קיצור תולדות השירה, הפיוט והפזמון

מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לאחרונה? קיצור תולדות השירה
קיצור תולדות השירה הפיוט והפזמון

מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה.

זמן קריאה: 10 דקות

שלום חברים!

אוהבים שירה?

מרגישים את ליבכם מתפעם מול שורת מילים שחורה על נייר לבן?

בתור הוצאה לאור – לא מפתיע שגם אנחנו חובבי שירה לא קטנים. במאמר הזה נדבר, אולי אפילו קצת נשיר, על אחד מהז'אנרים המרתקים ביותר בכתיבה ובספרות.

השירה.

השירה היא תחום עצום ממדים, שאפשר לדון ולעסוק בו בערך חיים שלמים.

אנו נקדיש בבלוג יותר ממאמר אחד על שירה, ובמאמר הנוכחי נתמקד בסיקור ההיסטורי של השירה והפיוט. מובן שלא נוכל למצות את הסיקור, אך נגע בראשי פרקים לצרכי העשרה.

ובהנחה שאם אתם כאן אתם אוהבים שירה, את כל הדוגמאות שהבאנו משירים – הבאנו בשלמותן, כדי שתוכלו ליהנות מהשירים על הדרך…

הערה חשובה: המאמר זכה להגהתו והערותיו המחכימות של פרופסור מאיר בר אילן, שנידב מידיעותיו העצומות בתחום חקר השירה לצורך שיפור ודיוק המאמר. 

תודתנו הכנה מוגשת בזאת!

סתם בשביל המוזה 😉

טוֹב, הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת הַנֶּחְרָזוֹת / אֵינָן מֻגְדָּרוֹת כְּ"שִׁירָה"

קִשּׁוּט הוּמוֹרִיסְטִי בְּעָלְמָא / שֶׁעַמְקוּתוֹ אֵינֶנָּה מַזְהִירָה

סְתָם רַק בִּשְׁבִיל הַמּוּזָה / לְלֹא תִּכְנוּן וּמַחֲשָׁבָה יְתֵרָה

טֵקְסְט דַּל שֶׁרַק חָרוּז וְאַקְרוֹסְטִיכוֹן / הִצִּילוּהוּ מִבְּעֵרָה

רִשּׁוּם דַּל וְנֶעְדַּר מַשְׁמָעוּת / שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בְּאַף מְגֵרָה

צְרִיכִים הֲיִיתֶם לְדַלֵּג מִלְּכַתְּחִלָּה / אֶל סוֹף זֹאת הַשּׁוּרָה…

.

קדימה, מתחילים! 

מה ההבדלים: שירה / פיוט / פזמון?

קודם כל נעשה, סדר. מה ההבדל בין שירה לפיוט? ומה זה פזמון?

  • הפזמון – הוא קטע שאכן נכתב אסתטית, בדרך כלל עם חריזה, ומלכתחילה מטרתו היא להצמיד לחן מוזיקלי למילותיו, ולהפוך אותו למה שאנו מכנים "שיר". הפזמון נכתב בצורה שמובנת בקריאה ראשונה, ובדרך כלל אינו נושא מסרים סמויים ברקע. בפזמון מצוי שמשתמשים בבית קבוע שחוזר על עצמו לסירוגין (ואותו אנו מכנים "פזמון" בשפה היומיומית).
  • השירה – במובנה המודרני אינה כרוכה בהכרח במוזיקה, ולא תמיד נכתבת על מנת להצמיד לה לחן. כיום 'שירה' הינה קטע ספרותי המתמקד באסתטיקה של המילים עצמן, מעבר למשמעות שהן מכילות. הרחבה במאמר על מהות השירה. עם זאת יש לסייג כי במשמעות הקדומה של המילה "שירה" מסתבר שכן הייתה כרוכה בלחן, ועל כך – מיד. 
  • הפיוט – הוא שירת קודש, שנועדה להתווסף לקטעי תפילה, ובדרך כלל מושרת על ידי שליח ציבור בבית הכנסת, או על ידי הציבור כולו. רוב הפיוטים זכו ללחנים שהוצמדו להם, ובכך הם דומים לפזמון, אך הם טומנים בחובם משמעויות עמוקות ונסתרות, ובכך הם דומים לשירה. הפיוטים למעשה קדמו לשירה העברית המודרנית, בכמה אלפי שנים.

השירה הקדומה

השירה הקדומה הייתה שירה המלווה תמיד, או כמעט תמיד, בלחן ובנעימה. ניתן ללמוד זאת מעשרות אזכורים בתנ"ך, ולהלן כמה דוגמאות:
 
  • "וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר" (בראשית פרק לא פסוק כז).
  • "קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר… הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי" (ישעיהו פרק כג פסוק טז).
  • "זַמְּרוּ לַיקֹוָק בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה" (תהלים פרק צח פסוק ה).

וכן מופיע באיבן עזרא בתהילים (נו, א): "למנצח על יונת אלם – על נועם פיוט, תחילתו יונת אלם רחוקים". (כלומר, כאשר אתה מבצע את המזמור הבא, בצע אותו בהתאם לשיר הידוע 'יונת אלם רחוקים').

על הפסוק באיוב (פרק כא, פסוק יב) "יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב", פירש האלשיך: ישאו – הוא נשיאת קול כמ"ש ז"ל על פסוק בכתף ישאו, שאומרו ישאו הוא שירת הלוים בפה, ויאמר ישאו קול בפה בתוף וכנור, וראה הרגש העוילים כי ישמחו לקול עוגב, כי תחלה ישאו בתוף וכנור ולא יערב לעוילים לשמוח רק בקול עוגב הערב משניהם, כי בצאתם לאויר העולם היו מהלכים ומרגישים ומבחינים בין זמר לזמר: 

או יאמר, כי הילודים ירקדון בבהלת השמחה, וישאו קול בתוף שקולו גבוה עם כנור שקולו נמוך יחד, ולהיות שיש הפרש גדול ביניהם אין הזמר עולה יפה, על כן לא ישמחו כי אם לקול עוגב שקולו ממוצע בין תוף לכנור, ואז ישמחו כי יתבסמו השלשה קולות יחד ויערבו למו בהדרגתם":

וכן עוד הרבה. ניתן לראות בהרחבה במאמרו של פרופ' מאיר בר אילן "השירה העברית הקדומה", בגיליון 15 של כתב העת מורשת ישראל, הוצאת אוניברסיטת אריאל. 

מתי החלה השירה?

קשה להצביע על תאריך, אך ככל שמדובר על השפה העברית, הרי שהשירה הקדומה המוכרת לנו היא קטעי השירה המופיעים בחומשי התורה:

  • שירת הים – כשיצאו בני ישראל מים סוף, אחר שנקרע להם לשניים.
  • שירת הבאר – שירתה של מרים על הבאר שזכו לה במדבר
  • שירת האזינו – שירה המהווה סקירה היסטורית של עם ישראל, מראשיתו ועד לאחרית הימים.

בספרי הנביאים מוצאים גם קטעי שירה רבים, כשספר התהילים מאת דוד המלך, המכונה 'נעים זמירות ישראל' עולה על כולם.

תהילים כג / דוד המלך

מִזְמוֹר לְדָוִד 

ה' רֹעִי 

לֹא אֶחְסָר

 

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי 

עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב 

יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק

לְמַעַן שְׁמוֹ

 

גַּם כִּי אֵלֵךְ 

בְּגֵיא 

צַלְמָוֶת

לֹא אִירָא רָע 

כִּי אַתָּה 

עִמָּדִי

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ 

הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי

 

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן 

נֶגֶד צֹרְרָי

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי 

כּוֹסִי רְוָיָה

 

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי 

כָּל יְמֵי חַיָּי

וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' 

לְאֹרֶךְ יָמִים

סיקור מרתק על פרק אחר בתהילים מופיע במאמר הנפלא הזה.

בנו של דוד המלך, שלמה המלך, המשיך את דרכו גם במישור השירתי, וניסוחי הספרים שכתב שלמה קהלת, משלי וכמובן – שיר השירים, מפליאים את הנתקל בהם, גם כשהוא מתבונן על הטקסט הגולמי וללא התעמקות במשמעויות והרבדים הנסתרים שלו.

אחד השירים המפורסמים בהיסטוריה היהודית, הוא האקרוסטיכון האלפביתי החותם את ספר משלי – אשת חיל;

אֵשֶׁת-חַיִל / שלמה המלך

אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא / וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ / וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע / כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים / וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר / מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה / וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ / מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ / וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ
טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ / לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר / וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי / וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג / כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ / שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ / בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר / וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ / וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה / וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ / וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ / בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל / וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי / אִשָּׁה יִרְאַת־ה' הִיא תִתְהַלָּל
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ / וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

שירים אלו נבדלים משמעותית מכל השירה שבאה אחריהם, באשר הם נכתבו בנבואה וברוח הקודש, ונכללים בספר התנ"ך. גם לשירים המאוחרים יותר של חכמינו, שמיד נסקר, יש שמייחסים רוח הקודש, אך לא בדרגה שוות ערך לשירים קדושים אלו. 

מאוחר יותר בתקופת חכמי המשנה והגמרא כמעט ולא נמצאה שירה מלבד קטעים בודדים ממש המובאים בתלמוד הבבלי, ובתקופת הסבוראים תועדו יוסי בן יוסי (המכונה גם 'היתום') וכן יניי, שנחשבים לראשוני הפייטנים בהיסטוריה של עמנו.  

השירה שבה ביתר שאת בימי הביניים, החל מרבי סעדיה גאון בבבל, ולאחריו בתקופת תור הזהב בספרד – רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם בן עזרא ועוד.

יָהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ / ר' יהודה הלוי

יָהּ אָנָה אֶמְצָאֲךָ / מְקוֹמְךָ נַעֲלָה וְנֶעְלָם!

וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!

 

הַנִּמְצָא בַקְּרָבִים / אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים

הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים / הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים

אַתָּה יוֹשֵׁב כְּרוּבִים / אַתָּה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים

תִּתְהַלֵּל בִּצְבָאֲךָ / וְאַתְּ עַל רֹאשׁ מַהֲלָלָם

גַּלְגַּל לֹא יִשָּׂאֲךָ / אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם

 

וּבְהִנָּשְׂאֲךָ עֲלֵיהֶם / עַל כֵּס נִשָּׂא וָרָם

אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם / מִרוּחָם וּמִבְּשָׂרָם

פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם

מִי זֶה לֹא יִרָאֲךָ / וְעַל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם

אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ / וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם

 

דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ / בְּכָל‑ לִבִּי קְרָאתִיךָ

וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ / לִקְרָאתִי מצָאתִיךָ

וּבְפִלאֵי גְבוּרָתְךָ / בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ

מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ / הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם

יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ / בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם!

 

הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵב / אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם?

וּמַה יַחְשֹׁב כָּל-חוֹשֵׁב / אֲשֶׁר בָּעָפָר יְסוֹדָם 

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב / תְּהִלּוֹתָם וּכְבוֹדָם!

חַיּוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ / הָעוֹמְדוֹת בְּרוּם עוֹלָם

עַל רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ / וְאַתָּה נוֹשֵׂא כֻלָּם!

כל אלו ועוד רבים- הפליאו בשירי תשבחות שהכילו לראשונה מבנים יציבים של תנועות, הברות, חריזה ומאפייני שירה נוספים.

כתום התקופה ההיא נרשמה דעיכה היסטורית של השירה העברית עד לעת המודרנית, וניתן למנות משוררים בודדים במהלך ההיסטוריה הזו, כגון רבי ישראל נג'ארה, רבי אלעזר אזכרי ורבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט לכה דודי).

יְדִיד נֶפֶשׁ / רבי אלעזר אזכרי

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחְמָן / מְשךְ עַבְדָךְ אֶל רְצונָךְ

יָרוּץ עַבְדָךְ כְמו אַיָל / יִשְתַחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ

כִי יֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ / מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם

 

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם / נַפְשִי חולַת אַהֲבָתָךְ

אָנָא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ / בְהַרְאות לָהּ נעַם זִיוָךְ

אָז תִתְחֵזֵק וְתִתְרַפֵא / וְהָיְתָה לָךְ שִפְחַת עולָם

 

וָתִיק יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ / וְחוּס נָא עַל בֵן אוהֲבָךְ

כִי זֶה כַמֶה נִכְסף נִכְסַף / לִרְאות בְתִפְאֶרֶת עֻזָךְ

אָנָא אֵלִי מַחְמָד לִבִי / חוּשָה נָא וְאַל תִתְעַלָם

 

הִגָלֵה נָא וּפְרשׂ חָבִיב עָלַי / אֶת סֻכַת שְלומֶךְ

תָאִיר אֶרֶץ מִכְבודָךְ / נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ

מַהֵר אָהוּב כִי בָא מועֵד / וְחָנֵנִי כִימֵי עולָם

אחרון המשוררים בעידן זה היה ככל הידוע רבי חיים לוצאטו – הרמח"ל. לאחריה התחדש השימוש בשפה העברית לצרכי שירה, רק בראשית תקופת ההשכלה.

במקביל לתקופת ההשכלה, פרחה השירה גם בזמן החתם סופר ותלמידיו, וכן בתנועות המוסר. אירע לעתים שהשירה משני צדדי המתרס התכתבה זו עם זו. 

פריחת עולם הפיוט

במאתיים השנים האחרונות, הלכו ופרחו גם ענפי הפיוט בארצות ערב, ושירים רבים מאוד התחברו בהן. שירים אלו נקראו גם "בקשות", והולחנו בהתאם לחלוקות תווים מורכבות המכונות 'מקאמים'.

תופעה מעניינת בארצות ערב בשנים הללו, הייתה שצעירים נסחפו לשירה הערבית המודרנית והלכו לערבי שירה ערביים, ומשכך קמו משוררים מתוך קהל יראי ה' ועל בסיס שירים ערביים פופולריים חברו מילים קדושות ונשגבות שתחלפנה את השירים הללו.

כך ככל הנראה נוצרו גם הפיוטים "לך אנא עורך" (במקור: אמאנא עליך) "גואל יבוא" (במקור: ג'אלי יאבוי) ועוד. עם זאת, ראוי לציין כי רוב מוחלט של השירים נכתבו באופן עצמאי כשירי שבח והלל.

ענף שירים ייחודי לפיוטים אלו, הוא שירי משפחת אבוחצירא המרוכזים כיום בספר 'יגל יעקב', ומונים לבדם כמה עשרות שירים מוכרים מאוד שלחניהם פורסמו יחד עמו. 

אחד מהם הוא 'יודו לך רעיוני', שכתב רבי ישראל אביחצירא (המכונה בבא סאלי) וביקש מגיסו, רבי ניסים אמסלם להלחינו, ונכתב בהשראת "יודוך רעיוני" של רבי ישראל נג'ארה.

יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי / רבי ישראל אביחצירא (בבא סאלי)

יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי / אֵל מִבֶּטֶן יוֹצְרִי

עַל קִרְבָתְךָ בְּסִינַי / לְהָאִיר אֶת נֵרִי

עַל כֵּן בְּתַחֲנוּנַי / אֲפָאֵר בְּשִׁירִי

בְּכָל יָמַי וְשָׁנַי / עַד לָעַד לְעוֹלָם

 

אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם

אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם

 

שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה / בְּזָכְרִי חֲסָדָיו

כִּי בָחַר מִכָּל אֻמָּה / יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו

נֵצֶר נְטִיעָה תַמָּה / הָאָבוֹת יְדִידָיו

אֶבֶן צֶדֶק שְׁלֵמָה / מִשֹׁרֶשׁ גִּדְּלָם

 

רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה / חַי בַּעַל הָרָצוֹן

כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה / נָהַגְתָּ אֶת הַצֹּאן

בְּמִרְעֶה טוֹב וְנִפְלָא / וְהָיָה כָל עֶלְצוֹן

רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל סֶלָה / הַאֲזֵן אֶת קוֹלָם

 

אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים / הָעֵד וְהַדַּיָּן

קוּם נָא לִקְרַאת גְבָהִים / צְאִי נָא מְזֻיָּן

לִנְקֹם נִקְמָתְךָ מֵהֶם / לְהַשְׁלִים כָּל עִנְיָן

שִׁמְךָ וְכִסְאֲךָ שֶׁהֵם / מֵעֵין כָּל חַי נֶעְלָם

 

לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ / אֶת יְרִיבַי יָרִיב

אֲקַוֶּה תָמִיד חַסְדּוֹ / הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

וְלֹא יָסֵךְ בַּעֲדוֹ / אֶת טִירָתוֹ יַחֲרִיב

וְאָז נָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ / הַשִּׁירִים בְּמָשְׁלָם

 

חַזֵּק צִיּוֹן מוֹעֲדֵנוּ / אֲשֶׁר מְכֻוֶּנֶת

מוּל זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ / שֶׁהִיא הַנּוֹתֶנֶת

כֹּחַ עֶלְיוֹן לְגַנּוֹ / עֵדֶן הַמְכוֹנֶנֶת

אֲשֶׁר בָּם כָּל חֶפְצֵנוּ / הֵם מִקְדָּשׁ וְאוּלָם

 

זֹאת הָיְתָה לִּי בְעָנְיִי / גְּדוֹלָה הַבְטָחָה

לְאַב הָמוֹן נִסְיִי / בֵּין בְּתָרִים זָרָחָה

לֵאמֹר מָתַי וְאַיֵּה / וּמְצֶאנָה מְנוּחָה

בְּךָ כָּל מַאֲוַיַי / אֵל תַּאֲוַת עוֹלָם

 

קֵץ יָמִים גַּלֵּה לְעַם אֵלֶּה / עֲמוּסֵי תְלָאוֹת

גַּדֵּל צַעֲרִי וַעֲמָלִי / בְפִלְאֵי-פְלָאוֹת

מְצַפִּים אָבוֹת וְעוֹלָלֵי / עֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת

כְּלִילוֹ גְדִילֵי / בָנֶיךָ עַל תִּלָּם

 

אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם

אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם

מכאן אנו חוזרים מעט אחורה בסרגל הזמן, ועוברים ליבשת אחרת על פני הגלובוס, הנושאת מציאות אחרת לחלוטין.

השירה העברית באירופה

תקופת ההשכלה התאפיינה גם במשכילים אשר השתמשו רבות בשירה, כז'אנר איכותי להבעת עמדותיהם. השירים שלהם התמקדו ברעיונות ובדעות, וכמעט ולא עסקו ביחיד ובפרט.

אחד מהשירים המפורסמים מאותה תקופה הוא השיר "הקיצה עמי" מאת יל"ג, אשר היווה מיצוי (ובהמשך מניפיסט) לתנועה המשכילית ולדעותיה;

הָקִיצָה עַמִּי / יהודה לייב גורדון

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה

הָקִיצָה שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה

 

הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ / מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ

אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ / מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ

 

מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ / יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ

וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ / אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ

 

הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה

הָקִיצָה שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה

 

הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד / לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה 

אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד / וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה

 

אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ / בָּנֶיהָ "אָחִינוּ" לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה

עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ / לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?

 

וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל / וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ

יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל / יִתְּנוּ לָךְ יָדָם לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ

 

הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ / וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה

וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ / וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה

 

כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ / פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת

אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ / אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת

 

אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ / וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד

הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ / אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד

 

הָקִיצָה עַמִּי עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה

הָקִיצָה שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה

שיר זה סימל בעיניהם את הקריאה לעם היהודי להתעורר ולהתערות בחברה האירופאית שסביבו כאחד האדם. המשפט שבלט יותר מכל היה "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" וסימל את השאיפה המשכילית להסתיר את יהדותה במרחב הציבורי או בכלל, ולהידמות לחלוטין לסביבה הגויית העוטפת.

משפט זה עמד בלב המחלוקת בין הגישה המשכילית לבין הגישה האורתודוכסית.

עובדתית, קצת פחות מ-70 שנה מיום כתיבת השיר, עלה לשלטון המשטר הנאצי, זה שהאמין כי יהודי עד דור רביעי – ראוי להשמדה, ללא כל התחשבות בגינוניו, הנהגותיו והליכותיו. 

קריאה מחודשת של הטקסט, לאור ההיכרות הכואבת שלנו עם ההיסטוריה – ללא ספק מעלה טעם חמוץ ומר.

באותן שנות זעם נכתב קטע שירי קצר על ידי הנער משה זאב פלינקר הי"ד, שככל הנראה התכתב עם המשפט המפורסם משירו של גורדון. 

היו שראו בכך תשובה ניצחת לשירו של גורדון, בייחוד לאור הנסיבות הטרגיות שבהן נכתב השיר.

יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ / משה זאב פלינקר

יְהוּדִי בְּלֶכְתְּךָ

יְהוּדִי בַּעֲמִידָתְךָ

יְהוּדִי בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ

יְהוּדִי בְּמַעֲשֶׂיךָ

יְהוּדִי בְּצָרוֹתֶיךָ

יְהוּדִי בְּשִׂמְחוֹתֶיךָ

יְהוּדִי בְּחַיֶּיךָ

יְהוּדִי בְּמִיתָתְךָ

יְהוּדִי בַּשָּׁמַיִם

יְהוּדִי בָּאָרֶץ

יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ

יְהוּדִי תָּמוּת

שירת הרב קוק ותלמידיו

הראי"ה קוק, שנודע בשפתו הגבוהה לאורך כל כתביו, הפליא בכתיבת מספר שירים שזכו לפרשנויות מעמיקות, וחלקם גם לביצועים מוזיקליים יפהפיים.

אחיריו, הגיעו שרשרת של כותבים דתיים, ויש לציין – כותבות דתיות, שהמשיכו גם הם בכתיבה משובבת נפש. לימים יצא לאור החל משנת 1994 כתב העת "משיב הרוח" לשירה יהודית-ישראלית. שווה הצצה!

נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת / הראי"ה קוק

נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְסִתְרֵי פְּלִיאוֹת
לְחֶבְיוֹן עֹז רָזֵי עֶלְיוֹנִים
וְלֹא תִּמְצָא נַחַת בְּרֹב יְדִיעוֹת
שֶׁלִּפְרָטִים קְטַנִּים הֵם פּוֹנִים

נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת אֶל הַנִּפְלָאוֹת
וְיָם הַדַּעַת, עַד מְאוֹד הוֹמֶה, וּבְקִרְבֵי יַכֶּה גַּלָּיו
וְרַעֲיוֹן אֶל רַעֲיוֹן כְּחוֹמָה נִבְנֶה
וְהִנֵּה אֵין סוֹף נִצַּב עָלָיו

נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְמֶרְחָב אֵין סוֹף
נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְמֶרְחָק אֵין סוֹף

שירה עברית מודרנית

בסוף המאה ה-19, הופיעו המשוררים זאב נחמן ביאליק, וטשרניחובסקי, שבניגוד לקודמיהם כתבו גם שירים שאינם מבטאים דעות פוליטיות או ציבוריות, אלא עוסקים בנפש האדם, בהתחבטויותיו השונות ובתחושותיו האישיות.

אַחֲרֵי מוֹתִי / חיים נחמן ביאליק

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!

 

וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –

נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,

וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ

אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,

וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,

אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,

סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,

נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,

אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!

 

 

וְצַר מְאֹד, מְאֹד!

כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,

דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,

אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,

כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,

כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;

וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ

וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –

וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,

אַף לֹא-בָא!

 

וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!"

אחרי ביאליק, הגיע גל של משוררים עבריים כאן בארץ ישראל, שהתחלקו לחילוניים ולדתיים. ביניהם גרינברג, פוגל, שלונסקי, נתן אלתרמן, נתן זך, דוד אבידן, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, דן פגיס, חזי לסקלי ויונה וולך.

ביום הזיכרון האחרון, פרסמנו ברשתות את שירו המצמרר של המשורר נתן אלתרמן;

נתן אלתרמן אמהות שרות / טקסט רץ הוצאה לאור / יום הזיכרון

נקודה מעניינת לציון היא, שהמשוררים הללו רובם ככולם השתייכו לציבור המסורתי עד חילוני, ובציבור הדתי, וכל שכן החרדי – כמות המשוררים הייתה זעומה. 

ניתן היה למנות באותן השנים את המשוררת האגדית זלדה, בת דודו של הרבי מליובאוויטש, ואת יוסף צבי רימון.

שני יסודות / זלדה

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

 

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת

 

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל

 

הַבְּרוֹש – שוֹתֵק

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין

בסוף המאה העשרים נוצר, אפוא, מצב מעניין בו השירה הפכה נחלתם של שני פלגים תרבותיים; השירה העברית הפכה כמעט נכס בלעדי של התרבות החילונית שמקורה באירופה ורוסיה, והפיוט המשיך לעבור כמורשת במשך הדורות בקרב האוכלוסייה המזרחית, בעלת הזיקה הדתית המובהקת.

בתחילת המאה העשרים ואחת, השתנה המצב והפך למעניין עוד יותר.

שירה בשנות האלפיים – דיכוטומיה מגזרית

במהלך העשורים האחרונים התרבות החילונית הלכה והתרחקה מהשירה, והתקרבה לתחום הפזמונים. גם הציבור הדתי והחרדי החל להתפתח בתחום הפזמונים, עד שנוצר ז'אנר כמעט נבדל המכונה "שירה חסידית".

השירה בהגדרתה – נותרה נכס של פלג אוכלוסייה מצומצם למדי בצד החילוני.

במקביל לכך, החלו להופיע אמנים דתיים, או חוזרים בתשובה, שרעננו והעירו לתחייה את השירה הדתית. רובם כן זכו ללחנים, אך נכתבו בצורה שאינה מחויבת לחריזה, מצלול או תנועה, ונשאו אופי שירתי בכך שנטמנה בהם משמעות נזילה ורבת רבדים.

אחד הגדולים שבהם, הוא ללא ספק אביתר בנאי, זמר ומשורר שהחל את דרכו בעולם החילוני, חזר בתשובה אך נמנע מהתערות מוחלטת במגזר החרדי, ונותר היכן שהוא בתווך, יורה משם טקסטים מכוננים שחוצים מגזרים וממיסים לבבות.

אָדָם נִזְרַק / אביתר בנאי

אָדָם נִזְרַק לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים

כְּדֵי לְהַאֲמִין לִצְעֹק וְלָלֶכֶת

אָדָם בְּדֶרֶךְ לְלֹא מוֹצָא

כְּדֵי לִמְצֹא שְׁבִיל מֵהַצַּד

וְזֶה מַאֲבָק

 

וְאָבָק עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר עַד לֵב שָׁמַיִם

רִקּוּד בֵּין יֵאוּשׁ לָאֱמוּנָה

לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ

לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ

 

אָדָם חוֹלֵם עַל מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים

הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל אוֹצָר

אָדָם נִזְרַק לְבֵית הָאֲסוּרִים

כְּדֵי לָדַעַת שֶׁהוּא לֹא לְבַד

מוֹשִׁיט יָד לְעֶזְרָה

 

וְאָבָק עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר עַד לֵב שָׁמַיִם

רִקּוּד בֵּין יֵאוּשׁ לָאֱמוּנָה

לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ

לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ

זהו שיר מדהים שראוי לכל מילה טובה שתיאמר עליו, שנכתב לכתחילה כפזמון שעליו תתלבש מנגינה. עם זאת, בשיר טמונות משמעויות עמוקות ונזילות, שקשה שלא להבחין בקיומן.

לצדו פעלו ופועלים אמנים ויוצרים ישראלים רבים שכן נותנים משקל רב לחריזה, אך עדיין שואפים להשחיל בטקסט משמעויות עתירות תוכן.

יש הטוענים כנגד גישה זו, כי החרוזים מגבילים את המשמעויות המקוריות של השיר, וכי החרוז מאלץ לעתים משמעות שונה במעט, או בהרבה, ממה שהתכוון אליו המשורר מלכתחילה.

שיר מעניין בהקשר זה, הוא שירו של ישי ריבו, שבדרך כלל כן מחבב את החריזה ומשחקי המילים, אך באחד משיריו מבטא את הייאוש מהחריזה, ואת הכמיהה לדיבור פתוח וכנה;

אַחַת וּלְתָמִיד / ישי ריבו

שׁוּב הָרֶגַע הַזֶּה, אֲנִי אַתָּה וְיִצְרִי

אֵין לִי פָּנִים לְהַפְנוֹת יוֹתֵר , גַּם לֹא תֵּירוּצִים

הָלַכְתִּי לְאִיבּוּד בְּתוֹךְ שׁוּק הוֹמֶה אָדָם

עָמוֹק בְּתוֹךְ זוּטוֹ שֶׁל יָם

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תִּתְיָיאֵשׁ מִמֶּנִּי לְעוֹלָם

 

 

שׁוּב נַסְתִּי מִפָּנֶיךָ כְּמוֹ אִדְיוֹט

בָּרַחְתִּי לֶהָרִים

בָּנִיתִי מִסְּבִיבִי חוֹמוֹת מִגְדָּלִים

חַדְרֵי חֲדָרִים

חַדְרֵי חֲדָרִים

 

הָאֱמֶת, אֲנִי בּוֹשׁ וְנִכְלָם

אֵין דָּבָר שֶׁמִּפָּנֶיךָ נֶעֱלַם

מֶלֶךְ חַי וְקַיָּים

 

וַאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנְךָ

בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אַחַת וּלְתָמִיד

בְּלִי מָסַכִּים בְּלִי מַסֵּכוֹת בְּלִי לִרְצוֹת לְרַצּוֹת

בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אַחַת וּלְתָמִיד

 

שׁוּב הָרֶגַע הַזֶּה, אֲנִי לִיבִּי וּבְשָׂרִי

אֵין לִי מִילִּים לְהַגִּיד יוֹתֵר גַּם לֹא חֲרוּזִים

הִנֵּה פָּרַטְתִּי אֶת עַצְמִי בְּפָנֶיךָ לִפְרוּטוֹת

מְדַבֵּר גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה, אֲבָל עוֹשֶׂה מְעַט מְאוֹד

 

וְחָזַרְתִּי לְסוּרִי, וְשָׁגִיתִי בְּאוֹמְרִי

שֶׁשּׁוּב

לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב

לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב

לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב

וְאֵיךְ שֶׁהוּא סִיפַּקְתָּ בְּיָדִי שׁוּב

עוד זמר ומשורר חוצה מגזרים (תרתי משמע) שהטקסטים המכוננים שלו משלבים חרוזים לא מחייבים, אך נדמה כי הם רחוקים מלאלץ אותו למשמעויות, הוא שולי רנד, שהביא את היכולת הזו לביטוי מקסימלי בשיר שהפך לנכס לאומי – "איכה" ואף זכה לערך בויקיפדיה.

אַיֶּכָּה? / שולי רנד

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם נְדַבֵּר גְּלוּיוֹת

לִפְעָמִים אֵין לִי כֹּחַ בְּעוֹלָמְךָ לִהְיוֹת

אָנָה מִפָּנְךָ אֶסְתַּתֵּר

מָה אֶטְעַן מָה אֶצְטַדֵּק מָה אֲדַבֵּר

 

חַנּוּן וְרַחוּם הֵן לְפָנֶיךָ גָּלוּי

כָּאן יְהוּדִי שֶׁעַל חוּט הַשְׁעָרָה הוּא תָּלוּי

נִלְחַם בְּעַצְבוּת בְּיֵאוּשׁ הַמְּכַרְסֵם כְּתוֹלַעַת

הַשִּׂמְחָה נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי וְגַם הַדַּעַת

 

קוֹלוֹת מֵהֶעָבָר לוֹחֲשִׁים לִי לַעֲצֹר

אֲבָל אֲנִי מוֹסִיף בַּחֹשֶׁךְ לַחְתֹּר

וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֶּכָּה?!

 

אוֹתוֹ זָקֵן וּכְסִיל שׁוֹלֵחַ בִּי חִצִּים

אֲנִי הוֹלֵךְ וְכוֹשֵׁל הוּא הוֹלֵךְ וּמַעֲצִים

נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה אֵל נָא תִּבְכִּי שְׁבוּרַת כָּנָף

הֵן תָּעִידִי עָלַי כַּמָּה הָיִיתִי נִכְסָף

 

כְּשֶׁסּוֹדוֹת מֵהֶעָבָר פָּקְדוּ עָלַי לַעֲצֹר

אֲבָל אֲנִי מוֹסִיף בַּחֹשֶׁךְ לַחְתֹּר

וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֶּכָּה?

 

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם הֵן אֶפָּלֵט אֶל הַחוֹף

הָאֲדָמָה הָרְחוּמָה אוֹתִי אֵלֶיהָ תֶּאֱסֹף

וְאָז אֶצְעַק וְאֶצְטַדֵּק וַאֲסַפֵּר

אֵיךְ בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה הָיִיתִי חוֹתֵר

וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ וְכוֹסֵף

 

אַיֶּכָּה?! 

שירה במגזר החרדי

על אף האמור, נראה כי דווקא במגזר החרדי המיינסטרימי ובייחוד בעולם הישיבות הליטאי, לא השירה ולא הפיוט תפסו מקום כערך תורני מקודש. להוציא כאמור את הזרם המזרחי שנושא את מסורת הפיוטים מאבות אבותיו.

מעניין לציין בהקשר זה כי בציבור החרדי שירת הנשים תפסה מקום רב יותר באופן יחסי, משאר המגזרים. 

וכאן נכנסת לתמונה בשורה מעניינת  ומרעננת במיוחד;

כחודשיים לפני כתיבת מאמר זה, יצאה לאור לראשונה אסופת שירים שנכתבה על ידי חובבי שירה מהציבור החרדי, וכונתה לשונות של גאולה.

בהמשך זכינו בטקסט רץ להוציא לאור את גיליונו הראשון של מִגֹּו – קונטרס לשירה ויצירה, אתם מוזמנים לבקר אותו 🙂

בנוסף, מתקיימות קבוצות שורה חדשות בשנים האחרונות, כמו מקום של אש, בעוד לילה ועוד. 

לסיכום

סקרנו אפוא את היסטוריית השירה היהודית והעברית, מראשיתה ועד ימינו אנו. מובן כי הסיקור הוא שטחי ודל, משום שניתן להרחיב בו לאינסוף.

אך לגעת – נגענו. לא?

במאמר נוסף שפרסמנו על מבנים וסגנונות בשירה – נכנסנו קצת יותר אל לב ליבה של השירה, בשאלות יסוד שיסייעו לנו להבין את המאפיינים של השירה על שלל סוגיה. אתם מוזמנים לקרוא גם אותו!

ולסיום: תכתבו. אל תפחדו, קחו עט, דף, מקלדת… ופשוט תכתבו. 

אהבתם? תנו לייק!

רוצים לדבר איתנו? (אנחנו נשמח מאוד!)

רוצים לקרוא עוד?

איך כותבים ספר?

איך כותבים ספר?

איך כותבים ספר? זה דומה להלחנת שירים? לציור אינטואיטיבי או לבנייה לפי תכנית אדריכלית? האם יש דרך מקצועית ונכונה יותר לחקוק מידע עלי ספר? מאמר שישנה את הספר שלכם…​

קרא עוד »
העתק שמש

העתק שמש – מה זה? למה זה?

העתק שמש. מילת קסם מקצועית שכמו כל מונח מקצועי – מבלבלת ומבהירה שאינכם יודעים כלום. אז זהו, שזה ממש פשוט! קבלו הסבר קצר ובהיר על המושג, על תפקידו ועל מה שאתם צריכים לעשות איתו.

קרא עוד »
איך בוחרים שם לספר - טקסט רץ הוצאה לאור

איך בוחרים שם לספר?

איך בוחרים שם לספר? שם ארוך או קצר? שם מאפיין או מסקרן? איך אפשר להעיף מכירות רק בגלל שם לספר? סדרת טיפים קצרים שתסייע לכם לבחור שם בקלות!

קרא עוד »
מאמר דעה טור דעה הוצאה לאור טקסט רץ הוצאת ספרים

מאמר דעה: הדרך לשכנע באמת…

הרבה אנשים יודעים לכתוב, אך רק מעטים כותבים ברמה גבוהה באמת. לא קל לכתוב מאמר דעה, אך זוהי הצורה החזקה והאפקטיבית ביותר להציג טיעון ולשכנע | טור לאינטליגנטים שבינינו…

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד

!

7 טעויות נפוצות
בהוצאה לאור של ספר

קבלו למייל שלכם מדריך קצר שיחסוך לכם הרבה כסף ועגמת-נפש!

תודה!

אנו נשלח למייל שלך את המדריך בהקדם.
המשך גלישה מהנה :) 

דילוג לתוכן