סוג הכריכה שתבחרו לספר שלכם עשוי להשפיע מאוד על נוחות הקריאה בספר, ועל היחס אליו. כדי לדעת איך, וכיצד תוכלו לבחור כריכה מותאמת בדיוק בשבילכם, כדאי לכם לקרוא את המאמר הבא!
ובכן, מתברר שיש יותר סוגי כריכות משחשבנו. אז למה לא לעבור על סקירה קצרה ומצולמת של כל הסוגים שקיימים, ולהחליט מה מתאים לכם לפני ההוצאה לאור?
תפקידי הכריכה בהוצאת ספר
כששואלים מה תפקיד הכריכה בספר, התשובה נראית מאוד פשוטה.
מה השאלה? הכריכה נועדה להחזיק את הדפים! לא?
ובכן, זו תשובה נכונה – אבל לא מלאה. מתברר שיש לכריכה עוד כמה תפקידים:
- להחזיק את הדפים כמובן
- לאפשר אחיזה יציבה ונוחה יותר בספר, ביד או על שולחן
- להפוך את איגוד הדפים ליצירה מכובדת ומלוכדת
- לספר על תוכן הספר
- עיצוב הכריכה עשוי גם לשכנע את הקוראים לפתוח, ואולי גם לקנות.
בנוסף, יש הבדלים משמעותיים בין סוגי הכריכות השונים, ובחירת סוג הכריכה לספר שלכם צריך להיות בצורה מושכלת ומחושבת.
לא בטוחים מה מתאים לספר שלכם? אתם יכולים פשוט להתייעץ איתנו, זה ממש חינם ובלי שום התחייבות.
כריכה קשה או כריכה רכה?
יש עוביים שונים לכריכות הספרים;
- כריכה קשה העשויה מקרטון ומצופה בנייר מודפס מסוגים שונים.
- כריכה בינונית שעשויה מקרטון דק, היא מקנה גמישות מסוימת אך היא לא ממש רכה.
- כריכה רכה המבוססת על נייר עבה יחסית (בדרך כלל כרומו 300 גרם) המודבק בחום (פוני) ואולי בתוספת למינציה.
טכנית, כמעט את כל סוגי הכריכות להלן אפשר לעשות גם בכריכה קשה וגם בכריכה רכה.
כריכת צבע – פרוצס
כריכת פרוצס היא המצויה ביותר בענף הספרות כיום, ברחבי העולם כולו.
הדפסת פרוצס היא למעשה הדפסה צבעונית בדפוס אופסט על גבי נייר לבן. בדרך כלל מצפים אותו בלמינציה המסייעת לחיזוק הכריכה ולשמירת הצבעים לאורך זמן.
בכדי להדפיס תמונות, או קומפוזיציה גרפית שיצר מעצב כריכה בתוכנת עיצוב, משתמשים בהדפסת פרוצס.
בכמויות קטנות לא משתמשים אמנם בהדפסת פרוצס, אלא בהדפסה דיגיטלית, אך עדיין הכריכה תיקרא כריכת פרוצס, ואפשר שגם – כריכת צבע.
אגב, בכריכת צבע נכללת גם כריכת שחור לבן, שגם היא מודפסת למעשה על נייר אלא שההדפסה עליו היא רק בגווני אפור.
כריכת סקאי
סקאי הוא למעשה נייר בתרכובת מיוחדת העובר תהליך של הדפסה ההופך אותו למעין דמוי של דמוי עור. על הסקאי לא מדפיסים את שם הספר אלא מטביעים באמצעות גלופות. מידע מפורט על גלופות סקאי תמצאו כאן.
כריכת סקאי הייתה מקובלת החל מראשית ימות הדפוס, ועד לסוף המאה העשרים, ברחבי ענף ההוצאה לאור בעולם כולו.
עם השתכללות מכונות הדפוס עברו כולם לשימוש בכריכות פרוצס, ובזירת הסקאי נותרו רק ספרי החוקים, הרפואה ואלבומים שונים.
מי עוד נשאר שם? ובכן – ספרי הקודש. אלא שבניגוד לספרי החוקים ששומרים על ארשת נוקשה, קפדנית ומשעממת של הטבעה מטאלית אחת בודדת – הרי שספרי הקודש פיתחו ז'אנר עצמאי ונפרד של כריכות סקאי מרהיבות, שהפך למומחיות בפני עצמה.
ראשון פורצי הדרך שהעלה את רף העיצוב בכריכות הסקאי, היה האמן חיים מושקין ז"ל, שכבר לפני כארבעים שנה החל להציג שילובים מרהיבים של הטבעת צבע שחור, הטבעת זהב והטבעה עיוורת. יצירותיו עוררו השראה במעצבים רבים, בעיקר מהמגזר הדתי-חרדי (כמובן, ספרי קודש אמרנו), ומאז רמת העיצוב עולה ומשתדרגת לה משנה לשנה.
אנו בטקסט רץ גאים כיום לעמוד בחזית העיצוב גם בתחום זה, ולהציג עיצובי סקאי פורצי דרך ברמה הגבוהה ביותר בשוק.
כריכת גומי – PU
כריכת ה-PU דומה במאפייניה לכריכת הסקאי, אלא שהכריכה עשויה מנייר בשילוב פולימר ורכיבי גומי.
בכריכת PU ההטבעה יוצאת מדויקת הרבה יותר מסקאי, וניתן לרדת בה לרזולוציות של פחות ממילימטר אחד.
החיסרון המרכזי הוא שכריכת PU אינה עמידה, ובשימוש רציף ציפוי הגומי מתבלה מאוד תוך תקופה קצרה. ראו בתמונה הזו:
כריכת בד
כריכת בד הייתה השבחה יוקרתית של ימים עברו, כשהמו"ל החליט שסקאי לא יעשה את העבודה כראוי.
כיום היא כמעט לא מצויה, למעט בספרי שירה ופואטיקה, אלבומי תמונות ויצירות אמנות.
כריכת דמוי עור לספר
כריכה דמויית עור היא – ובכן, כריכה דמוית עור 🙂
בדרך כלל היא עשויה מסוג מושבח של סקאי (ראה לעיל), ובתוספת נפח מלאכותי (מפולימר המדמה מעין ספוג דק) הנותן לה נפח ומדמה את רכות העור.
כריכה זו נפוצה הרבה פחות מעור אמיתי, כיון שמחירו של עור אמיתי אינו גבוה משמעותית ממחיר הכריכה הזו, ובאיכות עצמה ישנו פער גדול.
כריכת עור אמיתי
כריכות עור היו מצויות גם בימים עברו, וכיום הן משמשות לאלבומי יוקרה, וכן לסידורים ומחזורים יוקרתיים (מצוי במתנות למאורסים וכדומה על פי רוב).
העור המצוי הוא עור פרה, לעתים משוחזר ולעתים לא, אך ניתן למצוא גרסאות יוקרתיות יותר של עורות מחיות שונות, ואפילו עור תנין.
מכסה פלסטיק
כריכת פלסטיק בדרך כלל היא פתרון פרקטי לאתגרי כריכה שונים. היא מצויה בקלסרים ואוגדנים שונים, ולעתים גם בספרי ילדים.
כמובן, שיש גם צעצועים בצורת ספר, ש'כריכתם' עשויה מפלסטיק. אם תרצו – קבלו את הספר החמוד הזה:
כריכת עץ
כריכת עץ היא המצאה חדשה-ישנה, וכיום היא משמשת באופן בלעדי לאלבומי תמונות וספרי אורחים. אבל גם היא קיימת.
כריכת קלף
כריכת קלף היא כנראה הכריכה הוותיקה ביותר בענף. הספרים הראשונים היו בעצם חבילות דפים, שכדי לאגד אותם השתמשו בקלף ובגידי בהמה (כמו שיש בתפילין).
הראשון שעשה את זה אי שם לפני אלפי שנים, המציא למעשה מבלי לדעת את המושג הקרוי בפינו היום ספר.
כריכת ברזל!
לסיום – קבלו סוג כריכה נדיר וכמעט בלעדי שפגשנו, והדהים אפילו אותנו!
כל כך הדהים עד שהחלטנו לצלם ולשתף אתכם, ולמעשה – הוא זה שהוביל לכתיבת הטור הנוכחי.
אז תכל'ס – איך בוחרים את סוג הכריכה שמתאים לכם? הכי פשוט טוב – תתייעצו עם מומחה שמתמצא היטב בענף, ויוכל לסייע לכם לקבל החלטה.
שנדבר על זה?…
אם הגעתם עד לכאן, בואו ניגע בעוד נושא מעניין מאוד: איך היו מכינים כריכות לספרים בימים עברו? מדוע כריכות לספרי נצרות היו חייבות בגניזה? איזה אוצרות גילו בתוככי הכריכות? פנו לעצמכם רגע של יודאיקה והיסטוריה מרתקת!
בא לכם לקרוא קצת על יודאיקה?
רגע! אל תברחו!
אנחנו מכירים את התחושה שעולה אצל רבים מאיתנו, כשמוזכרות המילים "יודאיקה" או "עתיקות"…
כן כן, בדיוק! נו.. התחושה הזו שהכל פתאום נעשה סביב בגווני חום עתיקים, צלילי פעמון ישן נשמעים ברקע ופיהוק כביר מתחיל לטפס ממעמקי גרונכם… מכירים?…
אבל הפעם יש לנו משהו קצת יותר מעניין לספר עליו, אז נסו לאתגר את עצמכם ולגלות משהו מפתיע בתחום, שיש לו אפילו השלכות מעשיות לחלקנו.
איך היו מכינים כריכות בעבר?
האמת שתאגידי המחזור יאהבו את הפתרון.
לוקחים ערימת דפים ישנים, מדביקים עם דבק בנדיבות, מהדקים בצדדים עם סיכות ברזל, מצפים בעור או דף נוסף קצת יותר נראה ו-יש לנו דקל! (החלק הקרטוני של הכריכה, ראו כאן).
זה בדיוק מה שהיו עושים בימי קדם כדי לייצר כריכות, אלא שכן העסק הופך לפוליטי ומעניין.
כריכה יהודית לספר נוצרי
במקומות מסוימים באירופה, נהגו להחרים מדי פעם ליהודים קצת מהספרים שלהם. בכל מדינה ובכל תקופה זה היה עם תירוץ אחר.
מישהו כנראה פחות התחבר לקטע של עם הספר, ולכמויות הספרים של היהודים. לא יפה, אבל קורה.
במקרים שבהם לא נשרפו הספרים, היו שהבריקו כיצד להשתמש בהם: לכריכת ספרים אחרים, בדרך כלל ספרי נצרות. למה שיהודים יקראו בספרים שלהם, אם הספרים יכולים לשמש ככריכות לספרים של נוצרים?..
ולמי אכפת שהספרים הללו היו ספרי יסוד יהודיים שאין להם העתקים, ושנכסים יהודיים בעלי שווי ערכי וכספי רב הולכים להם לטמיון?..
לימים, קראו לתופעה המזעזעת והמצערת הזו – גניזת אירופה.
גניזת אירופה ואוצרותיה
לימים נולד לו יהודי גאון בשם שמחה, בן למשפחת עמנואל, שיום אחד גם לבש את התואר פרופסור והחל לעסוק ביודאיקה באופן אינטנסיבי.
פרופסור שמחה עמנואל גילה שבכריכות של ספרים נוצריים רבים, כמו גם ספרים טכניים, יומנים ורשומות שונות, ישנם אוצרות יהודיים בעלי חשיבות רבתי. הוא החל לחקור את העניין ולמעשה הקדיש לכך את רוב חייו.
את מחקריו הוא העלה בספרו מגנזי אירופה – חלק א', כשבתכניתו להמשיך ולחשוף עוד ועוד אוצרות כאלו בספרים הבאים.
בספר פורסמו קטעים מקיפים מתוך אחד עשר חיבורים שטרם נודעו. בחלקו הראשון נדפסו חמישה פירושים חדשים לחומש מאת חכמי צרפת, איטליה וגרמניה.
החלק השני כולל שישה פירושים לתלמוד הבבלי, שנכתבו למן שלהי תקופת הגאונים ועד למאה ה-13. לכל אחד מהחיבורים מוקדש מבוא מפורט, ובראש הספר נוסף מבוא כללי רחב על "גניזת אירופה".
יהודי נוסף שפעל רבות בתחום זה הוא עזרא גורודצקי, אספן ידאיקה כבן שמונים המתגורר בנחלאות, שעשה לו מנהג של קבע לקרוע ספרי נצרות ולדלות מכריכותיהם אוצרות יקרים מפז. יש שמכנים אותו "הקורע".
תודו שזה קורע..
אוסף תמונות של האספן עזרא גורודצקי במלאכתו
קראו באותו נושא >> עימוד ספר קודש
כתבי קודש גונזים בכדים. או – בכריכות…
בארצות המערב, מרוקו, אלגי'ר וכו', גם נהגו לייצר כריכות מדברי קודש, אך שם היה נעשה הדבר על ידי יהודים ולכתחילה. כדי ליצור כריכות [לספרי קודש בלבד!] לקחו דפים שטעונים גניזה והשתמשו בהם ליצירת הכריכה באותה הטכניקה שהוזכרה.
אלא…
שבמרוקו למשל בתקופות מסוימות התרחשו פרעות (כגון מרד בו חמארה, פרעות אוג'דא ועוד), שהובילו לאיבוד כתבי קודש יקרים מפז.
בצורה זו אבדו לעם היהודי נכסים רוחניים רבים בתחום העיון, הלימוד והשירה.
אלא שלימים התברר כי חלק מהספרים שאבדו – קיימים בטיוטות והעתקות שונות שטמונות בתוך הכריכות. אספנים שונים החלו נוברים ומפשפשים בכריכותיהם של ספרים עתיקי יומין, וכך התגלו להם מכתבים, חיבורים ומה לא. בצורה זו התגלו מכתבים נדירים, וישנו מכתב אחד שיש הטוענים בתוקף כי הוא לא פחות מכתב ידו של האר"י ז"ל!
קבלו סדרת תמונות מרתקת, מתוך כריכה אחת שפורקה (לחצו על התמונה כדי להגדיל):
בשלב מסוים אף התעורר וויכוח הלכתי האם מותר לגנוז כך כתבים ישנים, או לא.
הטוענים נגד סוברים כי החיתוך וההדבקה של הדפים מהווים בזיון עבורם, וכנגדם טענו אחרים כי זה מכובד יותר להמשיך ולהשתמש בהם לצורך ספרי קודש, מאשר לגנוז אותם באדמה. מה דעתכם?
זהו.
לא נותר לנו אלא להודות לידי המערכת אלי שטרן, אדם עם מוח ענק ולב ענק עוד יותר, חוקר מומחה בבית המכירות קדם, משיב באקשיבה ובישיחנה ועושה הרבה טוב למען עם ישראל.
אם הגעתם עד לכאן – כנראה שאהבתם את הנושא, ויעניין אתכם גם לבקר בבלוג המרתק שלו – נוטריקון.
לסיום קבלו סרטון הסבר שלו על כל הנאמר לעיל:
מייצרים היום את הכריכות ברזל המגניבות האלה?
דברים כאלו מיוצרים רק בהזמנה אישית בדרך כלל, ובשיתוף פעולה עם גורמי מקצוע שונים.