שלום חברים 🙂
מה עניינים?
לכבוד החופש, החלטנו לגוון עם מאמר קליל אבל חשוב מאוד לכתיבת ספר, בנושא: סימני הפיסוק.
כן כן! גברת נקודה. מיסטר סימן-קריאה! ה"מירכאות" הנכבדות, הנקודתיים המתעתעים: כל החבר'הלך האלה, שרבים מאיתנו תוהים לא פעם – מתי נכון בדיוק להשתמש במי, כמה ולמה.
במאמר הבא, נעבור בקצרצרה על כל אחד מהם, ונציין מה עושים איתו, ויותר חשוב – מה לא.
למה צריך סימני פיסוק?
רגע רגע, לפני שאנחנו רצים קדימה – מי בכלל צריך אותם?
במיוחד שכל אחד מהם מגיע עם הדרישות שלו, למה לא פשוט לוותר עליהם?…
ובכן מתברר שזה לא פשוט כל כך למה כי אם לא נשתמש בסימני פיסוק הטקסט שלנו ייראה כמו הקטע הנוכחי שתודו שפחות נעים לקרוא אותו כמו שוודאי לכם נעים לקרוא את שאר המאמרים למחברי הספרים באתר הנחמד שלנו
לא ככה?…
סימני הפיסוק עוזרים לנו לקרוא נכון ובצורה רציפה את הטקסט. בעבר – הם נחשבו למיותרים, אך בחלוף השנים הם הפכו לאבן-יסוד בכתיבה תקנית ברוב השפות, וכך גם בעברית.
מי המציא את סימני הפיסוק?
ובכן, היה מתאים שנאמר שהם הגיעו בילד-אין עם התורה שלנו מהר סיני, אבל לא.
סימני הפסוק הם למעשה המצאה יוונית מאוד, שרשומה על בחור בשם אריסטופאנס מביזנטיון. הוא היה מדקדק ומשורר יווני, ועיקר השימוש כמו גם סימני הפיסוק הבסיסיים היו המצאה שלו.
מה שמעניין, מסתבר שהוא כנראה הוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו (טיטוס פלאוויוס יוספוס) בספר ההיסטורי 'יוסיפון', כמשורר שהעריך מאוד את היהודים והזכירם "שלא כלאחר יד".
סתם, קטע.
קיצר, לענייננו..
אז מצד אחד – אנחנו רוצים שהמאמר הזה באמת יתרום לכולנו, ויחכים אותנו.
מצד שני, לרובנו אין באמת עצבים עכשיו לעסוק במושגי דקדוק כמו; 'ייחוד' ו'איחוי', 'הסגר' (לא קורונה) ו'תמורה', 'פסוקית' ו'זיקה' וכל זה.
כי בואו, מי שיש לו כוח לזה – כנראה שגם הקשיב טוב בבית הספר, למורה לדקדוק.
אם גילינו עניין במאמר – כנראה שאנחנו מחפשים את הדרך הקלילה יותר, שתעזור לנו להימנע משגיאות כתיב ומטעויות של ממש.
לכן, חברים, הבה ונעבור על סימני הפיסוק הנפוצים, ונציין בקצרה ובשפה פשוטה, מה השימוש הנכון בכל אחד מהם, ומה לא.
למען הפרוטוקול, נחדד כי אנו מבארים את הכללים רק לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית.
פסיק ,
סימן הפיסוק הנפוץ ביותר, שעל שמו כנראה שגם נקראת התורה – 'פיסוק', הלא הוא מיודענו הפסיק. הוא נפוץ כל כך, עד שבספר ממוצע (שערוך נכון…) הוא עשוי להופיע עשרות אלפי פעמים.
מה כן?
- פסיק נועד לפצל משפט לשם חלוקת משמעות, וקריאה נכונה שלו.
- נכון למקם פסיק במקום בו בדרך כלל הקורא יקח אוויר.
- בתוך הטווח התקני ניתן להרבות בפסיקים או למעט. אך יש מקומות בהם הוא כמעט הכרחי, כדי שלא להקשות על הקורא להפריד בין חלקי משפט.
- פסיק יכול לבדל ביטוי או מילה ממוסגרים, (למשל: "אדם שרוצה לקנות, נניח, זר קקטוסים קוצני כדי…")
מה לא?
- פסיק לא יופיע בתוך משפט שנאמר 'בנשימה אחת' (למשל: משה נכנס, למכולת כדי לקנות…).
- פסיק אינו מסיים מקטע (קטע מילים שאחריו עוברים לשורה חדשה).
- לעולם לא יהיה רווח לפני פסיק ,
- לעולם לא יופיעו שני פסיקים בזה אחר זה,,
- פסיק לא יופיע יחד עם ו' החיבור בסוף משפט (למשל: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. ולא שמעון, לוי, ויהודה).
נקודה .
הנקודה כובשת ללא ספק את המקום השני והמכובד בתחרות סימן הפיסוק הפופולרי ביותר, אחרי מיודענו הפסיק.
מה כן?
- הנקודה תופיע בסוף כל מקטע (סוף הקטע שאחריו "לוחצים אנטר" ועוברים שורה).
- הנקודה עשויה להופיע גם בתוך מקטע, בסוף משפט.
- נקודה היא "לקיחת אוויר" קצת יותר משמעותית מהפסיק. לעתים היא תשמש גם בסגירת מילה אחת, במיוחד בכתיבה פרוזאית או פואטית. (לדוגמא: למושיק נמאס. נמאס לגמרי! די, הוא לא מסוגל יותר…) אך שימוש זה הוא נדיר יותר.
מה לא?
- .נקודה לעולם לא תפתח משפט!
- נקודה היא ממלא מקום גרוע מאוד לפסיק. בניגוד לפסיק. ריבוי נקודות מקשה על הקריאה. וברוב המקרים. משבש את המשמעות שלה.
- ככלל – נקודה לא תופיע לפני ו' החיבור (למשל: אביה נכנס. וניגש למשה, שממש לא הבין למה אביה נתקע בכניסה עם נקודה).
- נקודה לא תופיע לפני מילות הקשר סיבתיות, כמו: מפאת, בגלל, משום, היות, כיון ועוד, ולא בכל מילה שמחברת את המשפט לקודמו.
- לעולם לא יופיע רווח לפני נקודה .
- נקודה לא תופיע בכותרות, בשמות ספרים, בראשי מאמרים ועוד.
בקיצור – תפסתם את הנקודה, כן?
סימן שאלה
טוב, אותו כולם מכירים. יהודים בכלל עפים עליו, מה יותר טוב מלשאול.
אלא שגם אותו חשוב להכיר, ולדעת כיצד להשתמש בלי לעייף את חושי הקורא.
מה כן?
- סימן שאלה נועד, כשמו, לסמן שאלה. (למשל: גם אתה גר בקמצ'טקה?)
- בשאלה המורכבת מכמה חלקים, סימן השאלה יופיע בסוף. (למשל, אם היית גר בקמצ'טקה, היית יוצא לדוג דגי סלומון, או מעדיף דווקא לאתר דגי טונה?).
- במקבץ שאלות יש לסמן כל אחת מהן בסימן שאלה (למשל: מה הכוונה? מה, ממש כל אחת ואחת מהן? לא מספיק סימן שאלה אחד בסוף? למה?)
- סימן שאלה בתוך סוגריים (?) נועד לערער על אמיתות הפרטים המוזכרים במשפט (רוצה לומר: האמנם?), או על ציון שגיאה אפשרית בכתיבה עצמה (טעות כתיב?). נפוץ בציטוטי מקורות.
מה לא?
- לעולם לא יהיה רווח לפני סימן שאלה (רווח ?).
- אין שום טעם בשני סימני שאלה צמודים, ודאי לא חמש, או שבעים. (באמת????? למה??????????) זה רק "מרים את הקול", וצורח על הקורא.
- סיוג לכלל הקודם – אלא אם כן, ובכן, דווקא בא לכם לצרוח על הקורא…
- באזכור שאלה – אין לשים סימן שאלה. (למשל: אנשים כל הזמן שואלים אותי איך מבשלים כל כך טעים? ואני אומרת שזה סוד שאינני מגלה). הסימון הנכון באזכור שאלה הוא פסיק בלבד.
יש?
סימן קריאה
בום!
הגענו לסימון הקשוח מכולם, מיסטר סימן קריאה. רצינות חברים!
מה כן?
- סימן קריאה נועד לתת משנה תוקף למשפט.
- סימן קריאה יכול להופיע אחרי סימן שאלה, והוא יהפוך את השאלה לתמיהה (אתה רציני?!) או שאלה רטורית (אתה רוצה שנמריא יחד למאדים כעת?!).
- כאשר רוצים לתת משנה תוקף למשנה תוקף – אפשר להוסיף שני סימני קריאה!! ואפילו שלוש!!!
- סימני קריאה יכולים להופיע גם בכותרות, אך נדיר שיש להם משמעות שם.
- סימן קריאה בתוך סוגריים (!) נועד לאשש כי המידע המובא אינו טעות. נפוץ בציון נתונים מפתיעים, או בציטוט מקור עם מה שנראה כשגיאת כתיב.
מה לא?
- לעולם לא יופיע רווח לפני סימן קריאה !
- מומלץ מאוד שלא לעשות שימוש ביותר מסימן קריאה אחד, ולעולם לא יותר משלוש. חשבו על זה, סימן אחד זאת הרמת קול! שני סימנים זאת צעקה!! שלוש – צרחה!!! ארבע ומעלה – איבוד שפיות!!!!!!!!!!!!!!!!
הלאה!
רצף נקודות …
מכירים את זה שמישהו… לא סתם מישהו, אלא מישהו-מישהו… משלב לו בכתיבה שלוש נקודות? ועוד מסיים כך משפט… אוהו…
מה כן?
- בציטוט – רצף נקודות משמש לסימון קטע שלא הובא, בתחילתו, אמצעו או סופו (למשל: "…בראשית ברא… את השמיים ואת…").
- במקרה שעלולים לחשוב שהנקודות מופיעות במקור עצמו, ניתן למסגר אותן (למשל: "בראשית ברא […] והארץ הייתה").
- כאשר הוא משולב בכתיבה עצמה, הוא מסמל על משמעות יתירה שלא צוינה בטקסט…
מה לא?
- אין שום טעם לשים יותר משלוש נקודות. אנשים עמוקים לעולם לא יגידו על עצמם "אני עמוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד". על פי רוב הם יסתפקו ב"אני קצת עמוק..".
- שתי נקודות עשוי לרמז על משמעות אפשרית בעדינות, אך גם עלול להתפרש כשגיאת מקלדת.
- בחיאת, שלוש נקודות זה סימן של פעם בעמוד. לא כל שורה… נו מה… אי אפשר ככה… קשה לקרוא…
אה, ויש עוד כמה כללים שלא גילינו לכם, פה-בם…
מרכאות ומרכאות כפולות ' "
מכירים את 'המרכאות'? ואת 'המרכאות הכפולות'?
ובכן, הגיע תורן.
לפני כן נציין שאין כללים אחידים ומקובעים במסמרות לגבי שימוש במרכאות יחידות, או בכפולות.
מה כן?
- מרכאות משמשות בעיקר לציין ציטוטים של מקורות, או משפטים בתוך שיחה.
- מרכאות עשויות להדגיש מילה או מונח בתוך טקסט רץ. (למשל: האם ה"למה" חשוב לך יותר מה"מה" או להפך). אנו במקרים כאלו מעדיפים 'גרש' יחיד, ולא סימון של "גרש כפול".
- המרכאות תכלולנה את הציטוט עם סימניו. לכן ציטוט המסתיים בשאלה ובסימן שאלה, המרכאות תופענה אחרי סימן השאלה. (למשל: "מה הקטע?", שאל צחי).
- היות ובציטוט יש בעצם שני מערכות פיסוק, אחת של הציטוט עצמו ואחת של הטקסט, ומאידך – אי אפשר להכביד עם סדרות של סימונים, לכן ראוי לבחור מערכת אחת מביניהן.
- חשוב לשמור על עקביות בבחירת מערכת הציטוטים.
מה לא?
- כשהמירכאות מציינות מושג, הן לא תופענה לפני אותיות מש"ה וכל"ב. (למשל: ה"שקרים" של בני הקטן, ולא "השקרים" של בני הקטן).
- במקרה הפוך בו מש"ה וכל"ב הם חלק מהמקור, הן כן תמסגרנה אותו (למשל: בספר "השקר הגדול"), ולא תיכנסנה אל תוך המילה.
- המירכאות לא תופענה אחרי נקודה בסוף ציטוט, היות והנקודה אינה נוגעת לגוף הציטוט עצמו. במידה והיא אכן נוגעת – הוא ייכנס אל תוך מסגרת המרכאות.
'נקסט'.
גרש וגרש כפול ' "
גרש הוא למעשה מרכאה שאינה כפולה, ובכל הנוגע לשימושו כמרכאות – הוא הוסבר לפני כן.
אלא לגרש ישנו שימוש נוסף בהגייה.
מה כן?
- הגרש יסמל הטיה של האותיות ג' וז' כך שתסמלנה הברות ממקורות לא עבריים (ג'ירפה, ז'אנר).
- הגרש יסמל קיצור מילים, כגון מס' טלפון, עמ' 15, ג' מהשב"כ, או ר' מוישה (רבי).
- הגרש יסמל מילות סלנג. (כמו: תכל'ס, ת'מבין אחי? דפדף ת'חומוס.
- הגרש הכפול יסמל ראשי תיבות, ר"ת. בלת"צ.
- בגרש כפול המיקום יהיה לפני האות האחרונה.
מה לא?
- בהטיית רבים של ראשי תיבות ידועים, המיקום לא יהיה באות האחרונה אלא במיקומו בהטיית יחיד. (למשל: הפצמ"רים שנחתו בשדרות).
- אין צורך לשים גרש בציון עמודים ומקורות, כגון עמוד י"ד. (נכון יותר לכתוב כרך יד, פרק ג, אות ב.)
- בציון מספרים מושגיים, כן מקובל להוסיף גרשיים, כגון ט"ו בשבט, ל"ו צדיקים וכדומה.
יאללה ת'קדמו, חבל"ז.
קו מפריד (מקף) –
הקו המפריד משמש לשני שימושים מנוגדים. חיבור מילים או הפרדתן.
מה כן?
- כאשר הוא מופיע בסמיכות למילים, ללא רווח, הוא מחברן. לכן נכון (אך לא חובה) להשתמש בו בביטויים כמו בן-אדם, בן-בליעל, גן-העיר ועוד.
- כאשר הוא מופיע בצירוף רווח לפניו ולאחריו, הוא מפריד בין המילים, אך עדיין שומר על רצף ביניהן (מה שנקודה, או מעבר מקטע, לא עושים). למשל: אפשר להחליט שזה קשור – או שלא.
- כדי ליצור הבדלה חזויתית, את הקו המפריד נהוג לסמן כקו ארוך יותר, אך אין הכרח.
- מאידך, את הקו המחבר אפשר לעשות גבוה יותר, בגובה בסיס האות. ושוב אין הכרח.
מה לא?
- לעולם לא יופיע קו מפריד עם רווח רק לפניו, או רק לאחריו (למשל: מדוע- לא, ומדוע -לא).
- מלבד ההקשרים הנ"ל אין מקום לקו מפריד בטקסט.
אם הבנתם – המשיכו הלאה.
סוגריים () [] {} <>
יש ארבעה סוגי סוגריים, ובפועל משתמשים רק בשניים מהם, העגול והמרובע. השאלה מה השימוש הנכון ומה אינו כזה.
מה כן?
- סוגריים נועדו להוספת טקסט "חיצוני" לטקסט הרציף, כגון הסבר שולי, ביאור מונח ועוד.
- כאשר ישנם סוגריים בתוך סוגריים, ראוי להשתמש בשני סוגים שונים. (למשל:(הסבר מסוים [רלוונטי]).
- בשפה התורנית מקובל שסוגריים מרובעות ננקטות ונחשבות לחלק מהטקסט, וסוגריים עגולות – כמעט למחיקה ממנו. בשפה העברית אין משמעות יתירה לסוג אחד על פני זולתו.
- במשפט ארוך – סימני הפיסוק יופיעו בתוך הסוגריים. אך בתוספת קטנה, סימני הפיסוק יופיעו מחוץ לסוגריים.
מה לא?
- אל תחליפו סוג סוגריים לאותו סגנון הערות. (אפשר להקדיש סוג אחד להסברים, ואחד למקורות, אל לא לערב ביניהם).
- לעולם לא פותחים סוגריים בלי לסגור, וכן להפך (למעט מקרה בו הם מסמנים ספירה, כגון א)ב)ג), וגם במקרה כזה רצוי להשתמש בנקודה ולא בסוגר).
- לעולם לא ייפתח סוגר עגול וייסגר רבוע ולהפך.
- לעולם לא יהיה רווח אחרי סוגר פותח. למשל: ( תוכן).
- לעולם לא יהיה רווח לפני סוגר סוגר. למשל (תוכן ).
- לעולם לא יופיעו סוגריים בצמידות זה לזה. למשל (סוגריים)(ועוד סוגריים), למעט ציוני מקורות.
(נמשיך?).
נקודתיים :
נקודתיים: ערימה של שתי נקודות.
סימן פיסוק די מגניב, שפותח אפשרויות רבות:
מה כן?
- הנקודתיים תופענה לפני פירוט והרחבת הנאמר. (למשל: הו, בדיוק זה)
- הן יכולות להופיע לפני ציטוט או דיבור ישיר, אך לא חייבות. (וכך הוא כותב: "יום יבוא וכולנו…")
מה לא?
- נקודתיים לא תופענה בזו אחר זו בפער של מילה אחת, היות והן דורשות הרחבה של הנאמר לפני כן.
קדימה, לסעיף הבא:
נקודה ופסיק ;
זהו הסימן האחרון בסריה שלנו, וכנראה גם הכי פחות מוכר בכתיבה העברית.
מה כן?
- נועד באופן רשמי לייצר הפסקה חזקה יותר מפסיק, אך חזקה פחות מנקודה.
- בפועל עושים בו שימוש גם במקומות בהם זקוקים לנקודתיים, אך הם הפסקה קלה.
מה לא?
- אל תתקעו אותו סתם, הוא גם לא נגיש במקלדת כל כך.
לוכסן /
לסיום, נזכיר גם את ידידינו/חברנו המכונה לוכסן/סלש, ואהוב על רוב/כל בני האדם, בשימושים שונים/מגוונים.
מה כן?
- הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות אפשריות או יותר, כאשר שתיהן לגיטימיות (למשל: זה נחשב לאישור/תעודה בתוקף).
- הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות או יותר, כאשר יש לבחור רק אחת מהן. (למשל: האם אתם כן/לא אוהבים, מחקו את המיותר).
- הלוכסן ישמש גם להחלפת סיומת מילה, כגון יחיד ורבים, זכר ונקבה. (למשל: מדענים/יות, שרוצים/ות לחקור רפואת ילדים/ות. במקרה כזה לשון הזכר תקדם ללשון הנקבה. למה? ככה הגברים החליטו.
מה לא?
- לוכסן תמיד יהיה 'ימני', כלומר שמתחיל בימין למעלה ויורד שמאלה למטה (/). לוכסן שמאלי (\) מקורו בשפות תכנות ומחשוב, והוא אנו קיים בעברית.
- אין לשים שני לוכסנים יחד או יותר, אלא למטרת הפרדה דקורטיבית // בין מאמר למאמר // בתוך תקציר וכדומה.
- בכל מקרה אין טעם ביותר משלושה לוכסנים //// בעיצוב אנחנו קצת מבינים, ודקורטיבי – זה לא.
סימני פיסוק לסיכום
לסיום, חברים, בואו ניתן את הכלל החשוב מכל: כל העת ללמוד. תלמדו מכתיבה של אנשים שיודעים לכתוב, שימו לב במהלך הקריאה לצורה ולשימוש שהם עושים עם סימני הפיסוק וכך תחכימו.
מקווים שהחכמתם, ולהתראות בעוד מאמרים 🙂
סימני פיסוק טבלה שתעשה לכם סדר
כולנו מכירים את התחושה הזו, נכון? אנחנו כותבים טקסט, בין אם זה מייל חשוב, פוסט בפייסבוק או אפילו הודעה בוואטסאפ, ופתאום תוקפת אותנו ההרגשה הזו שאנחנו לא בטוחים אם השתמשנו נכון בפסיק, בנקודתיים או בגרשיים. סימני הפיסוק, אותם סימנים קטנים לכאורה, יכולים לשנות את משמעות המשפט מקצה לקצה, ולפעמים אפילו לגרום לנו להיראות לא מקצועיים. אז איך נדע להשתמש בהם נכון?
סימני פיסוק הם למעשה מערכת של סמלים מוסכמים שנועדה להקל על הקורא בהבנת הטקסט הכתוב. הם עוזרים לנו להבין את מבנה המשפט, את ההפסקות, את הטון ואת הכוונה של הכותב.
כדי לעשות לכם קצת סדר בבלאגן, יצרנו עבורכם טבלה שתסכם את סימני הפיסוק ותפקידם העיקריים ותסביר את השימוש בהם:
סימן פיסוק | שם | הסבר | דוגמה |
---|---|---|---|
. | נקודה | מסמנת את סוף המשפט. | היום יום יפה. |
, | פסיק | מפריד בין חלקי משפט או בין איברים ברשימה. | הלכתי לחנות, קניתי לחם, חלב וגבינה. |
; | נקודה ופסיק | מפריד בין משפטים שיש ביניהם קשר הדוק. | היום הלכתי לים; המים היו קרים מאוד. |
: | נקודתיים | מופיע לפני פירוט, הסבר או ציטוט. | הוא אמר: "אני אוהב אותך". |
? | סימן שאלה | מופיע בסוף משפט שאלה. | מה שלומך? |
! | סימן קריאה | מופיע בסוף משפט קריאה או ציווי. | שמור על עצמך! |
" " | מירכאות | משמשות לציטוט, לציון שמות של ספרים או סרטים, או לציון מילים בשימוש מיוחד. | הוא קרא את הספר "מאה שנים של בדידות". |
( ) | סוגריים | משמשים להוספת מידע נוסף או הערות. | הוא הלך לישון (מאוד עייף). |
– | מקף | מחבר בין מילים או בין חלקי מילים. | קנה-מידה, תל-אביב |
שמירה על כללי הפיסוק, עם שילוב של פיסוק נכון היא הדרך שלכם להעביר את המסר בצורה ברורה, להעביר את הרגשות דרך מילים ולבנות משפט בצורה נכונה.
לכל סימן פיסוק יש משמעומת ולכן שימוש לא נכון בסימני פיסוק עלול להעביר מסרים שגויים.
סימני פיסוק בעברית העיקריים הם :
- הנקודה (.): משמשת לסיום משפט חיווי.
- הפסיק (,): משמש להפרדה בין חלקי משפט או בין איברים ברשימה.
- נקודתיים (:): משמשות לפני פירוט, הסבר, ציטוט או רשימה.
- סימן שאלה (?): משמש בסוף משפט שאלה.
- סימן קריאה (!): משמש בסוף משפט קריאה או משפט המביע רגש חזק.
- מירכאות (""): משמשות לציון ציטוט, דיבור ישיר, או שימוש מיוחד במילה.
- מקף (-): משמש לחיבור בין מילים, לציון טווח מספרים או תאריכים, או לציון הפסקה באמצע מילה.
- סוגריים (()): משמשים להוספת מידע נוסף או הערה שאינה חלק מהטקסט העיקרי.
מאמר מצויין, אפקטיבי והומוריסטי.
תודה רבה !
מה שכתבתם ש:
נכון תמיד?
אם ה-ו' הוא למשל: "XXX, ועל כן אבקש.." גם לא נכון לשים פסיק?
לדעתי דוקא הו' מיותר, אבל קצת תלוי מה כתוב קודם, כי אם למשל כתבת: "ישנם ענני גשם, ועל כן אבקש ללבוש מעיל" אין צורך באות וא"ו.
ברור, המדובר הוא ברשימה. לפני הפריט האחרון ברשימה לא יופיע פסיק אם קיים ו' החיבור.
משפט כמו שהבאת הוא משפט המורכב משני משפטים, והפסיק בו תקין.
מאמר מאלף במיוחד.
מה שכן, אם הבנתי נכון, (לא נכתב במאמר), לפני ואחרי סלש/לוכסן לא מגיע רווח, נכון?
החכמתם, גם קרעתם…
תודה
מחכים ומענין
וממש כיף לקרוא!
הערה קטנה, נראה לי מקובל לשים פסיק בסוף שורה בפניה בתחילת מכתב:
לכבוד
הרב פלוני אלמוני שליט"א
שלום וברכה,
ברצוננו….
לוכסן – מותר רווח אחרי? אני תמיד כותבת כך: המקום/ הזמן בו התרחש…
מדהים, תודה
תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יפה ביותר
נכון מאד!
כל הכבוד, איזה השקעה, באיזו צורה מושכת זה כתוב,
פשוט תענוג!!!
תודה רבה רבה לכם! למדנו המון!!!
שאלה
בתאריכים עבריים.
האם שמים פסיק בין החודש לשנה?
ג' בשבט, תשפ"ד?
אין בזה כלל ברזל ככל שידוע לנו, אך מקובל יותר שלא לשים פסיק ולכאורה גם אין בו צורך. הוא לא מסייע בקריאה במקרה זה, כי ההקשר ברור.
שכויח על המאמר.
לגבי הקו המפריד – לא כתבתם שנהוג להשתמש בו כדי להסגיר משפט – אם כי היום שימוש זה נדיר – ולעיתים כדי להדגיש משפט.
כמו כן, חבל שלא מוזכר סימן התמיהה (מה, באמת?!)
שוב תודה.
מצויין ועוד
שלום רב,
הסבר מלא ומדויק להבנת סימני הפיסוק.
אשמח לקבל עוד מאגרי מידע אודות כתיבת טקסטים וסיפורים.
כגון: כתיבת טיעון, תקציר ועוד..