצדיקים לעתיד לבא. קיימת מחלוקת בין הרשב"א [כפי שמביאו רבינו בחיי], והמהר"ל. לפי הרשב"א על פי " הבחיי " האכילה היא גשמית כשמטרתה היא התעלות רוחנית המהר"ל סובר שבסעודת הלויתן האוכל הוא אוכל רוחני ולא גשמי וכמו האכילה של האדם הראשון בגן עדן. ובענין המן מצינו מחלוקת בגמ' בין ר"ע לר' ישמעאל האם המלאכים אוכלים. בפרק זה נתחדש על פי דברי הרמב"ן שני גדרים בהתגשמות המן האחד שהמן הגשמי יונק מרוחניות הזיו העליון והשני שהזיו העליון כוחו רב להשפיע על המן הגשמי. ובזה יוסבר יסוד מחלוקת ר"ע ור' ישמעאל בענין ההשוואה בין אוכלי המן לאכילת המלאכים והמחלוקת בין הרשב"א ע"פ רבינו בחיי והמהר"ל בענין סעודת הצדיקים לעת"ל.
בפרק זה מתברר הפסוק נעשה אדם כצלמנו כדמותנו מהו הצלם ומהו הדמות. ונתחדש ששניהם הם יצירה רוחנית של הנשמה וזאת על פי האלשיך האומר שיש שני סוגי נשמה האחת האמורה בפרשתנו שנאמר עליה ויפח באפיו נשמת חיים, ונשמה שניה האמורה להנתן לעת"ל שעליה נאמר ונתתי רוחי בכם וחיתם [יחזקאל ל"ז]. וההבדל הוא ויפח באפיו נשמת חיים היא נשמה שניתנה ע"י נפיחה שהאויר מחובר לנופח כך הנשמה שניתנה בבריאת האדם בבריאת העולם היתה מחוברת למקורה אלא שהתפשטה עד לאדם. ויש נשמה שתהיה לעתיד לבא שעליה נאמר ונתתי רוחי בכם שיהיה האדם כלי מוכן לקבלה ולא יצטרך רק נתינה כנותן חפץ בכלי שיש לו כלי קיבול וע"כ יחיה לעד ולא יהיה לו יצר הרע ולא יחטא. שתי נשמות אלו הם הכצלמנו כדמותנו צלמנו היא הנשמה שתינתן לעת"ל שהיא ממש חלק אלוק ממעל וכדמותנו היא הנשמה הניפחת שהיא רק כדמות הדיוקן שהוא הצלם.
פרק זה דן בהבדל שבין שיטת רש"י לשיטת תוס' במסכתות כתובות ועירובין מה מהשמעות של חדא יצירה. לשיטת רש"י חדא יצירה שנברא שני פרצופים ושני יצירות נברא האדם לבד. ולשיטת תוס' חדא יצירה האדם לבד ושני יצירות שני פרצופים. אחד ההבדלים בין השיטות הוא בהסבר הסתירה כביכול שיש שבפסוק שבכותרת, ברא אותו משמע יחיד לעומת זכר ונקבה ברא אותם משמע שנים. בנוסף ישנם קשיים לשתי השיטות שמתיישבות על פי מה שנתחדש על פי הרמב"ן המפרש בפרק א פסוק כ"ו זכר ונקבה ברא אותם כי היתה הבריאה מתחילה מזכר ונקבה ונשמתו כלולה בהם. אבל היצירה היתה יצירה לאדם ובנין לאשה כאשר יספר בסוף, ולכן הזכיר כאן בריאה ובפרשה של מטה הזכיר יצירה עכ"ל הרמב"ן. ולפ"ז נראה להסביר את המחלוקת האם נבראו שני פרצופים או פרצוף אחד וזנב, האם בריאת הנשמה של האדם היתה נשמה אחת בלבד, או נשמה אחת הכוללת בתוכה שתי נשמות . למ"ד שני פרצופים כי הנשמה כוללת שתי נשמות והיו צריכים להנתן בשני פרצופים ולמ"ד זנב היינו פרצוף אחד כי נבראה נשמה אחת וניתנה בפרצוף אחד. ולאחר בריאת האשה נפרדה גם חלק הנשמה שהיתה כוללת שתי נשמות.
בפרק זה נתחדש מה פירוש ויהי כן על איסור אכילת בשר הרי ויהי כן נאמר על הדברים שנבראו ולא על איסורים [שאלת הטור]. ונתחדש על פי דברי הרא"ש האומר שניטלה מהם התאוה לאכול בשר, שאין הכוונה שניטלה מהם הבחירה אלא שהבינו את טעם האסור ולכן ניטלה מהם התאוה. וזה ההבדל בין איסור בשר לאיסור עץ הדעת.
בפרק זה נתחדש על פי הסבר במהרש"א כי מתן תורה היא שלב נוסף בבריאת העולם תוספת בריאה חדשה בבריאה. העולם נברא בתחילה ללא שנתנה בו התורה והיתה זו בריאה מושלמת למצב זה. והסיבה שעמודי השמים היו רופפים עד קבלת התורה כי כל דבר שאינו רוחני אין לו קיום נצחי וממילא עצמותו רופפת. ובמתן תורה נוספה בריאה חדשה בעולם ונתגדל שמו של ה' וממילא עמודי השמים נתחזקו מפאת הרוחניות שנתווספה בו.
בפרק זה התחדש מובן נוסף למילה וישבות וההבדל בין המילה ויכל למילה וישבות . וישבות מלשון ישיבה. ומשמעות וישבות אלוקים מכל מלאכתו נתיישב בעולם הגשמי כלומר השרה שכינתו וזאת מכח מעשיו בששת הימים שהיו הממצע בין הרוחניות לגשמיות. ושביתה זו היא מקור הברכה שבשבת לכן נאמר וישבות וכו' ויברך וכו'.
בפסוק זה הוסף לראשונה שם ה' במעשה בראשית שבתחילה כתוב רק אלוקים. על פי המפרשים הקיום של העולם הגשמי הוא רק במידת הרחמים, וזה ההסבר בהוספת שם ה' השם אלוקים כגון בראשית ברא אלוקים. בפרק זה נתחדש שמידת הרחמים שכוללת את שלוש עשרה מידות הרחמים בה יש קיום לעולם, היא בעצם הורדת השכינה לארץ הגשמית וזו המשמעות שיש קיום לעולם רק במידת הרחמים. ומידת הרחמים היא המאפשרת את החיבור בין הרוחניות לגשמיות היות ומהותה היא הטבה סליחה ומחילה לה זקוקים בעלי הגשם. על פי חידוש זה יובן מדוע במידת הרחמים יש שלוש עשרה מידות ומה המשמעות של קיום העולם במידת הרחמים בעוד שבאמת גם מידת הרחמים לא עמדה להם לדור המבול ולדור אנוש. וכן ההבדל בין רש"י והמדרש רבה בענין שהקב"ה חשב לברוא את העולם במידת הדין כרש"י או החל לבנותו במידת הדין כמדרש רבה, וכן מדוע הקדים לכתוב את מידת הרחמים אפילו שהיא המאוחרת, ועוד קושיות.
בפרק זה נתחדש מדוע תפילת האדם היא על הצמחים, דווקא היות שיש הבדל מהותי בין יצירת הצמחים לשאר היצירות. יצירת כל הבריאה, מים, שמים וארץ המאורות, חיות, ואדם, הם יצירה שהושלמה בשבעת ימי בראשית. אבל הצמחים אין הצמח כשלעצמו נחשב ליצירה הסופית שהרי מטבע ברייתו הוא נועד לכילוי, כולו בפירות האדמה ועיקרו בפירות האילן. אלא היצירה המושלמת נחשבת ליכולת הצמיחה של הצמח. והואיל ויצירה זו מתחדשת גם אחרי שהושלמו מעשה בראשית נמסרה היצירה לאדם שנעשה בצלם אלוקים ובכח תפילתו מחובר לקב"ה ונעשה שותף למעשה בראשית.
פרק זה הדן בפירוש המפרשים שהעפר שממנו נברא האדם הוא יסוד דק שבתוך האדמה הכללית הוא המחיה את האדם לתחית המתים. ולעומת זאת מצינו שטל תחיה מחייהו על פי הפסוק בישעיהו יחיו מיתך וכו' כי טל אורות טלך פירש המצודות כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים ומחיה אותם. ונתחדש וכן על פי רבי יונתן אייבשיץ המסמיך את הפסוק ואד יעלה שב" טל" נתן הקב"ה ברכה ועשהו לטל של ברכה תבלין וע"פ הריטב"א במסכת תענית האומר שבעצם היה מקום להזכיר טל בברכת השנים בקיץ כמו טל ומטר בחורף, דאמנם הטל אינו פוסק [שזו סיבה לא להזכירו במיוחד בקיץ] אבל טל של ברכה פוסק והיה מקום להזכירו אלא היות והטל של ברכה הינו חלק שאינו נפרד מהטל שאינו של ברכה אלא שהברכה היא תבלין שנתן הקב"ה בתוך הטל והיות ולא ניכר הבדל בין טל של ברכה לטל רגיל וממילא לא ניכר הפסק בטל לכן לא מזכירים טל ע"כ. שהחומר הדק והטל שהם גשמיים אינם המחיים את האדם בתחית המתין אלא הם כלי הברכה של התחיה.
בפרק זה נתחדש הסבר בהסבר הספורנו את הפסוק ויפח באפיו נשמת חיים וז"ל, נפש חיונית מוכנת לקבל צלם אלוקים כאמרו [איוב לב' ח' ] מכל מקום ויהי אדם לנפש חיה, היה עם כל זה חיה בלבד בלתי מדברת עד שנברא בצלם ודמו עכ"ל. וההסבר בדבריו הם כפי שפירש הכלי יקר פסוק זה וז"ל אבל בתחילת הויתו אע"פ שכבר נופח בו נשמת רוח חיים מכל מקום אין הנשמה בו בפועל כי אם בכח בלבד ואם לא ישנס מתני זריזותו לצאת בראש החלוץ ללחום מלחמת ה' הרי הוא נשאר בבהמיותו ונמשל כבהמה וכו' והכל תלוי בפועל כפיו עכ"ל. ונתחדש בהבנת דבריהם שהנפש שניתנה תחילה באדם סמוך ליצירתו היא הרצון להבין ולהשכיל. ורצון זה הוא המושך את הנשמה כי החוכמה עצמה שהיא הנשמה באדם מושכה אליו מכח רצונו שניטע בחומרו הזך ואינה ניתנת מן המוכן. וזה הנאמר ויפח באפיו נשמת חיים כח הרצון למשוך נשמתו.
בפרק זה מתחדש שהמושג לפום צערא אגרא, בא בעקבות החטא, אבל בגן עדן קודם החטא היה כלל של לפי גודל התענוג גודל השכר. וזאת על פי האלשיך האומר כי גן העדן נברא קודם לכל מעשה בראשית וזהו שאמר הכתוב מקדם. וכל הנעשה קודם מעשה בראשית חומרו זך כגון התורה וכסא הכבוד. עוד חידש האלשיך שהאדם נברא מחומר זך שלא כמו שאר הברואים וזאת מכח שהיה מעשה ידי הבורא וחומר זך זה היתה לנפש חיונית טרם נתינת הנשמה בו. כלומר זכות החומר הגשמי של האדם היה בדקות כזו שהיא היתה חלק מנפשו. ולכן לא היתה כל התנגדות בין קיום המצוות גוף האדם נמצא שעבודת הנשמה היא אכילת פירות גן עדן והיא גם עבודת הגן שבאמצעות הגן האדם מקיים את המצוות. וככל שמתענג בהם יותר מצוותו גדולה יותר
הסבר על ענין ארבעת הנהרות על פי שתי פירושי האלשיך על פסוקים אלו, שעל פיהם באים הפסוקים ללמד איך תהיה הנהגת האדם לאחר הגירוש מגן עדן איך יקח איתו מעידון גן עדן ותהיה לו תקוה עד אשר ישוב לדרגתו שהיתה לו בגן עדן. ולפ"ז יוסבר הקשר של הנהר היוצא מעדן אל גירוש האדם כמו הקשר אל נטיעת עץ הדעת.
בפרק זה נתחדש הסבר על פרש"י האומר לא טוב היות האדם לבדו שלא יאמרו שתי רשיות הם וכו', שהטעות שיטעו ויאמרו, האדם יחיד בתחתונים הוא דווקא טעות בענין ההולדה, והיא שיאמרו שהוא יכול להוליד נשמות נצחיות. וזה באמת רק יכולת הבורא לברוא בריות נצחיות. וכפי שנאמר בישעיהו [נ"ז טז'] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ופירש הרד"ק אלא יכיר האדם כי הנשמות מלפני הם ואני לבדי עשיתי אותם ואין בהם מטבע הארץ. וטעות זו שהאדם יכול גם ליצור נשמה תשתרש אם האדם יהיה לבדו ולשיטת הרמב"ן אם צורת ההולדה תהיה מתוך גוף אחד.
בפרק נתחדש שגם למ"ד [רש"י בשם המדרש רבה] שבריאת האדם נעשתה בשתי פרצופים ובבריאת האשה הופרדו שני הפרצופים כך שהפרצוף האחד הוא האשה, האשה עצמה נבראה מן הצלע ואליה נתחבר הפרצוף, ולא ההפרדה לבד היא בריאת האשה. וחידוש זה נלמד מפירוש הספורנו האומר על הפסוק ודבק באשתו וכו' כי לא יהיו דבוק אמיתי בבלתי דומים אבל יהיה בדומים בלבד והיו לבשר אחד מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם כאילו שניהם נמצא אחד בלבד עכ"ל. לפיכך על מנת ליצור זהות מקסימלית בין האיש והאשה היה צריך לקחת חלק מהאדם עצמו. אבל שני הפרצופים הגם שהיו מחוברים היו דברים נפרדים.
בפרק זה נתחדש מדוע התאוה שנכנסה באדם בעקבות האכילה מעץ הדעת היא אשר גרמה לו לבושה. על פי המשך חכמה האומר בפרשת לך לך על הפסוק ויבן שם מזבח הנראה אליו [ בראשית י"ב ז' ] וז"ל, מה שכתוב מבשרי אחזה אלוקי והוא לדעתי כי הנפש עצמו משכיל רוחני משיג אמיתת השי"ת ומציאותו מוראו וכבודו. רק בשביל שמלובש בחומר מסך מבדיל חוצץ בינו לביו אביו שבשמים, נחוץ לנו התורה שהיא כלי המחזה [מיקראסקאפ] לזכך החומר ולהסיר מלבושיו הצואים עד כי ישוב טרם הולדו וכו' עכ"ל. כלומר ואדם הראשון קודם החטא היה חומר זך ובהיר ודק אשר לא חצץ מאומה בינו למראה כבוד ה' ולכן הלך ערום. לפיכך כל השתוקקות ותאוה לדבר גשמי שהוא פחות ערך ביותר ביחס להשתוקקות זו היא מבוזה.
בפרק זה נתחדש ענין עץ החיים שבכוחו היה להוריד את מסך החומר החוצץ בין האדם לבין אביו שבשמים וזאת אף במצב שאדם כבר נתוודע למצב שיש בו תאוה. וזאת מכח דבקותו בחיים שהם רוחניים. אבל במצב זה הגם שישיג אמיתת מציאות השי"ת ומציאות מוראו וכבודו וע"י כך יחיה לעולם אבל במצב החומר לא יזוכך וישאר עב וגס . והתיקון למצב זה הוא ע"י התורה וכדברי "המשך חכמה " וז"ל נחוץ לנו התורה שהיא כלי המחזה [מקראסקאפ] לזכך החומר ולהסיר מלבושיו הצואים וכו' ואדם הראשון קודם החטא היה חומר זך ובהיר ודק וכו' עכ"ל. וכידוע התורה מזככת את החומר ע"י עמל התורה המשבר את התאוה, לפיכך התיקון ע"י עמל התורה יחזיר את האדם לדרגתו קודם החטא שהיה ללא תאוה כלל.
בפרק זה נתחדש מהו מהותו של הנחש הואיל והכל נברא בששת ימי בראשית ולא נתחדש דבר לאחר מכן, גם התאוה ויצר הרע נברא אז. לפיכך כשם שהקב"ה ברא את האדם ואת המלאכים כבריה רוחנית לחלוטין ללא תאוה ויצר הרע ברא אז בריה שהיא במהותה היצר הרע והתאוה. ותפקידו היה לפעול ככזה להעמיד את האדם בנסיון . חטאו היה שהוא ערבב את התאוה והרוחניות ע"י שהטיל זוהמתו באשה.
בפרק זה מוסברת המחלוקת של רש"י והרמב"ן האם יש סתירה בין כך שאל אישך תשוקתך זו קללה שנקללה האשה לבין הקביעה שזו מידה טובה בנשים. ונתחדש שיש מצב של אל אישך תשוקתך ללא תאוה שמקיימת האשה בכך שאינה תובעת בפה וזו התיקון של חטא עץ הדעת שהיה הכנסת תאוה לאדם.
בפרק זה נתחדש על פי החזקוני האומר שהקב"ה דן את האדם בסנהדרין של שבעים, ועל פי הספורנו המוסיף על חטא עצם האכילה מן העץ גם את כוונת הנחש באכילה זו שאמר והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, שגורם לכך שחטא האכילה הינו מעשה של עבודה זרה שבעצם האכילה האדם עשה עצמו לע"ז שהרי כך אמר הנחש לאשה כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים. והעושה עצמו עובר בלא יהיה לך אלוהים אחרים ולכן נידון בסנהדרין ל
בפרק זה נתחדש על פי שני הפירושים של השם חוה האחד מלשון דיבור והשני מה שנאמר במפורש בתורה כי היא היתה אם כל חי. דהואיל והמייחד את האדם מכל שאר החי הוא כח הדיבור וכמו שנאמר ויהי האדם לנפש חיה מתרגום התרגום לרוח ממללא, לפיכך כח זה שהאשה נתברכה בו בפי תשע מן האיש הוא הכח שמעביר את הנפש החיה לצאצאים לפיכך האשה נקראת אם כל חי. נתחדש על פי בעל הטורים האומרים שהשם חוה מלשון דיבור וכן רבינו בחיי האומר כי היתה בטבעה דברנית אך מוסיף וז"ל ואמר כי היא היתה אם כל חי כלומר חי המדבר להוציא שאר בעלי חיים שאין להם שכל והדבר [והדיבר] אין בהם.
בפרק זה דן בשאלה ובסתירה מתי הלבישם הקב"ה את הכותנות האם קודם החטא או לאחריו ובעקבותיו. ונתיישב על פי מדרשו של רבי מאיר שכתוב שם כותנות אור שפירושו שקודם החטא הם העפילו לדרגא רוחנית באמצעות כותנות העור שהיו בעצם כותנות אור. ומהותם של הכותנות היתה ע"פ האלשיך חלוקא דרבנן ועל פי רבינו בחיי שהלבישם הקב"ה מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להם כשהיה בהר. ונתחדש שהכותנות הן האור והן העור הם אותה כתונת שהיא התורה שאפשר להתעסק בה במצב של עור היינו מצב גשמי שהיה לאחר החטא וגם נתעסקו בה לפני החטא שאז היתה כותנות אור.
בפרק זה נתחדש על בסיס הפרק הקודם שכותנות הם התורה שלימוד התורה הם כפרה מיוחדת על חטא עץ הדעת בנוסף לכך שהיא כפרה כללית. וזאת על פי המדרש רבה האומר שבגדי כהונה היו מכפרים בנוסף לקרבן כי הזכירו את הקרבן לפני ה' כך לימוד התורה מזכיר את ומקרב את המצב של כותנות האור שהיו לפני החטא. וסיבה נוספת על פי החזקוני כי כותנות העור הם המשך לעלי התאנה שנתפרו כדי להזכיר את החטא כחלק מחזרתם בתשובה.
מצינו במפרשים כמה סוגי עור מהם נעשו הכותנות עור, כגון עור הארנבים עור אדם או עור חיה בדמות אדם, עור תחש בגד שמצויירין בו עופות או בגד העשוי מציפורן ועורו של לויתן. נתחדש על פי "האור חיים" המסביר את הפסוק וירדו בדגת הים מדוע כתב לשון ירידה שבא לרמוז על ירידת האדם בגלגול בבעלי חיים . ולפ"ז נפרש את סוגי עורות בעלי החיים שמהם נעשו הכותנות ללמד את הדרגא אליה ירד האדם בעקבות החטא על פי סוג הבגד שנעשו הכותנות.
נתחדש שהשמירה על דרך עץ החיים היא מניעת האפשרות להבין ולהשכיל בתורה, כאשר לימוד זה אינו כראוי בעמל ובקדושה. כי ע"י לימוד כראוי יש בכוחו לתקן את החטא היינו ע"י שבירת התאוות וביטול החומריות. אבל לימוד שלא כראוי לא די שאינו מתקן אלא מקלקל וכדברי הגמ' ביומא עב: על הפסוק זאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המוות. כלומר לימוד התורה יכול להיפך לסם המוות.
בפרק זה נתחדש שלידת קין וי"א גם לידת הבל שנולדו שלא כדרך שאר האדם מטרתה היתה השלמת אדם הראשון ואשתו בכך שיוכל להוליד אדם כולל נתינת הנשמה בו, והואיל והם נבראו בצורה של בריאה מיידית כך גם השלמתם ביכול ההולדה נעשתה בצורה מידית. ולפ"ז יתבארו הנושאים קניתי איש את ה' שנאמר רק על קין, ענין הבל והתאומות שנלדו עימם והאם הבל נולד באותו זמן. הטענה על קין שלא הביא ממבחר פרי האדמה והריגת הבל ועונשו של קין ארורה האדמה ואות קין ועוד.
בפרק זה נתחדש שהכתוב ואתה תמשול בו הוא ציווי על עשיית התשובה על כלל החטאים בנוסף על העצה לתקן את החטא משל הקרבת הקרבן שלא מן המשובח. ובציווי זה נתחדשה התשובה מכח המחשבה בלבד החרטה וקבלה לעתיד
בפרק זה מוסבר ענין דור אנוש בכלל ומדוע הוא לא מפורש בתורה. על פי הספורנו המפרש את הפסוק וייצר אלוקים את האדם עפר מן האדמה וז"ל אמנם להוית בעלי החיים לא הספיק זה אבל היתה יצירת היוצר ית' על אופנים מתחלפים וזה כי ליצירת האדם בירר עפר מן האדמה חלק נכבד ממנה. כלומר חומר האדם הוא יסוד דק באשר הוא מהווה כלי להחזקת הנשמה ונתחדש שכאשר הנשמה יורדת במדרגתה גם החומר ועימו כל הבריאה מתקלקלת וזה היה בדור אנוש.
בפרק זה נתחדש על פי דברי האלשיך המסביר שבני האלוקים הם המלאכים שקטרגו בזמן בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו לפיכך הלבישם הקב"ה מלבוש גשמי והפילם לארץ והם הרשיעו יותר מן האדם. נתחדש שהסיבה שהם הרשיעו יותר מן האדם כי המלבוש הגשמי שלהם לא היה מאותו יסוד דק שממנו נברא האדם.
בפרק זה מוסבר הויכוח המובא ברש"י בין הגוי לר'יהושע בן קרחה בענין וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו , וההשוואה בין לידת אדם לבריאת האדם. הגוי סבור שאין חיי נצח ואין מטרה בחיים רק החיים עצמם ולכן האבל הוא רק במיתה עצמה רבי יהושע בן קרחה עונה לו שחיי הנצח הם המטרה, ומיתת חיי נצח מתבצעת גם בחיים במקרה שהרשע מאבד את האפשרות של חיי נצח, ואז זה הזמן להתאבל אפילו כשהאדם חי עדיין. על פי הסבר זה מוסברת גם המחלוקת בין הרא"ם ושל המהר"ל האם לגרוס בתשובתו של רבי יהושע בן קרחה את המילים "בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם". על פי הרא"ם שלא גורס בשביל הצדיקים יש ערך גם למעשיו הטובים של הרשע אפילו שסופו לאבדון, לפיכך האבל הוא כאשר מאבד את זכות חייו שחי בהם בזכות מעשיו . ולפי המהר"ל אין להתאבל על הרשע רק על אובדן חיי הנצח שלו כי זו מטרת בריאתו לכן האבל הוא בשעה שברור שהפסיד את חיי הנצח.
בפרק זה מוסבר הויכוח המובא ברש"י בין הגוי לר'יהושע בן קרחה בענין וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו , וההשוואה בין לידת אדם לבריאת האדם. הגוי סבור שאין חיי נצח ואין מטרה בחיים רק החיים עצמם ולכן האבל הוא רק במיתה עצמה רבי יהושע בן קרחה עונה לו שחיי הנצח הם המטרה, ומיתת חיי נצח מתבצעת גם בחיים במקרה שהרשע מאבד את האפשרות של חיי נצח, ואז זה הזמן להתאבל אפילו כשהאדם חי עדיין. על פי הסבר זה מוסברת גם המחלוקת בין הרא"ם ושל המהר"ל האם לגרוס בתשובתו של רבי יהושע בן קרחה את המילים "בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם". על פי הרא"ם שלא גורס בשביל הצדיקים יש ערך גם למעשיו הטובים של הרשע אפילו שסופו לאבדון, לפיכך האבל הוא כאשר מאבד את זכות חייו שחי בהם בזכות מעשיו . ולפי המהר"ל אין להתאבל על הרשע רק על אובדן חיי הנצח שלו כי זו מטרת בריאתו לכן האבל הוא בשעה שברור שהפסיד את חיי הנצח.
פרק זה דן בהסבר דרגת צדיק תמים ובדרגת את האלוקים התהלך נח, ובהבדלים שבין נח לאברהם. בעוד שידוע שאברהם היה גדול מנח כמו שכתוב בדורותיו אבל לא בדורו של אברהם אבל מאידך נח נקרא צדיק תמים בעוד שאברהם נחשב לתמים רק אחרי המילה. ונתבהר על פי רבינו בחיי ועל פי המהר"ל. הבחיי אומר שדרגא של להלך לפני ה' חלה על הצדיק שהשיג מעלת השמש וכוחות הגלגלים והכוכבים וכיצד הם פועלים פעולות בשפלים לפי שעם ההשגה הזו מתפרסם מעלת אדון הכל ורוממותו. ועל פי המהר"ל האומר שאברהם בזמן נסיונותיו לא היה דבוק בה'. ונתחדש שנקודת ההבדל בין נח לאברהם היא שאברהם התווכח עם בני עירו שהיו עובדי השמש על האמונה ובזמן הויכוח כאשר ירד לעומק דעתם על מנת לפרוך את הוכחתם אז לא היה דבק בה'. משא"כ נח היה דבוק כל העת בה' לפיכך הוא נקרא תמים ואברהם גדולממנו כי הוא איתן באמונתו גם נגד דעת הטועים. וזו כוונת המהר"ל שבזמן נסיונותיו של אברהם שכללו התגברות על דעת התועים לא היה אברהם דבק בקב"ה כי כל נסיון שלל את שלטון השמש והמזלות על מקריו.
בפרק זה מוסבר מהי ההנהגה של אנדרלמוסיא הבאה לעולם ההורגת רעים וטובים, וכן את הנאמר כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבדיל בין רעים וטובים. ונתחדש על פי הרמב"ן בפרשת קורח המסביר מדוע נאמר שם הרומו מעל העדה או הבדלו מתוך העדה, מדוע היתה צריכה להיות הבדלה בין אלו שניצלו לאלו שאבדו הרי יש באלוקים להמית את האחד ולהחיות את השני ללא הפרדה כלל וכפי שעשה בבכורי מצרים. מתרץ הרמב"ן ונראה שהיה הקצף יוצא גם להמית כל העדה כמיתת החטאים האלה שנמשכו אחריהם, בפתיחת הארץ או באש היוצאת והם מכות כוללות ראויות להמית כל העומדים שם ביחד, זולתי אם יעשה נס שינוי בנמלטים וכו'. ונתחדש מהי מכה כוללת שכותב הרמב"ן היא מכה שוה בכל האנשים כי היא באה על חיבור מקולקל של האנשים והחיבור שוה בכל סוגי העברות וזו היה ההנהגה של הורגת רעים וטובים לא טובים ממש אלא לא מבחינה בין סוגי הרשעים ורמת רשעותם. על פי זאת נחתם דינם על הגזל היות והיא הפרדה מוחלטת של התחברות בני האדם המבטלת את יסוד הקיום.
בפרק זה נתחדש שהתיבה היא תחילתו של העולם החדש שאחרי המבול וההבדל בין העולמות שההנהגה של העולם לפני המבול הוא שיתוף מידת הרחמים עם מידת הדין. אולם הנהגה זו לא הצילה את העולם. לפיכך ההנהגה של העולם של אחר המבול כולה רק במידת הרחמים. הנהגה זו היא בזכות הקורבנות ועקב שהאדם ירד בכוחו ובעוצמתו דבר שגרם שצריך את קרבת הקב"ה הנעשית ע"י הקורבנות. נתחדש על פי דבריו של רבינו החיי בהסברו את ההבדל בלשון הפסוקים על ציווי עשית התיבה והכניסה לתיבה שנאמר בהם אלוקים, לבין הפסוקים הרומזים על הקורבנות היינו הפסוקים על הכנסת כל חי שנאמר בהם ה' שהיא מידת הרחמים. וכל זה להורות כי אין כונת הקרבן כי אם לשם המיוחד יתברך. ונתחדש שהפירוש לה' המיוחד בלבד זו מידת הרחמים.
בפרק זה נתחדש שחורבן העולם ע"י המבול מטרתה לבנות עולם חדש. וכשם שבבריאת העולם בששת ימי בראשית המים היו הבסיס לבריאה כי הם מעורבים בכל שאר היסודות כך הבריאה של העולם החדש נעשתה באמצעות המים. וכשם שבששת ימי בראשית המים העליונים השפיעו על המים התחתונים כך במבול ארובות השמים השפיעו על מעיינות התהומות ובזה יסוד המחלוקת בין רש"י והרמב"ן בענין צורת ירידת המים בסיום המבול. ובזה מוסבר חמשת שלבי ירידת המים וארבעת סוגי התגברות המים.
נתחדש שמטרת השליחות של העורב והיונה היתה בדיקת אופן הפרנסה לאחר המבול. דהיות וההנהגה נשתנתה כי לפני המבול היתה הנהגה של שיתוף מידת הדין עם מידת הרחמים ולאחר המבול על פי מה שהתחדש בפרק המבול נוהגת רק מידת הרחמים, היה צריך לברר איך תהיה הנהגת הפרנסה לאחר המבול. וזאת היות ומידת הרחמים לבדה נוהגת בזכות התקרבות האדם אל הקב"ה והפרנסה גם היא אחד הגורמים להתקרבות כי האדם צריך ונזקק לקב"ה בענין הפרנסה באופן תמידי. ונא שיש בזה שתי שיטות שיטת העורב ושיטת היונה. ובזה קיימות שתי שיטות שיטת העורב ושיטת היונה. שיטת העורב היא שתלות בקב"ה פירושה קבלת הפרנסה באופן קל וחלק בצורה ניסית כשם שהביאו העורבים מזון לאליהו וכשם שהקב"ה מזמן מזון לילדיו של העורב, אבל היונה לימדה שצורת הפרנסה מידי הקב"ה תפקידה להתקרב אליו ולכן היא נעשית תוך כדי קושי כאשר הבקשה לצאת מן הקושי מביאה לידי קרבת ה' שזו המטרה של הבריאה ולכן מעדיפה היונה שיהיו מרים כדי להתקרב באמצעותם לקב"ה.
בפרק זה נתחדש שהמיוחד בקרבן נח שנתקיים על ידו מטרת המבול והוא הנהגת העולם במידת הרחמים. והנהגה זו מותנית בידיעת האדם שקיומו תלוי בידי הקב"ה ומתקיימת בזכות ובאמצעות הקורבנות . לפיכך יש לו תקנה אפילו שיצרו רע מנעוריו ולפיכך קיץ וחורף לא ישבותו כדי להכפיף את פרנסת האדם לבורא הן בצמחים וכן מוראכם וחתכם יהיה על חית הארץ
פרק זה דן בקשר שבין יצר האדם שרע מנעוריו לכך שאומר הקב"ה שלא אוסיף לקלל את האדמה. ונתחדש על פי המהר"ל המלבי"ם והרד"ק שהיצר הרע הוא טעות שטועה השכל שלא יבדיל מה הוא טוב ומה הוא רע, והרי הוא כמי שלא יבדילו בחושים ויכזב להם חוש הראות וחוש הטעם ,כך הוא בטוח בצדקתו דבר שאינו מאפשר את תיקון הטעות. תקנה אחת ישנה והיא לימוד התורה שהיא תבלין ליצר הרע. כלומר לא רק גורמת להתגבר עליו, אלא גם לבטלו כי היא מורה מה אמת ומה שקר וזה ביטול היצר. ובזה מוסבר גם מדוע יצר הטוב נכנס באדם רק בגיל שלוש עשרה כי רק אז מכח שהוא מצווה ועושה את התורה יש מציאות של יצר טוב, וכן מוסבר ההבדל בין יצר וטבע כפי שמחלק המהר"ל ועוד מפרשים.
בפרק זה מוסברים הטעמים המוזכרים במפרשים להיתר אכילת בשר חיה לנח. ונתחדש ע"פ המלבי"ם שהסיבה הכוללת את כל הטעמים היא שנח הגיע לדרגת מדבר ולא האדם הראשון, למרות שכתוב אצלו ויהי האדם לרוח ממללא שפירשו דרגת מדבר. כי האדם היה בדרגת מדבר רק בכח ולא הוציאו לפועל כי חטא ולא עמד בנסיון. אבל נח עשה רצון קונו ועמד בניסיונות והציא את דרגת המדבר מן הכח אל הפועל. ונתחדש בענין זה שלשון מדבר הוא מלשון מדביר היינו שולט שמשליט את השכל על התאוות. ומכח דרגא זו יכול לשחוט ולאכול את בעלי החי הן מצד שמעלה אותם לדרגת מדבר כמו שבעלי החי מעלים את הצומח לדרגת חי באכלם את הצמחים, והן מצד שקיום העולם הוא רק עבור האדם בעל הדרגא המקיימת את העולם ובעלי החיים הם רק לצורך האדם כולל למזונו.
נתחדש שנמרוד שהיה המנהיג של דור הפלגה יצר במודע שקר כאילו הקב"ה אויב האנושות וזאת כדי ללכד סביבו את אנושות במלחמה נגד האויב המשותף וזאת על מנת לשלוט באנשים. והתרופה לזה היה הפרדה בין האומות ע"י בלבול שפתם אשר לא ישמע איש את שפת רעהו, דבר שמנע ליכוד של כל האנושות ויצר אויבים בין העמים. מעתה השתלטנים אינם צריכים להלחם בה' כדי לשלוט על אנשי סביבתם אלא יש להם אויב מן העמים אשר סביבותם להתלכד במלחמה נגדו. מצב זה מאפשר ליחידים החפצים בקרבת וידידות ה' להדבק בו ללא שהשליטים ילחמו נגדם.
בפרק זה נתחדש הסבר במהותה של הקשת, מצינו במדרש שהמסתכל בקשת אינו חש לכבוד קונו כי הקשת היא מראה דמות ה'. ומסביר המדרש שהדמיון הוא כמו הקש שעל גבי הפירות לפירות. עוד נתברר מדוע היא האות שלא יהיה מבול ובמה אות זה עדיף וחזק יותר מאשר השבועה שקדמה לו. והאם הקשת נבראה לאחר המבול או היתה עוד לפניו. נתחדש ע"פ מה שמצינו בחז"ל שאור השמש יונק כוחו מהאור הרוחני של ששת ימי בראשית או של עת"ל וזאת ע"פ המתחדש בענין בריאת השמש כדי שכל העולם יהיה לו קשר עם הקב"ה דרך ההשתמשות בשמש. והואיל ומצינו בספר יחזקאל שהקשת היא מראה כבוד ה', שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן יהיה מראה הנוגה סביב הוא מראה כבוד ה'. ההסבר בזה הוא שהקשת היא ניצוצי השמש בענן הגשם והשמש יש בה מהרוחנית נמצא שהקשת היא חיבור הרוחניות אל הגשם היוצר את השכנת השכינה בארץ אף ללא פעולות של האדם, וזו כוחה של הקשת. והואיל שכל חורבן בעולם יכול להתרחש רק כאשר הקב"ה עוזב את המקום, כפי שמצינו בחורבן הבית וכבר נתחדש בפרק קורבנות נח ובפרק התיבה שקיום העולם לאחר המבול הוא מכח מידת הרחמים בלבד. ומידת הרחמים יכולה להתקיים מכח הקורבנות כי ע"י הקורבנות האדם מרגיש וידע את תלותו בקב"ה ומייחל אליו וזה הגורם השכנת השכינה בארץ. אבל כ"ז עדיין תלוי ביד האדם המייחל לה'. המיוחד בקשת שהיא הבטחה על השכנת השכינה בארץ ללא עבודת האדם אלא זו מציאות של השכנת השכינה בארץ הניכרת באמצעות ניצוצי החמה שיש בהם כח רוחני מתמזגים עם הענן שהוא גשמי.
בפרק זה נתחדש שברכת אברהם בתחילת הפרשה היא קביעה שאברהם יהיה מרכבה למקום שפירושו שבאמצעות אברהם תהיה שכינת ה' בארץ לברכת ה' ולשמו הגדול. ולפ"ז משמעות מגן אברהם אינה שה' מגן לאברהם אלא אברהם הוא המגן ולפיכך נקראת הברכה ברכת אברהם. ולכן אז הבטיחו על ברכת כוהנים שגם היא ברכת ה' בארץ באמצעות הכוהנים.
בפרק זה נתחדש על פי האלשיך האומר בד"ה ויעבור אברם בארץ שאברהם זכה כשהגיע לארץ למראה פני ה' כמו שנאמר וירא ה' אל אברם. וקשה הרי נאמר כי לא יראני האדם וחי. ונתחדש ע"פ הנאמר אצל משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות פרש"י אני מפרש לו דבורי במראית פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות כענין שנאמר ביחזקאל חוד חידה וגו' יכול מראה פנים ת"ל לא תוכל לראות פני. ולפ"ז גם ראית פנים של אברהם היא ידיעת ה' בצורה מעמיקה יותר מאשר ידע כשהיה בחוץ לארץ,. ולדוגמא, אחת המשמעויות להבדל ברמת ההבנה היא, שאמירת ה' על העתיד נחשבת לעשויה כי היא חלה כעשויה בדעת האדם בצורה ברורה תוך ידיעה שדיבור ה' היא מציאות.
בפרק זה מוסברת המחלוקת בענין השאלה האם אברהם חטא כאשר ירד למצרים או לא חטא כי היה צריך לרדת. ונתחדש בדברי הרמב"ן האומר שאברהם חטא היות ופרנסתו בארץ ישראל הינה בגדר נס שאינו משנה את מערכות הטבע ובזה יכול אדם לסמוך על הנס ולכן אברהם חטא שלא סמך על כך שהקב"ה יפרנסו בארץ, וכן שאמר על שרה שהיא אחותו. אבל לדברי המדרש רבה האומר שלא חטא כי אסור לאדם לסמוך גם על נס כזה שאינו משנה את מערכות השמים, לפיכך היה עליו לרדת למצרים.
בפרק זה מוסבר הריב בין רועי לוט לרועי אברהם על פי הסבר מהי הזכות של לוט שלא הלשין על אברהם במצרים ובזכות זאת ניצל משבי סדום. ונתחדש שהזכות של לוט היא שלמרות שחשב שבעצם כל גדולת אברהם מגיעה לו באשר הוא באמת אחיה של שרה שגרמה לכל גדולת אברהם לא הסגיר את אברהם אפילו לא ברמז שהוא האח של שרה. ולפיכך חי בהרגשה שכל אשר לאברהם מגיע לו והרגשה זו היתה בבסיס המריבה על כל פרטיה כמפורט להלן.
בפרק זה נתחדש על פי המהר"ל שקנין אברהם את הארץ עבור בניו אינו מדין ירושה רגילה, אלא הנתינה לאברהם כוללת את הבנים שהם עצמם בכלל הנתינה. ונתחדש שהעם זוכה כאשר עדיין אינו קיים כי המושג אב כולל את כל הצאצאים שהצאצאים בכלל האב. אבל קנין כזה שייך רק כאשר האב מחזיק בפועל במה שהצאצאים שעדיין לא קיימים צריכים לזכות.
בפרק זה מובא הסבר האלשיך שמלחמת המלכים ומלחמת אברהם בהם היתה המשך למלחמה בין אברהם לנמרוד שהוא אמרפל. מלחמה זו היתה על השארת השכינה בארץ ע"י אברהם או סילוקה ע"י נמרוד. כל המטרה במלחמה היה לבא למלחמה נגד אברהם בערמה שלא יספיק להזעיק את העמים אשר סביבותיו. ולפ"ז יוסבר מדוע יצא אברהם להלחם בעוד שלכאורה היה יכול לפדות את לוט בממון, ותוסבר נתינת המעשר למלכי צדק למרות שלא רצה לקחת כלום משלל המלחמה ומדוע מפרעה כן לקח ועוד.
נתחדש כי ברית בין הבתרים היא ברית הבאה להבטיח שלא יגרום החטא, וזוהי היתה בקשתו של אברהם במה אדע כי אורישנה. והקב"ה הסכים ויצר הנהגה שיסורים מכפרים ולפיכך נגזר על גלות מצרים שבה תכופר חטאת ישראל ולא תתבטל ההבטחה על הארץ. כי החשש שמא יגרום החטא קיים תמיד והמציאות היתה שישראל חטאו, ואכן כי זו הסיבה ששועבדו במצרים בעינוי ובעבודה קשה כפי שפירשו המפרשים. והיה חשש שההבטחה לא תעמוד. והעצה לזה שההבטחה תהיה מוחלטת נתחדשה בברית בין הבתרים בעקבות בקשתו של אברהם גם כשיחטאו היא שיתכפר להם ע"י יסורים.
בפרק זה נתחדש על פי האלשיך והאורח חיים. "האור חיים" אומר שמטרת מסירת הגר לאברהם אינה רק לצורך שיהיה בן לאברהם אלא שהבן שייולד לאברהם מהגר יזכך את זרע אברהם. והאלשיך אומר שמטרת ארבעת המלאכים שנשלחו להגר מטרתם להעלותה לדרגה רוחנית גבוהה. לאור זאת נתחדש שבעיבורה הראשון של הגר לפני שברחה נכשלה המטרה של ברור זרע אברהם הרע מן הטוב, וזאת עקב דרגתה הרוחנית הנמוכה אליה הגיע בבזותה את שרה. רק לאחר שהושפלה וירדה מגאותה כאשר נאלצה לברוח ואז התפללה ונגלו אליה ארבעה מלאכים ואף הקב"ה בעצמו עלתה לדרגה רוחנית שהכשיר אותה לתפקידה לברר זרע אברהם כדי שיצחק יצא מזוכך ושלם.
נתחדש שמצוות המילה והפריעה שהיא הפרדת הערלה מטרתה הפרדת הטוב מהרע שהם מעורבבים ביחד מאז שחטא האדם בעץ הדעת. נתחדש ע"פ האלשיך האומר כי גם מטעם זה לא נמול אברהם קודם לידת ישמעאל והוא כי רצה הקב"ה שיטיל אברהם בחינת הזוהמא בהגר, ע"כ הוכרח יהיה אז ערל כי הערלה תמשוך לו בחינת הזוהמא כדי כשיבא להוליד את יצחק יצא מטפה קדושה כדי שקדושת המילה תמשוך אליה בחינת הקדוש עכ"ל. והאור חיים אומר וצורך הדבר להיות כן כי באמצעות היותה שפחה נתברר בה החלק המאוס שהיה דבוק באברהם מימי קדם ויצאה הזוהמה בישמעאל ונשאר אור שלם ונכון ביצחק, ואילו היתה הגר משוחררת לא היה יוצא כל הזיהום לבד מבלי שיצא ממנו חלק הטוב, ופרצה גדולה היתה מסובבת מהדבר, וה' יתברך עשה נפלאותיו אלינו עכ"ל. על פי שני מפרשים אלו נראה לחדש, שהחסרון שהיה אם הגר היתה משוחררת הוא גם החסרון אילו היה אברהם מוליד את ישמעאל כשהיה מהול. והחסרון הוא שהיה בישמעאל גם מבחינת הטוב של אברהם כי המילה גורמת להפרדת הרע מהטוב בעוד שהערלה היא משמרת את מצב חטא האדם הראשון שגרם שהטוב יהיה מעורב ברע.
הירשמו וקבלו מאיתנו כל חודש
מתנה אמיתית ששווה כסף!
מתקשים עם השלמת הרכישה?
השאירו טלפון ונציגינו יחזרו אליכם!
