Home » קיצור תולדות השירה, הפיוט והפזמון

קיצור תולדות השירה, הפיוט והפזמון

מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה

קטגוריות: פיקנטי ומעניין, תוכן הספר

מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה.

זמן קריאה: 10 דקות

שלום חברים!

אוהבים שירה?

מרגישים את ליבכם מתפעם מול שורת מילים שחורה על נייר לבן?

בתור הוצאה לאור – לא מפתיע שגם אנחנו חובבי שירה לא קטנים. במאמר הזה נדבר, אולי אפילו קצת נשיר, על אחד מהז'אנרים המרתקים ביותר בכתיבה ובספרות.

השירה.

השירה היא תחום עצום ממדים, שאפשר לדון ולעסוק בו בערך חיים שלמים.

אנו נקדיש בבלוג יותר ממאמר אחד על שירה, ובמאמר הנוכחי נתמקד בסיקור ההיסטורי של השירה והפיוט. מובן שלא נוכל למצות את הסיקור, אך נגע בראשי פרקים לצרכי העשרה.

ובהנחה שאם אתם כאן אתם אוהבים שירה, את כל הדוגמאות שהבאנו משירים – הבאנו בשלמותן, כדי שתוכלו ליהנות מהשירים על הדרך…

סתם בשביל המוזה 😉

טוֹב, הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת הַנֶּחְרָזוֹת אֵינָן מֻגְדָּרוֹת כְּ"שִׁירָה",

קִשּׁוּט הוּמוֹרִיסְטִי בְּעָלְמָא, שֶׁעַמְקוּתוֹ אֵינֶנָּה מַזְהִירָה…

סְתָם, רַק בִּשְׁבִיל הַמּוּזָה, לְלֹא תִּכְנוּן וּמַחֲשָׁבָה יְתֵרָה,

טֵקְסְט דַּל, שֶׁרַק חָרוּז וְאַקְרוֹסְטִיכוֹן הִצִּילוּהוּ מִבְּעֵרָה

רִשּׁוּם דַּל וְנֶעְדַּר מַשְׁמָעוּת, שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בְּאַף מְגֵרָה

צְרִיכִים הֲיִיתֶם לְדַלֵּג מִלְּכַתְּחִלָּה, אֶל סוֹף זֹאת הַשּׁוּרָה…

קדימה, מתחילים! 😊

מה ההבדלים: שירה / פיוט / פזמון?

קודם כל נעשה, סדר. מה ההבדל בין שירה לפיוט? ומה זה פזמון?

הפזמון – הוא קטע שאכן נכתב אסתטית, בדרך כלל עם חריזה, ומלכתחילה מטרתו היא להצמיד לחן מוזיקלי למילותיו, ולהפוך אותו למה שאנו מכנים "שיר". הפזמון נכתב בצורה שמובנת בקריאה ראשונה, ובדרך כלל אינו נושא מסרים סמויים ברקע. בפזמון מצוי שמשתמשים בבית קבוע שחוזר על עצמו לסירוגין (ואותו אנו מכנים "פזמון" בשפה היומיומית).
השירה – אינה כרוכה כלל במוזיקה, ונכתבת שלא על מנת להצמיד לה לחן (אף שאחוז קטן מהשירה כן זכה ללחנים בשלבים שונים). השירה היא קטע ספרותי שמתמקד באסתטיקה של המילים עצמן, מעבר למשמעות שהן מכילות. הרחבה במאמר על מהות השירה (בקרוב באתר).
הפיוט – הוא שירת קודש, שנועדה להתווסף לקטעי תפילה, ובדרך כלל מושרת על ידי שליח ציבור בבית הכנסת, או על ידי הציבור כולו. רוב הפיוטים זכו ללחנים שהוצמדו להם, ובכך הם דומים לפזמון, אך הם טומנים בחובם משמעויות עמוקות ונסתרות, ובכך הם דומים לשירה. הפיוטים למעשה קדמו לשירה העברית המודרנית, בכמה אלפי שנים.

מתי החלה השירה?

קשה להצביע על תאריך, אך ככל שמדובר על השפה העברית, הרי שהשירה הקדומה המוכרת לנו היא קטעי השירה המופיעים בחומשי התורה:

שירת הים – כשיצאו בני ישראל מים סוף, אחר שנקרע להם לשניים.
שירת הבאר – שירתה של מרים על הבאר שזכו לה במדבר
שירת האזינו – שירה המהווה סקירה היסטורית של עם ישראל, מראשיתו ועד לאחרית הימים.

בספרי הנביאים מוצאים גם קטעי שירה רבים, כשספר התהילים מאת דוד המלך, המכונה 'נעים זמירות ישראל' עולה על כולם.

תהילים כג / דוד המלך

מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר:

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק

לְמַעַן שְׁמוֹ:

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת,

לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי,

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי,

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי,

וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

סיקור מרתק על פרק אחר בתהילים מופיע במאמר הנפלא הזה.

בנו של דוד המלך, שלמה המלך, המשיך את דרכו גם במישור השירתי, וניסוחי הספרים שכתב שלמה קהלת, משלי וכמובן – שיר השירים, מפליאים את הנתקל בהם, גם כשהוא מתבונן על הטקסט הגולמי וללא התעמקות במשמעויות והרבדים הנסתרים שלו.

אחד השירים המפורסמים בהיסטוריה היהודית, הוא האקרוסטיכון האלפביתי החותם את ספר משלי – אשת חיל;

אֵשֶׁת-חַיִל / שלמה המלך

אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ

בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ

דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ

הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ

וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ

זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נָטְעָה כָּרֶם

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ

טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל נֵרָהּ

יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ

כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ

סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן

פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ

צוֹפִיָּה, הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל

קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ

רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה

שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה´, הִיא תִתְהַלָּל

תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיה

שירים אלו נבדלים משמעותית מכל השירה שבאה אחריהם, באשר הם נכתבו בנבואה וברוח הקודש, ונכללים בספר התנ"ך. גם לשירים המאוחרים יותר של חכמינו, שמיד נסקר, יש שמייחסים רוח הקודש, אך לא בדרגה שוות ערך לשירים קדושים אלו.

מאוחר יותר בתקופת חכמי המשנה והגמרא כמעט ולא נמצאה שירה מלבד קטעים בודדים ממש המובאים בתלמוד הבבלי, ובתקופת הסבוראים תועדו יוסי בן יוסי (המכונה גם 'היתום') וכן יניי, שנחשבים לראשוני הפייטנים בהיסטוריה של עמנו.

השירה שבה ביתר שאת בימי הביניים, החל מרבי סעדיה גאון בבבל, ולאחריו בתקופת תור הזהב בספרד – רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם בן עזרא ועוד.

יָהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ / ר' יהודה הלוי

יָהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ? / מְקוֹמְךָ נַעֲלָה וְנֶעְלָם!

וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!

הַנִּמְצָא בַקְּרָבִים / אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים,

הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים, / הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים,

אַתָּה יוֹשֵׁב כְּרוּבִים, / אַתָּה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.

תִּתְהַלֵּל בִּצְבָאֲךָ ‑ / וְאַתְּ עַל רֹאשׁ מַהֲלָלָם,

גַּלְגַּל לֹא‑ יִשָּׂאֲךָ / אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם!

וּבְהִנָּשְׂאֲךָ עֲלֵיהֶם / עַל כֵּס נִשָּׂא וָרָם,

אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם / מִרוּחָם וּמִבְּשָׂרָם,

פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם, / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם.

מִי זֶה לֹא יִרָאֲךָ ‑ / וְעַל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם?

אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ ‑ / וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם?

דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ, / בְּכָל‑ לִבִּי קְרָאתִיךָ,

וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ ‑ / לִקְרָאתִי מצָאתִיךָ,

וּבְפִלאֵי גְבוּרָתְךָ / בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ.

מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ? / הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם

יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ / בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם!

הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵב / אֱלֹהִים אֶת‑ הָאָדָם?

וּמַה יַחְשֹׁב כָּל-חוֹשֵׁב, / אֲשֶׁר בָּעָפָר יְסוֹדָם –

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב / תְּהִלּוֹתָם וּכְבוֹדָם!

חַיּוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ / הָעוֹמְדוֹת בְּרוּם עוֹלָם,

עַל רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ / וְאַתָּה נוֹשֵׂא כֻלָּם!

כל אלו ועוד רבים- הפליאו בשירי תשבחות שהכילו לראשונה מבנים יציבים של תנועות, הברות, חריזה ומאפייני שירה נוספים.

כתום התקופה ההיא נרשמה דעיכה היסטורית של השירה העברית עד לעת המודרנית, וניתן למנות משוררים בודדים במהלך ההיסטוריה הזו, כגון רבי ישראל נג'ארה, רבי אלעזר אזכרי ורבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט לכה דודי).

יְדִיד נֶפֶשׁ / רבי אלעזר אזכרי

יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן / מְשךְ עַבְדָךְ אֶל רְצונָךְ

יָרוּץ עַבְדָךְ כְמו אַיָל / יִשְתַחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ

כִי יֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ / מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם

הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם / נַפְשִי חולַת אַהֲבָתָךְ

אָנָא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ / בְהַרְאות לָהּ נעַם זִיוָךְ

אָז תִתְחֵזֵק וְתִתְרַפֵא / וְהָיְתָה לָךְ שִפְחַת עולָם

וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ / וְחוּס נָא עַל בֵן אוהֲבָךְ

כִי זֶה כַמֶה נִכְסף נִכְסַף / לִרְאות בְתִפְאֶרֶת עֻזָךְ

אָנָא אֵלִי, מַחְמָד לִבִי / חוּשָה נָא, וְאַל תִתְעַלָם

הִגָלֵה נָא, וּפְרשׂ חָבִיב עָלַי / אֶת סֻכַת שְלומֶךְ

תָאִיר אֶרֶץ מִכְבודָךְ / נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ

מַהֵר, אָהוּב, כִי בָא מועֵד / וְחָנֵנִי כִימֵי עולָם

אחרון המשוררים בעידן זה היה ככל הידוע רבי חיים לוצאטו – הרמח"ל. לאחריה התחדש השימוש בשפה העברית לצרכי שירה, רק בראשית תקופת ההשכלה.

במקביל לתקופת ההשכלה, פרחה השירה גם בזמן החתם סופר ותלמידיו, וכן בתנועות המוסר. אירע לעתים שהשירה משני צדדי המתרס התכתבה זו עם זו.

פריחת עולם הפיוט

במאתיים השנים האחרונות, הלכו ופרחו גם ענפי הפיוט בארצות ערב, ושירים רבים מאוד התחברו בהן. שירים אלו נקראו גם "בקשות", והולחנו בהתאם לחלוקות תווים מורכבות המכונות 'מקאמים'.

תופעה מעניינת בארצות ערב בשנים הללו, הייתה שצעירים נסחפו לשירה הערבית המודרנית והלכו לערבי שירה ערביים, ומשכך קמו משוררים מתוך קהל יראי ה' ועל בסיס שירים ערביים פופולריים חברו מילים קדושות ונשגבות שתחלפנה את השירים הללו.

כך ככל הנראה נוצרו גם הפיוטים "לך אנא עורך" (במקור: אמאנא עליך) "גואל יבוא" (במקור: ג'אלי יאבוי) ועוד. עם זאת, ראוי לציין כי רוב מוחלט של השירים נכתבו באופן עצמאי כשירי שבח והלל.

ענף שירים ייחודי לפיוטים אלו, הוא שירי משפחת אבוחצירא המרוכזים כיום בספר 'יגל יעקב', ומונים לבדם כמה עשרות שירים מוכרים מאוד. אחד מהם הוא יודו לך רעיוני, שכתב רבי ישראל אביחצירא (המכונה בבא סאלי) וביקש מגיסו, רבי ניסים אמסלם להלחינו.

יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי / רבי ישראל אביחצירא (בבא סאלי)

יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי / אֵל מִבֶּטֶן יוֹצְרִי

עַל קִרְבָתְךָ בְּסִינַי / לְהָאִיר אֶת נֵרִי

עַל כֵּן בְּתַחֲנוּנַי / אֲפָאֵר בְּשִׁירִי

בְּכָל יָמַי וְשָׁנַי / עַד לָעַד לְעוֹלָם

אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם