קיצור תולדות השירה, הפיוט והפזמון
מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה
זמן קריאה: 10 דקות
שלום חברים!
אוהבים שירה?
מרגישים את ליבכם מתפעם מול שורת מילים שחורה על נייר לבן?
בתור הוצאה לאור – לא מפתיע שגם אנחנו חובבי שירה לא קטנים. במאמר הזה נדבר, אולי אפילו קצת נשיר, על אחד מהז'אנרים המרתקים ביותר בכתיבה ובספרות.
השירה.
השירה היא תחום עצום ממדים, שאפשר לדון ולעסוק בו בערך חיים שלמים.
אנו נקדיש בבלוג יותר ממאמר אחד על שירה, ובמאמר הנוכחי נתמקד בסיקור ההיסטורי של השירה והפיוט. מובן שלא נוכל למצות את הסיקור, אך נגע בראשי פרקים לצרכי העשרה.
ובהנחה שאם אתם כאן אתם אוהבים שירה, את כל הדוגמאות שהבאנו משירים – הבאנו בשלמותן, כדי שתוכלו ליהנות מהשירים על הדרך…
טוֹב, הַשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת הַנֶּחְרָזוֹת אֵינָן מֻגְדָּרוֹת כְּ"שִׁירָה",
קִשּׁוּט הוּמוֹרִיסְטִי בְּעָלְמָא, שֶׁעַמְקוּתוֹ אֵינֶנָּה מַזְהִירָה…
סְתָם, רַק בִּשְׁבִיל הַמּוּזָה, לְלֹא תִּכְנוּן וּמַחֲשָׁבָה יְתֵרָה,
טֵקְסְט דַּל, שֶׁרַק חָרוּז וְאַקְרוֹסְטִיכוֹן הִצִּילוּהוּ מִבְּעֵרָה
רִשּׁוּם דַּל וְנֶעְדַּר מַשְׁמָעוּת, שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בְּאַף מְגֵרָה
צְרִיכִים הֲיִיתֶם לְדַלֵּג מִלְּכַתְּחִלָּה, אֶל סוֹף זֹאת הַשּׁוּרָה…
קדימה, מתחילים! 😊
קודם כל נעשה, סדר. מה ההבדל בין שירה לפיוט? ומה זה פזמון?
קשה להצביע על תאריך, אך ככל שמדובר על השפה העברית, הרי שהשירה הקדומה המוכרת לנו היא קטעי השירה המופיעים בחומשי התורה:
בספרי הנביאים מוצאים גם קטעי שירה רבים, כשספר התהילים מאת דוד המלך, המכונה 'נעים זמירות ישראל' עולה על כולם.
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר:
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק
לְמַעַן שְׁמוֹ:
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת,
לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי,
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי,
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:
אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי,
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:
סיקור מרתק על פרק אחר בתהילים מופיע במאמר הנפלא הזה.
בנו של דוד המלך, שלמה המלך, המשיך את דרכו גם במישור השירתי, וניסוחי הספרים שכתב שלמה קהלת, משלי וכמובן – שיר השירים, מפליאים את הנתקל בהם, גם כשהוא מתבונן על הטקסט הגולמי וללא התעמקות במשמעויות והרבדים הנסתרים שלו.
אחד השירים המפורסמים בהיסטוריה היהודית, הוא האקרוסטיכון האלפביתי החותם את ספר משלי – אשת חיל;
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ
זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נָטְעָה כָּרֶם
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל נֵרָהּ
יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ
סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ
צוֹפִיָּה, הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה´, הִיא תִתְהַלָּל
תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיה
שירים אלו נבדלים משמעותית מכל השירה שבאה אחריהם, באשר הם נכתבו בנבואה וברוח הקודש, ונכללים בספר התנ"ך. גם לשירים המאוחרים יותר של חכמינו, שמיד נסקר, יש שמייחסים רוח הקודש, אך לא בדרגה שוות ערך לשירים קדושים אלו.
מאוחר יותר בתקופת חכמי המשנה והגמרא כמעט ולא נמצאה שירה מלבד קטעים בודדים ממש המובאים בתלמוד הבבלי, ובתקופת הסבוראים תועדו יוסי בן יוסי (המכונה גם 'היתום') וכן יניי, שנחשבים לראשוני הפייטנים בהיסטוריה של עמנו.
השירה שבה ביתר שאת בימי הביניים, החל מרבי סעדיה גאון בבבל, ולאחריו בתקופת תור הזהב בספרד – רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם בן עזרא ועוד.
יָהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ? / מְקוֹמְךָ נַעֲלָה וְנֶעְלָם!
וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!
הַנִּמְצָא בַקְּרָבִים / אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים,
הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים, / הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים,
אַתָּה יוֹשֵׁב כְּרוּבִים, / אַתָּה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים.
תִּתְהַלֵּל בִּצְבָאֲךָ ‑ / וְאַתְּ עַל רֹאשׁ מַהֲלָלָם,
גַּלְגַּל לֹא‑ יִשָּׂאֲךָ / אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם!
וּבְהִנָּשְׂאֲךָ עֲלֵיהֶם / עַל כֵּס נִשָּׂא וָרָם,
אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם / מִרוּחָם וּמִבְּשָׂרָם,
פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם, / כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם.
מִי זֶה לֹא יִרָאֲךָ ‑ / וְעַל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם?
אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ ‑ / וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם?
דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ, / בְּכָל‑ לִבִּי קְרָאתִיךָ,
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ ‑ / לִקְרָאתִי מצָאתִיךָ,
וּבְפִלאֵי גְבוּרָתְךָ / בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ.
מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ? / הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם
יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ / בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם!
הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵב / אֱלֹהִים אֶת‑ הָאָדָם?
וּמַה יַחְשֹׁב כָּל-חוֹשֵׁב, / אֲשֶׁר בָּעָפָר יְסוֹדָם –
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב / תְּהִלּוֹתָם וּכְבוֹדָם!
חַיּוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ / הָעוֹמְדוֹת בְּרוּם עוֹלָם,
עַל רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ / וְאַתָּה נוֹשֵׂא כֻלָּם!
כל אלו ועוד רבים- הפליאו בשירי תשבחות שהכילו לראשונה מבנים יציבים של תנועות, הברות, חריזה ומאפייני שירה נוספים.
כתום התקופה ההיא נרשמה דעיכה היסטורית של השירה העברית עד לעת המודרנית, וניתן למנות משוררים בודדים במהלך ההיסטוריה הזו, כגון רבי ישראל נג'ארה, רבי אלעזר אזכרי ורבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט לכה דודי).
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן / מְשךְ עַבְדָךְ אֶל רְצונָךְ
יָרוּץ עַבְדָךְ כְמו אַיָל / יִשְתַחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ
כִי יֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ / מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם
הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם / נַפְשִי חולַת אַהֲבָתָךְ
אָנָא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ / בְהַרְאות לָהּ נעַם זִיוָךְ
אָז תִתְחֵזֵק וְתִתְרַפֵא / וְהָיְתָה לָךְ שִפְחַת עולָם
וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ / וְחוּס נָא עַל בֵן אוהֲבָךְ
כִי זֶה כַמֶה נִכְסף נִכְסַף / לִרְאות בְתִפְאֶרֶת עֻזָךְ
אָנָא אֵלִי, מַחְמָד לִבִי / חוּשָה נָא, וְאַל תִתְעַלָם
הִגָלֵה נָא, וּפְרשׂ חָבִיב עָלַי / אֶת סֻכַת שְלומֶךְ
תָאִיר אֶרֶץ מִכְבודָךְ / נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
מַהֵר, אָהוּב, כִי בָא מועֵד / וְחָנֵנִי כִימֵי עולָם
אחרון המשוררים בעידן זה היה ככל הידוע רבי חיים לוצאטו – הרמח"ל. לאחריה התחדש השימוש בשפה העברית לצרכי שירה, רק בראשית תקופת ההשכלה.
במקביל לתקופת ההשכלה, פרחה השירה גם בזמן החתם סופר ותלמידיו, וכן בתנועות המוסר. אירע לעתים שהשירה משני צדדי המתרס התכתבה זו עם זו.
במאתיים השנים האחרונות, הלכו ופרחו גם ענפי הפיוט בארצות ערב, ושירים רבים מאוד התחברו בהן. שירים אלו נקראו גם "בקשות", והולחנו בהתאם לחלוקות תווים מורכבות המכונות 'מקאמים'.
תופעה מעניינת בארצות ערב בשנים הללו, הייתה שצעירים נסחפו לשירה הערבית המודרנית והלכו לערבי שירה ערביים, ומשכך קמו משוררים מתוך קהל יראי ה' ועל בסיס שירים ערביים פופולריים חברו מילים קדושות ונשגבות שתחלפנה את השירים הללו.
כך ככל הנראה נוצרו גם הפיוטים "לך אנא עורך" (במקור: אמאנא עליך) "גואל יבוא" (במקור: ג'אלי יאבוי) ועוד. עם זאת, ראוי לציין כי רוב מוחלט של השירים נכתבו באופן עצמאי כשירי שבח והלל.
ענף שירים ייחודי לפיוטים אלו, הוא שירי משפחת אבוחצירא המרוכזים כיום בספר 'יגל יעקב', ומונים לבדם כמה עשרות שירים מוכרים מאוד. אחד מהם הוא יודו לך רעיוני, שכתב רבי ישראל אביחצירא (המכונה בבא סאלי) וביקש מגיסו, רבי ניסים אמסלם להלחינו.
יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי / אֵל מִבֶּטֶן יוֹצְרִי
עַל קִרְבָתְךָ בְּסִינַי / לְהָאִיר אֶת נֵרִי
עַל כֵּן בְּתַחֲנוּנַי / אֲפָאֵר בְּשִׁירִי
בְּכָל יָמַי וְשָׁנַי / עַד לָעַד לְעוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה / בְּזָכְרִי חֲסָדָיו
כִּי בָחַר מִכָּל אֻמָּה / יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו
נֵצֶר נְטִיעָה תַמָּה / הָאָבוֹת יְדִידָיו
אֶבֶן צֶדֶק שְׁלֵמָה / מִשֹׁרֶשׁ גִּדְּלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה / חַי בַּעַל הָרָצוֹן
כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה / נָהַגְתָּ אֶת הַצֹּאן
בְּמִרְעֶה טוֹב וְנִפְלָא / וְהָיָה כָל עֶלְצוֹן
רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל סֶלָה / הַאֲזֵן אֶת קוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים / הָעֵד וְהַדַּיָּן
קוּם נָא לִקְרַאת גְבָהִים / צְאִי נָא מְזֻיָּן
לִנְקֹם נִקְמָתְךָ מֵהֶם / לְהַשְׁלִים כָּל עִנְיָן
שִׁמְךָ וְכִסְאֲךָ שֶׁהֵם / מֵעֵין כָּל חַי נֶעְלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ / אֶת יְרִיבַי יָרִיב
אֲקַוֶּה תָמִיד חַסְדּוֹ / הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב
וְלֹא יָסֵךְ בַּעֲדוֹ / אֶת טִירָתוֹ יַחֲרִיב
וְאָז נָשִׁיר לִכְבוֹדוֹ / הַשִּׁירִים בְּמָשְׁלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
חַזֵּק צִיּוֹן מוֹעֲדֵנוּ / אֲשֶׁר מְכֻוֶּנֶת
מוּל זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ / שֶׁהִיא הַנּוֹתֶנֶת
כֹּחַ עֶלְיוֹן לְגַנּוֹ / עֵדֶן הַמְכוֹנֶנֶת
אֲשֶׁר בָּם כָּל חֶפְצֵנוּ / הֵם מִקְדָּשׁ וְאוּלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
זֹאת הָיְתָה לִּי בְעָנְיִי / גְּדוֹלָה הַבְטָחָה
לְאַב הָמוֹן נִסְיִי / בֵּין בְּתָרִים זָרָחָה
לֵאמֹר מָתַי וְאַיֵּה / וּמְצֶאנָה מְנוּחָה
בְּךָ כָּל מַאֲוַיַי / אֵל תַּאֲוַת עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
קֵץ יָמִים גַּלֵּה לְעַם אֵלֶּה / עֲמוּסֵי תְלָאוֹת
גַּדֵּל צַעֲרִי וַעֲמָלִי / בְפִלְאֵי-פְלָאוֹת
מְצַפִּים אָבוֹת וְעוֹלָלֵי / עֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת
כְּלִילוֹ גְדִילֵי / בָנֶיךָ עַל תִּלָּם
אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֶשְׂמַח בְּךָ אֵל עוֹלָם
אֶשְׂמַח בְּךָ גּוֹאֵל נַפְשִׁי / אֶת גְאֻלַּת עוֹלָם
מכאן אנו חוזרים מעט אחורה בסרגל הזמן, ועוברים ליבשת אחרת על פני הגלובוס, הנושאת מציאות אחרת לחלוטין.
תקופת ההשכלה התאפיינה גם במשכילים אשר השתמשו רבות בשירה, כז'אנר איכותי להבעת עמדותיהם. השירים שלהם התמקדו ברעיונות ובדעות, וכמעט ולא עסקו ביחיד ובפרט.
אחד מהשירים המפורסמים מאותה תקופה הוא השיר "הקיצה עמי" מאת יל"ג, אשר היווה מיצוי (ובהמשך מניפיסט) לתנועה המשכילית ולדעותיה;
הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה.
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ / מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,
אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ / מִיּוֹם תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?
מֵאָז עַד עַתָּה דּוֹרוֹת רַבִּים סָפוּ, / יַמִּים וַאֲרָצוֹת מִשָּׁם יַפְרִידוּנוּ,
וַחֲלִיפוֹת מַאֲלִיפוֹת בָּאוּ חָלָפוּ, / אַף קֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַתָּה עִוְּדֻנוּ.
הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה,
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
הָאָרֶץ בָּהּ עַתָּה נִחְיֶה נִוָּלֶד / לִגְלִילוֹת אֵירֹפָּה הֲלֹא נֶחְשָׁבָה —
אֵירֹפָּה הַקְּטַנָּה מֵחֶלְקֵי חָלֶד / וּבְחִקְרֵי חָכְמָה מִכֻּלָּם נִשְׂגָּבָה.
אֶרֶץ עֵדֶן זֹאת הֵן לָךְ תִּפָּתֵחַ, / בָּנֶיהָ "אָחִינוּ" לָךְ יִקְרְאוּן עָתָּה.
עַד מָתַי תִּהְיֶה קִרְבָּם כָּאוֹרֵחַ, / לָמָּה מִנֶּגֶּד לָהֶם תֵּלֶך אָתָּה?
וּכְבָר גַּם יָסִירוּ שִׁכְמְךָ מִסֵּבֶל, / וּמֵעַל צַוָּארְךָ עֻלְּךָ יָרִימוּ,
יִמְחוּ מִלִּבָּם שִׂנְאַת שָׁוְא וָהֶבֶל, / יִתְּנוּ לָךְ יָדָם, לָךְ שָׁלוֹם יָשִׂימוּ.
הָרִימָה נָּא רֹאשְׁךָ, הַיְשַׁר גַּבֶּךָ, / וּבְעֵינֵי אַהֲבָה אֵלֵימוֹ הַשְׁגִיחָה,
וּתְנָה לַחָכְמָה וָדַעַת לִבֶּךָ / וֶהְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה.
כָּל בַּעֲלֵי בִינָה בָּךְ חָכְמָה יִלְמָדוּ, / פֹּעֲלִים וָאֳמָנִים כָּל מַעֲשֵׁה חֲרֹשֶׁת,
אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ, / אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת.
אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ / וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד.
הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ, / אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד.
הָקִיצָה עַמִּי, עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה;
הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.
שיר זה סימל בעיניהם את הקריאה לעם היהודי להתעורר ולהתערות בחברה האירופאית שסביבו כאחד האדם. המשפט שבלט יותר מכל היה "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" וסימל את השאיפה המשכילית להסתיר את יהדותה במרחב הציבורי או בכלל, ולהידמות לחלוטין לסביבה הגויית העוטפת.
משפט זה עמד בלב המחלוקת בין הגישה המשכילית לבין הגישה האורתודוכסית.
עובדתית, קצת פחות מ-70 שנה מיום כתיבת השיר, עלה לשלטון המשטר הנאצי, זה שהאמין כי יהודי עד דור רביעי – ראוי להשמדה, ללא כל התחשבות בהנהגותיו והליכותיו.
באותן שנות זעם נכתב קטע שירי קצר על ידי הנער משה פלינקר הי"ד, שככל הנראה התכתב עם המשפט המפורסם משירו של גורדון. היו שראו בכך תשובה ניצחת לשירו של גורדון, בייחוד לאור הנסיבות הטרגיות שבהן נכתב השיר.
יְהוּדִי בְּלֶכְתְּךָ.
יְהוּדִי בַּעֲמִידָתְךָ.
יְהוּדִי בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ.
יְהוּדִי בְּמַעֲשֶׂיךָ.
יְהוּדִי בְּצָרוֹתֶיךָ.
יְהוּדִי בְּשִׂמְחוֹתֶיךָ.
יְהוּדִי בְּחַיֶּיךָ.
יְהוּדִי בְּמִיתָתְךָ.
יְהוּדִי בַּשָּׁמַיִם.
יְהוּדִי בָּאָרֶץ.
יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ.
יְהוּדִי תָּמוּת.
הראי"ה קוק, שנודע בשפתו הגבוהה לאורך כל כתביו, הפליא בכתיבת מספר שירים שזכו לפרשנויות מעמיקות, וחלקם גם לביצועים מוזיקליים יפהפיים.
אחיריו, הגיעו שרשרת של כותבים דתיים, ויש לציין – כותבות דתיות, שהמשיכו גם הם בכתיבה משובבת נפש. לימים יצא לאור החל משנת 1994 כתב העת "משיב הרוח" לשירה יהודית-ישראלית. שווה הצצה!
נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְסִתְרֵי פְּלִיאוֹת
לְחֶבְיוֹן עֹז רָזֵי עֶלְיוֹנִים
וְלֹא תִּמְצָא נַחַת בְּרֹב יְדִיעוֹת
שֶׁלִּפְרָטִים קְטַנִּים הֵם פּוֹנִים
נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת אֶל הַנִּפְלָאוֹת
וְיָם הַדַּעַת, עַד מְאוֹד הוֹמֶה, וּבְקִרְבֵי יַכֶּה גַּלָּיו
וְרַעֲיוֹן אֶל רַעֲיוֹן כְּחוֹמָה נִבְנֶה
וְהִנֵּה אֵין סוֹף נִצַּב עָלָיו
נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְמֶרְחָב אֵין סוֹף
נַפְשִׁי שׁוֹאֶפֶת לְמֶרְחָק אֵין סוֹף
בסוף המאה ה-19, הופיעו המשוררים זאב נחמן ביאליק, וטשרניחובסקי, שבניגוד לקודמיהם כתבו גם שירים שאינם מבטאים דעות פוליטיות או ציבוריות, אלא עוסקים בנפש האדם, בהתחבטויותיו השונות ובתחושותיו האישיות.
אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:
"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!
וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –
נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,
וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ
אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,
וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,
אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,
סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,
נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,
אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!
וְצַר מְאֹד, מְאֹד!
כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,
דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,
אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,
כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,
כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;
וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ
וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –
וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,
אַף לֹא-בָא!
וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!
הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!"
אחרי ביאליק, הגיע גל של משוררים עבריים כאן בארץ ישראל, שהתחלקו לחילוניים ולדתיים. ביניהם גרינברג, פוגל, שלונסקי, נתן אלתרמן, נתן זך, דוד אבידן, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, דן פגיס, חזי לסקלי ויונה וולך.
ביום הזיכרון האחרון, פרסמנו ברשתות החברתיות שלנו את שירו המצמרר של המשורר נתן אלתרמן;
נקודה מעניינת לציון היא, שהמשוררים הללו רובם ככולם השתייכו לציבור המסורתי עד חילוני, ובציבור הדתי, וכל שכן החרדי – כמות המשוררים הייתה זעומה. ניתן היה למנות באותן השנים את המשוררת האגדית זלדה, בת דודו של הרבי מליובאוויטש, ואת יוסף צבי רימון.
הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף
בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹש שוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.
בסוף המאה העשרים נוצר, אפוא, מצב מעניין בו השירה הפכה נחלתם של שני פלגים תרבותיים; השירה העברית הפכה כמעט נכס בלעדי של התרבות החילונית שמקורה באירופה ורוסיה, והפיוט המשיך לעבור כמורשת במשך הדורות בקרב האוכלוסייה המזרחית, בעלת הזיקה הדתית המובהקת.
בתחילת המאה העשרים ואחת, השתנה המצב והפך למעניין עוד יותר.
במהלך העשורים האחרונים התרבות החילונית הלכה והתרחקה מהשירה, והתקרבה לתחום הפזמונים. גם הציבור הדתי והחרדי החל להתפתח בתחום הפזמונים, עד שנוצר ז'אנר כמעט נבדל המכונה "שירה חסידית".
השירה בהגדרתה – נותרה נכס של פלג אוכלוסייה מצומצם למדי בצד החילוני.
במקביל לכך, החלו להופיע אמנים דתיים, או חוזרים בתשובה, שרעננו והעירו לתחייה את השירה הדתית. רובם כן זכו ללחנים, אך נכתבו בצורה שאינה מחויבת לחריזה, מצלול או תנועה, ונשאו אופי שירתי בכך שנטמנה בהם משמעות נזילה ורבת רבדים.
אחד הגדולים שבהם, הוא ללא ספק אביתר בנאי, זמר ומשורר שהחל את דרכו בעולם החילוני, חזר בתשובה אך נמנע מהתערות מוחלטת במגזר החרדי, ונותר היכן שהוא בתווך, יורה משם טקסטים מכוננים שחוצים מגזרים וממיסים לבבות.
אָדָם נִזְרַק לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים
כְּדֵי לְהַאֲמִין לִצְעֹק וְלָלֶכֶת
אָדָם בְּדֶרֶךְ לְלֹא מוֹצָא
כְּדֵי לִמְצֹא שְׁבִיל מֵהַצַּד
וְזֶה מַאֲבָק
וְאָבָק עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר עַד לֵב שָׁמַיִם
רִקּוּד בֵּין יֵאוּשׁ לָאֱמוּנָה
לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ
לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ
אָדָם חוֹלֵם עַל מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים
הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל אוֹצָר
אָדָם נִזְרַק לְבֵית הָאֲסוּרִים
כְּדֵי לָדַעַת שֶׁהוּא לֹא לְבַד
מוֹשִׁיט יָד לְעֶזְרָה
וְאָבָק עוֹלֶה וּמִתַּמֵּר עַד לֵב שָׁמַיִם
רִקּוּד בֵּין יֵאוּשׁ לָאֱמוּנָה
לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ
לֹא לְוַתֵּר זֶה לְנַצֵּחַ
זהו שיר מדהים שראוי לכל מילה טובה שתיאמר עליו, שנכתב לכתחילה כפזמון שעליו תתלבש מנגינה. עם זאת, בשיר טמונות משמעויות עמוקות ונזילות, שקשה שלא להבחין בקיומן.
לצדו פעלו ופועלים אמנים ויוצרים ישראלים רבים שכן נותנים משקל רב לחריזה, אך עדיין שואפים להשחיל בטקסט משמעויות עתירות תוכן.
יש הטוענים כנגד גישה זו, כי החרוזים מגבילים את המשמעויות המקוריות של השיר, וכי החרוז מאלץ לעתים משמעות שונה במעט, או בהרבה, ממה שהתכוון אליו המשורר מלכתחילה.
שיר מעניין בהקשר זה, הוא שירו של ישי ריבו, שבדרך כלל כן מחבב את החריזה ומשחקי המילים, אך באחד משיריו מבטא את הייאוש מהחריזה, ואת הכמיהה לדיבור פתוח וכנה;
שׁוּב הָרֶגַע הַזֶּה , אֲנִי אַתָּה וְיִצְרִי
אֵין לִי פָּנִים לְהַפְנוֹת יוֹתֵר , גַּם לֹא תֵּירוּצִים
הָלַכְתִּי לְאִיבּוּד בְּתוֹךְ שׁוּק הוֹמֶה אָדָם
עָמוֹק בְּתוֹךְ זוּטוֹ שֶׁל יָם
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תִּתְיָיאֵשׁ מִמֶּנִּי לְעוֹלָם
שׁוּב נַסְתִּי מִפָּנֶיךָ כְּמוֹ אִדְיוֹט
בָּרַחְתִּי לֶהָרִים
בָּנִיתִי מִסְּבִיבִי חוֹמוֹת מִגְדָּלִים
חַדְרֵי חֲדָרִים
חַדְרֵי חֲדָרִים
הָאֱמֶת , אֲנִי בּוֹשׁ וְנִכְלָם
אֵין דָּבָר שֶׁמִּפָּנֶיךָ נֶעֱלַם
מֶלֶךְ חַי וְקַיָּים
וַאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנְךָ
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אַחַת וּלְתָמִיד
בְּלִי מָסַכִּים בְּלִי מַסֵּכוֹת בְּלִי לִרְצוֹת לְרַצּוֹת
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אַחַת וּלְתָמִיד
שׁוּב הָרֶגַע הַזֶּה, אֲנִי לִיבִּי וּבְשָׂרִי
אֵין לִי מִילִּים לְהַגִּיד יוֹתֵר גַּם לֹא חֲרוּזִים
הִנֵּה פָּרַטְתִּי אֶת עַצְמִי בְּפָנֶיךָ לִפְרוּטוֹת
מְדַבֵּר גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה, אֲבָל עוֹשֶׂה מְעַט מְאוֹד
וְחָזַרְתִּי לְסוּרִי, וְשָׁגִיתִי בְּאוֹמְרִי
שֶׁשּׁוּב
לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב
לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב
לֹא אֶחֱטָא וְאָשׁוּב
וְאֵיךְ שֶׁהוּא סִיפַּקְתָּ בְּיָדִי שׁוּב.
עוד זמר ומשורר חוצה מגזרים (תרתי משמע) שהטקסטים המכוננים שלו משלבים חרוזים לא מחייבים, אך נדמה כי הם רחוקים מלאלץ אותו למשמעויות, הוא שולי רנד, שהביא את היכולת הזו לביטוי מקסימלי בשיר שהפך לנכס לאומי – "איכה" שאף זכה לערך בויקיפדיה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם נְדַבֵּר גְּלוּיוֹת
לִפְעָמִים אֵין לִי כֹּחַ בְּעוֹלָמְךָ לִהְיוֹת
אָנָה מִפָּנְךָ אֶסְתַּתֵּר
מָה אֶטְעַן מָה אֶצְטַדֵּק מָה אֲדַבֵּר
חַנּוּן וְרַחוּם הֵן לְפָנֶיךָ גָּלוּי
כָּאן יְהוּדִי שֶׁעַל חוּט הַשְׁעָרָה הוּא תָּלוּי
נִלְחַם בְּעַצְבוּת בְּיֵאוּשׁ הַמְּכַרְסֵם כְּתוֹלַעַת
הַשִּׂמְחָה נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי וְגַם הַדַּעַת
קוֹלוֹת מֵהֶעָבָר לוֹחֲשִׁים לִי לַעֲצֹר
אֲבָל אֲנִי מוֹסִיף בַּחֹשֶׁךְ לַחְתֹּר
וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֶּכָּה?!
אוֹתוֹ זָקֵן וּכְסִיל שׁוֹלֵחַ בִּי חִצִּים
אֲנִי הוֹלֵךְ וְכוֹשֵׁל הוּא הוֹלֵךְ וּמַעֲצִים
נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה אֵל נָא תִּבְכִּי שְׁבוּרַת כָּנָף
הֵן תָּעִידִי עָלַי כַּמָּה הָיִיתִי נִכְסָף
כְּשֶׁסּוֹדוֹת מֵהֶעָבָר פָּקְדוּ עָלַי לַעֲצֹר
אֲבָל אֲנִי מוֹסִיף בַּחֹשֶׁךְ לַחְתֹּר
וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֶּכָּה?
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם הֵן אֶפָּלֵט אֶל הַחוֹף
הָאֲדָמָה הָרְחוּמָה אוֹתִי אֵלֶיהָ תֶּאֱסֹף
וְאָז אֶצְעַק וְאֶצְטַדֵּק וַאֲסַפֵּר
אֵיךְ בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה הָיִיתִי חוֹתֵר
וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ וְכוֹסֵף
אַיֶּכָּה?!
על אף האמור, נראה כי במגזר החרדי המיינסטרימי ובייחוד בעולם הישיבות הליטאי, לא השירה ולא הפיוט תפסו מקום כערך תורני מקודש. להוציא כאמור את הזרם המזרחי שנושא את מסורת הפיוטים מאבות אבותיו.
מעניין לציין בהקשר זה כי בציבור החרדי שירת הנשים תפסה מקום רב יותר באופן יחסי, משאר המגזרים.
וכאן נכנסת לתמונה בשורה מעניינת ומרעננת במיוחד;
כחודשיים לפני כתיבת מאמר זה, יצאה לאור לראשונה אסופת שירים שנכתבה על ידי חובבי שירה מהציבור החרדי, וכונתה לשונות של גאולה.
עדיין לא ברור אם תצמח מכך תנועת שירה מחודשת שתסחף אחריה תנועה יתירה, אך בשורה יש כאן, ותקוותנו שגם בשורה מתמשכת.
סקרנו אפוא את היסטוריית השירה היהודית והעברית, מראשיתה ועד ימינו אנו. מובן כי הסיקור הוא שטחי ודל, משום שניתן להרחיב בו לאינסוף. אך לגעת – נגענו.
במאמר נוסף שיעלה בקרוב, ניגע בלב ליבה של השירה, ובשאלות יסוד שיסייעו לנו להבין את המאפיינים של השירה על שלל סוגיה, ומי יודע – אולי גם לכתוב בעצמנו משהו 🙂
מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה
הרבה אנשים יודעים לכתוב, אך רק מעטים כותבים ברמה גבוהה באמת. לא קל לכתוב מאמר דעה, אך זוהי הצורה החזקה והאפקטיבית ביותר להציג טיעון ולשכנע | טור לאינטליגנטים שבינינו…
כיצד מתמודדות חנויות הספרים היפות והגדולות בעולם מול הקורונה? מי מצרפת חפץ בלתי צפוי לספרים? מי השכירה את שטחה לאירועים ומי סגרה את שעריה?
כמה סגנונות שירה יש? כמה מבנים יש? מה מבדיל בין סגנון למבנה? מהם אמצעים אומנותיים בשירה? פתחו לעצמכם את הדרך לעולם שלא נגמר.
כמה טונות נייר נכנסים לקלפיות בפועל? וכמה הולכים על כל המערכה? מה כוללת ערכת קלפי? ומי זורק 100,000 ק"ג נייר לזבל? קבלו את הבחירות מזווית
כמה סוגי כריכות לספר קיימים? מתברר שהרבה. קבלו סדרת תצלומים אותנטיים של כריכות קרטון, בד, עור, פלסטיק, עץ ואפילו ברזל. והכי חשוב – מה מתאים לספר שלכם!
חשבתם שאתם מכירים את תוכנת וורד? אז חשבתם. מתברר שרובנו לא ממש מכירים פונקציות נוחות וטובות מאוד שיש בתוכנה, ואם אתם עובדים על וורד – כדאי מאוד שתכירו את הטיפים הבאים…
אז כמות הספרים המודפסים גדלה או קטנה? וכמה ספרים יצאו לאור השנה בישראל? רגע לפני שאתם מוציאים ספר – כדאי שתשמעו קצת על הנתונים…
מי בוחר גופנים לספר? איזה גופנים יתאימו לספר שלך? מי יוצר את הגופנים? ובכלל – מה זה גופנים? כל מה שרציתם לדעת על גופנים לספר במאמר אחד קצר ומנומק.
איך יודעים כיצד לסווג ספר? מתי ספר נקרא פרוזה, מתי מותחן, מתי סיפורת ומתי יעץ? מה ההבדלים בין ביוגרפיה, מונוגרפיה ואוטוביוגרפיה? בואו נעשה סדר, אחת
העתק שמש. מילת קסם מקצועית שכמו כל מונח מקצועי – מבלבלת ומבהירה שאינכם יודעים כלום. אז זהו, שזה ממש פשוט! קבלו הסבר קצר ובהיר על המושג, על תפקידו ועל מה שאתם צריכים לעשות איתו.
קבלו את הרשימה המלאה והבלעדית של כל סוגי הדפוס הקיימים, העתיקים והחדשניים ביותר! כל הדפוסים, כל ההדפסות – הכל במאמר אחד קצר + הסברים ותמונות.
מחפשים הוצאות ספרים בישראל? קבלו את הרשימה המלאה של כל הוצאות הספרים בארץ מכל הזמנים. מוציאי ספרים, הוצאות לאור, מכונים, מפיקים ועוד.
מחפשים חנות ספרים? רוצים להכיר את כל חנויות הספרים? קבלו רשימה של כ-450 חנויות ספרים בכל הארץ! כך תוכלו לעקוב אחר ההפצה של הספר שלכם!
רוצה להוציא ספר שירים לאור? כדאי לקרוא קצת על המונח שירה, על מושגי היסוד, ובעיקר – על מה שיהפוך אותך למשורר טוב? וגם – איך
איך מגנים על זכויות יוצרים של ספר? למי שייכות זכויות היוצרים בספר שלכם? האם מותר להעתיק ספר או תוכן כתוב? בואו נדבר קצת על נושא גנוב במיוחד
גם אתם מקבלים מדי פעם הודעות ספאם ופרסום למייל שלכם? מה הבעיה? מכינים הודעה, מכניסים נמענים וברגע אחד – קלאק! פרסמתם חינם למאות אנשים! חשבתם על זה? יופי. כדאי שתחשבו שוב…
איך בוחרים שם לספר? שם ארוך או קצר? שם מאפיין או מסקרן? איך אפשר להעיף מכירות רק בגלל שם לספר? סדרת טיפים קצרים שתסייע לכם לבחור שם בקלות!
קיצורי מקלדת – מה זה? איזה קיצורי מקלדת יש בוורד? אלו קיצורים במקלדת תקפים בכל תוכנה? קבלו רשימת קיצורים שתקצר לכם את הדרך, אבל בקטע מוגזם!
שבוע הספר או חודש הספר? מה זה אומר בעצם? מי המציא את המושג? מתי זה החל להתקיים? איפה זה קורה? האם יש למה לחכות?
מחפשים חנות ספרים? רוצים להכיר את כל חנויות הספרים? קבלו רשימה של כ-450 חנויות ספרים בכל הארץ! כך תוכלו לעקוב אחר ההפצה של הספר שלכם!
בקטע פיקנטי, קבלו את שיאי גינס בספרים העולמיים: הספר הנמכר ביותר, הספר היקר ביותר, הגדול ביותר, העתיק ביותר, הקטן ביותר ועוד! בואו נגיע לשיא! זמן
ברוכים הבאים! לעמוד חידון הספרים של טקסט רץ חידון הספרים נערך מדי שנה על ידי טקסט רץ הוצאה לאור. החידון האחרון הסתיים בתאריך 30/06/2019 בשעה
מתלבטים אם תספיקו להוציא את הספר בזמן? רוצים לדעת תוך כמה זמן תסיימו את התהליך? בואו לגלות כמה זמן לוקח להוציא ספר לאור, עם פירוט מלא על כל שלב בתהליך הוצאת הספר!
מסה, או 'כתיבה מסאית' – זו הסוגה המשוחררת והחופשית בעולם הכתיבה, הרגשית ואולי גם הנוגעת ללב. אך כדי שהיא תהיה באמת איכותית ונכונה – כדאי להכיר גם את כלליה המסקרנים…
חשבתם שאתם מכירים את תוכנת וורד? אז חשבתם. מתברר שרובנו לא ממש מכירים פונקציות נוחות וטובות מאוד שיש בתוכנה, ואם אתם עובדים על וורד – כדאי מאוד שתכירו את הטיפים הבאים…
איך מוציאים לאור ספר ראשון? איך עובד תהליך הוצאת הספר? מה אתם עושים ומה ההוצאה לאור? פירוט של כל השלבים יעשה לכם קצת סדר בראש,
מתי החלו לכתוב שירה? מי היו המשוררים הראשונים? מה ההבדל בין שירה לפיוט? ובאיזה מגזר השירה כמעט נעלמה, וצצה פתאום לפני חודשיים? קיצור תולדות השירה
קבלו את הרשימה המלאה והבלעדית של כל סוגי הדפוס הקיימים, העתיקים והחדשניים ביותר! כל הדפוסים, כל ההדפסות – הכל במאמר אחד קצר + הסברים ותמונות.
קיצורי מקלדת – מה זה? איזה קיצורי מקלדת יש בוורד? אלו קיצורים במקלדת תקפים בכל תוכנה? קבלו רשימת קיצורים שתקצר לכם את הדרך, אבל בקטע מוגזם!
!
קבלו למייל שלכם מדריך קצר שיחסוך לכם הרבה כסף ועגמת-נפש!
אנו נשלח למייל שלך את המדריך בהקדם.
המשך גלישה מהנה :)