שפתי כהן

תיאור

יומא טבא הוא לרבנן בהגלות נגלות אור יקרות, הלא המה שיעורי הלכה ועיוני חכמה ומוסר שנמסרו מפי מו"ר רבינו הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש הישיבה הקדושה "מאור התלמוד", בבירור מקחו של אותו צדיק מרנא בעל החפץ חיים זצ"ל בעניני שמירת הפה והלשון, ויסד וקבע בהם יסודות נאמנים בגדרי איסורי לשה"ר ורכילות משובצים באמרי חכמה ומוסר המיישרים ארחות החיים בעבודת ה' בידיעתו ובהליכה בדרכי טובו, כפי אשר עיני הקורא תחזינה מישרים.

שיעורים אלה הינם המשך לעידודו התמידי של רבינו שליט"א לבני החבורה לומדי הכוללים ללימוד תורת רבנו מרן החפץ חיים זצ"ל, שנתייסדו בנשיאותו בשנים האחרונות, אשר בין כתליהם עמלים האברכים היקרים ולנים בעומקן של הלכות שמירת הלשון ואהבת חסד, ובמשך השנים זכו לחוק חידושיהם עלי ספר בעשרות הקונטרסים היקרים שיצאו לאור עד עתה [ה"ה סדרות הקונטרסים "מענה לשון" לשון חסד" ו"דרך טובים"], וב"ה שכבר נתבדרו שמעתייהו טובא בי מדרשא וזכו הדברים לעלות של שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן, ועוד היד נטויה.

מתוך כל החידושים הנ"ל היוצאים מתוך בית המדרש, גולת הכותרת העולה על כולנה היא שיעוריו של רבינו הגדול ראש הישיבה שליט"א היוצאים עתה לאור עולם. כאשר בשנים האחרונות הואיל לפנות מזמנו העמוס בהרבצת התורה בישיבה ומחוצה לה, ולמסור שיעורים ע"ס הספר הקדוש "חפץ חיים", בפני תלמידים מקשיבים מבני החבורה לומדי הכולל שבנשיאותו ומבני הישיבה"ק היקרים שיחיו, וב"ה שהגיעו הדברים לידי כך שזוכים אנו עתה לחזות בהופעתו של הספר הנכבד והגדול הזה.

צאתו לאור עולם של ספר שיעורים היוצא מפיו של אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו, בשורה גדולה מאד היא ללומדי התורה, ובפרט בספר "חפץ חיים" שהוא נחלת הדור האחרון, ומורגש בו מאד הצורך בבהירות הסוגיות שנתבארו בו, אשר לא נכתב עליהם בכמות ובאיכות כפי שנכתב בשאר חלקי התורה וההלכה, ועתה כאשר זוכים אנו לאורו של ספר כזה, יוכל הוא לשמש ללומדים בכל אתר ואתר כסייעתא גדולה וכאבן פינה להאיר ולשובב נתיבות ומשעולי סוגיות עמוקות אלו.

השיעורים שבספר זה נכתבו על פי הקלטות השיעורים הנ"ל שנמסרו מפי מו"ר רבינו שליט"א, ושולבו בהם גם מחידושיו שנדפסו בעבר בהזדמנויות שונות זעיר שם זעיר שם, ועתה נקבצו יחד כעמיר גורנה לכדי הספר המוגש היום הזה לפני הלומדים, בסייעתא דשמיא.

בעריכת הספר הושקע עמל רב שיהיו הדברים בדקדוק כפי שנמסרו מפי רבינו ראש הישיבה שליט"א, בלי לסטות מהם ימין ושמאל, וזאת ע"פ הקלטות השיעורים וכנ"ל, ובנוסף עבר מו"ר שליט"א בעצמו על הספר והגיהו מתחילתו ועד סופו, למען יהיו הדברים נקיים ומבוררים מכל שגיאה וטעות, ומכוונים לאמיתה של תורה.

דברי פתיחה לספר שפתי כהן | "מה יתרון לבעל הלשון"

מרבינו הגדול ראש הישיבה שליט"א

השם "לשון הרע", שמקורו מחז"ל, הוא השם שניתן לדיבורי גנאי על חבירו. משמע שאיסור זה של סיפור גנות על חבירו מיוחד הוא לרוע הלשון יותר משאר איסורי דיבורים רעים, כגון שקר וכיו"ב, שגם אלו דיבורים רעים אבל אינם נקראים במסויים בשם "לשון רע", וטעם הדבר משום שאיסור זה הוא "רע" בעצמותו והוא שורש לשאר הרעות.

יסוד הדברים, הוא הא דאיתא בתענית (ח' ע"א) לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך. אמר להם: ומה יתרון לבעל הלשון. מבואר, שכשטוענים לנחש שיש בו רוע מיוחד שאין כדוגמתו, הוא משיב שגם במין האנושי ישנו סוג רוע כמותו, והוא בעל הלשון.

תשובתו של הנחש צריכה ביאור, שהרי ברור שבסיפור לשה"ר יש לאנשים הנאה גדולה, ויש אנשים שבעיניהם זו הנאה שאין בדומה לה, ולכן יש קושי עצום בהימנעות מלדבר לשה"ר, ומה הפירוש בטענת הנחש שאין הנאה בסיפור לשה"ר.

ונראה מכאן שההנאה לדבר לשה"ר היא סוג הנאה שכולה רוע ואינה דומה להנאות אחרות. והדברים מבוארים במסכת ב"ק שנחלקו האם נחש הנושך דינו כשן או כרגל. דעת התוס' (ט"ז ע"א ד"ה והנחש) שדינו כרגל, ואינו אב נזיקין דשן משום שאין הנאה להזיקו, כדאמרינן בהא דתענית הנ"ל דאומרות לו החיות מה הנאה יש לך. אך הרשב"א (שם ב' ע"ב) כתב שנשיכת נחש היא תולדה דשן, והא דאמרו בפ"ק דתענית שאומרות החיות לנחש מה הנאה יש לך, לאו למימרא דאין לו הנאה כלל אלא שאין זו הנאת אכילה כשן.

וביאור דברי הרשב"א הוא, דהנה השאלה ששואלים את הנחש, היא: ארי דורס ואוכל, פי' שמחמת רעבונו הוא דורס כדי שיהיה לו מה לאכול, ואינו הורג לשם להרוג. וכן זאב טורף ואוכל, [והיינו שאינו חַיָיתִי כל כך כמלך החיות שדורס טרפו בחיים, כי מלכות האריה היא "מלכות של חיה" שאין לה התחשבות בשני כלל, עד כדי כך שמסוגל לנעוץ ציפרניו אף במי שעדיין חי כדי לאכלו, וכעין מ"ש (בפסחים מ"ט ע"ב) על עם הארץ שאף הוא כארי שהוא דורס ובועל וכו' כי מרוב שאין בו זיק של "אדם" אין השני קיים מבחינתו בכלל, משא"כ הזאב אינו חייתי כל כך כאריה, אלא טורף ואוכל, פי' שמתחשב בחיותו של טרפו [ומפחד ממנו] ולכן קודם הורג את טרפו ואח"כ אוכלו, כמש"כ הרא"ש (ספ"ק דב"ק)], אך מ"מ מה שטורף הוא כדי לאכול ולהשביע את רעבונו. אך אל הנחש יש טענה מה הנאה יש לך, באופן שאין הנחש אוכל אלא רק "עוקץ", ונמצא שעקיצתו היא רק כדי להרע לשני, וע"כ שואלות אותו כל החיות "מה הנאה יש לך". ועל כך הוא משיב: ומה יתרון לבעל הלשון, גם אצלו אין הנאה ובכ"ז מדבר לשה"ר.

וכשנתבונן נראה שודאי גם לנחש וגם למספר לה"ר ישנה הנאה, אבל שונה הנאה זו משאר ההנאות בעשית איסורים, שאין ההנאה באה מעצם עשית הרע כגון הנאה מאכילת איסור שנהנה מן המאכל וכדו' ומתוך כך בא האדם לאכול למרות שהוא מאכל אסור, משא"כ בהנאת לשה"ר שהיא כעין הנאת הנחש, כל הנאתו היא מעצם ההרעה לזולתו שאין בדיבור תאוה נוספת. ובהנאה כגון זו, שאינה מן החפצא הנאכל, נחלקו הראשונים האם יש להחשיבה כשן כשאר הנאות, או שהנאה כזו שאינה מ"האכל" אף ש"האוכל" נהנה אינה נחשבת שן. וכן ההנאה של ע"ה שנהנה "לשלוט" ולא רק מלוי תאוה.

וכן ביאר רבנו יונה (שע"ת ש"ג מאמר ר') את טעם מה דאיתא בערכין (ט"ו ע"ב) שנחשב המספר לשה"ר ככופר בעיקר, מפני ש"לא יתכן אשר יכין אדם לחבירו כלי משחית ונזק מר ממות, מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת וריוח ממון, בלתי אם לכד יצרו את נפשו ופרק עול שמים מעליו ונתק המוסרות". ומבואר כנ"ל, שאילו היתה בו איזו נקודה של יראת שמים לא היה נהנה מעצם ההרעה לשני ללא שום הנאה צדדית. ורק ההתנתקות מהקב"ה מביאה אדם למצב שיהנה מלהרע לשני, כי "אוהבי ה'" שונאים רע והמנותקים ממנו אוהבים את הרע.

ובזה גרוע סיפור לשון הרע יותר משאר דיבורים רעים, כי בעוד שבשאר דיבורים שמרע לחבירו עיקר כוונתו היא להרויח ממון וכדו' אלא שאינו נמנע מלדבר הדבר אע"פ שמרע על ידו לחבירו, אך סיפור גנאי על חבירו הוא תכלית הרע, מפני שמהות ההנאה שבו היא מכך שמרע לחבירו. ומשו"ה נתייחד דוקא האיסור של סיפור גנאי על חברו בשם "לשון הרע", משום שכל מהותו היא רוע, ורוע כזה – שמהוה ניתוק מהשי"ת – הוא שורש כל הרע.

וזהו באור חומר עון זה, כמו שאמרו בסוטה (מ"ב ע"א) שנאמר עליו הקרא (תהלים ה', ה') "כי לא ק-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע". כי הקב"ה הוא כולו טוב ומטיב, וכל הבריאה היא בריאה שענינה "עולם חסד יבנה", וההולך בדרך רוע כל כולו הוא היפך מציאות הנהגתו של הקב"ה שמתגלית בבריאה להיטיב אתנו, ולכן אין לו שום חיבור עם השי"ת. כי בשונה משאר עבירות שאין העובר עליהם נעשה כולו היפך מדת הקב"ה בבריאת עולמו, רק שמחמת חשבונות והנאות אישיות אינו מתגבר על עצמו ועושה דברים שאינם טובים, אך באיסור לשה"ר נאמר "לא יגורך רע", שאין הקב"ה שכולו "טוב ומיטיב" יכול לדור בכפיפה אחת עם מי שכולו רע.

ומה שהטביע הקב"ה באדם את תכונת רוע זו של הנחש, הוא כמו שהטביע בו את שאר כחות חיה בהמה ועוף, שהכל הוא כדי שימשול האדם על טבעו זה, וכדבריו של רבנו יונה (שע"ת ש"א מאמר י') "הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל, להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו, כאשר המשילה על שאר בעלי חיים שאינם מדברים, מאשר יקרה בעיניו נכבדה". ונמצא שהמתגבר על כח רע זה קונה קנין נפשי עצום להיות "טוב" אמיתי, [כמאחז"ל (קדושין ל"ט ע"ב) "ישב ולא עבר עברה מקבל שכר כעושה מצוה – והוא שבא דבר עברה לידו"]. ובעקירת תכונה זו זוכה ל"היטיבה ה' לטובים".

מחזיקנא טיבותא לבן ישיבתנו הק' הרה"ג ר' משה לוי שליט"א אשר כבר מזמן היותו בישיבה הק' עודד לקבוע עתים לשעור עיוני בסה"ק חפץ חיים, וטרח בעמלה של תורה לברר היטב כל סימן וכל סעיף בדברי מרן החפץ חיים עד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובעקבות עמל תורתו הגדול בדברי מרן החפץ חיים זכו ליה מן שמיא לחזק ענין גדול וקדוש זה, ובמסירותו הגדולה עוסקים כוללי ערב רבים שנוסדו על ידו בלימוד בעיון היטב בנושא קדוש זה, וכן נכתבו ספרים עמוקים שבהם חידו"ת מאברכי הכולל ומתלמידי חכמים בענין זה, והוא מברר היטב גם הנכתב על ידם, "וגדול תלמוד המביא לידי מעשה". וגם ספר זה נכתב כולו על ידו, והוא השיעורים שנמסרו בפני קבוצת אברכים חשובים מידי שבוע בשבוע, וכתבם כפי שנאמרו, ומסרם לי לעבור על הדברים ולשנותם, ועתה הוא מוציא לאור עולם שעורים אלה כחלק ממפעלו הגדול בענין קדוש זה.

שם הספר "שפתי כהן" – להבין ולהשכיל מוצא שפתיו ודיבוריו של מרן החפץ חיים זצ"ל, אשר כל דין בהלכה שיצאו מפיו, ואף כל דיבור במילי דעלמא, כולם חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים.

והטעם ש"דבריו חיים וקיימים" הוא מפני שהיו דברי אלקים חיים. ושמענו דברי מרן הרב שך זצוק"ל בדבוריו וסיפוריו על מרן החפץ חיים, והיה יחסו אל דבריו כ"סוף הוראה", והתבטא עליו שמעולם לא יצא מפיו שום דבר לבטלה, ובכל מה שאמר צדק תמיד. ושאל מדוע זה כן, והרי כל אדם עלול לטעות במקרה רחוק, והשיב כיון שכל מה שאמר החפץ חיים היה תורה, לא היתה שום מילה שאינה תורה שיצאה מפיו, וגם כשהשיב במילי דעלמא היה יודע לכוון היכן בתורה נאמרה ההנהגה במקרה זה, וכיון שכל עצותיו היו תורת ה' תמימה היו תמיד מכונות אל האמת, וק"ו דברי קדשו בספר זה.

"אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם". ידועה לכל התמסרות הרב הצדיק ר' אברהם וולפסון זצ"ל בעמל נפשו להחדיר בהיכלי ה' לימוד הלכות אלו, וזכה שהושיבו ישיבה על קברו להפיץ דברי החפץ חיים ובאורם שזה הענין הקדוש שמסר נפשו עליו, ואף בישיבתנו הק' היה מהמעוררים ללימוד חשוב זה. יהא רעוא מן שמיא שיהיו הדברים הנכתבים סיוע להעמיק בדברי גאון ישראל וקדושו מרן החפץ חיים, וללומדם באופן של "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ונזכה במהרה לקיום ההבטחה "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ברכה לראש משביר לנשיא הישיבה ונושא עולה כל הימים, אחי וראש, הגאון רבי שמחה הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי ואב"ד עירנו, ידיד ה' וידיד בית ישראל, אשר גדולים מעשיו שנעשו בהנחיית גדולי דורנו זצוק"ל ויבלחט"א לחזק בדקי תורתנו הק' ולהוסיף אהבתה בכל פינות ומחנות, וגדולה זכותו גם בספר זה שעיקרו בשיעור קבוע בישיבה הק'.

ברכה עד בלי די לרעייתי מנב"ת, הדואגת בנאמנות להסיר כל טרדה, כדי לאפשר להיפנות לעבודת הקודש, ורב חלקה בתורת הרבים ובשפע השופע מן הבית חוצה לבני הישיבה ולצאצאים היקרים הי"ו. "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה".

ובפתח השער הנני בתפילה, שדברי התורה וההתעוררות שבספר זה יעוררו הלבבות לעיון היטב בהלכות אלו, וכפי שהורנו גאון הגאונים וחסיד שבחסידים מרנא הגר"י סלנטר זצוק"ל, שהדרך לקנות קנין זהירות בעברה שנכשל בה הוא ללמוד הלכותיה בעז ובעיון, וזה יועיל להזהר בה אולי יותר מלימוד המוסר.

מעמקי הלב בוקעת זעקת התפילה, שיזכה השי"ת אותנו עם כל בני הישיבה הק' אשר כולם אהובים וברורים, ועם כל מקהלות רבבות ישראל, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כל דברי תלמוד תורתו הק' באהבה, ויטהר לבנו לעבדו באמת.

בברכת כהנים באהבה,

אברהם יצחק הכהן קוק