שימוש נכון בסימני הפיסוק ("-:?!.;')

סימני הפיסוק: מי המציא אותם ולמה? מה השימוש הנכון בסימני שאלה וקריאה? מתי שמים פסיק, ומתי נקודה? קו מפריד – אמור להיות עם רווחים או שלא? בואו נכיר אותם!

שלום חברים 🙂

מה עניינים?

לכבוד החופש, החלטנו לגוון עם מאמר קליל אבל חשוב מאוד לכתיבת ספר, בנושא: סימני הפיסוק.

כן כן! גברת נקודה. מיסטר סימן-קריאה! ה"מירכאות" הנכבדות, הנקודתיים המתעתעים: כל החבר'הלך האלה, שרבים מאיתנו תוהים לא פעם – מתי נכון בדיוק להשתמש במי, כמה ולמה.

במאמר הבא, נעבור בקצרצרה על כל אחד מהם, ונציין מה עושים איתו, ויותר חשוב – מה לא.

למה צריך סימני פיסוק?

רגע רגע, לפני שאנחנו רצים קדימה – מי בכלל צריך אותם?

במיוחד שכל אחד מהם מגיע עם הדרישות שלו, למה לא פשוט לוותר עליהם?…

ובכן מתברר שזה לא פשוט כל כך למה כי אם לא נשתמש בסימני פיסוק הטקסט שלנו ייראה כמו הקטע הנוכחי שתודו שפחות נעים לקרוא אותו כמו שוודאי לכם נעים לקרוא את שאר המאמרים למחברי הספרים באתר הנחמד שלנו

לא ככה?…

סימני הפיסוק עוזרים לנו לקרוא נכון ובצורה רציפה את הטקסט. בעבר – הם נחשבו למיותרים, אך בחלוף השנים הם הפכו לאבן-יסוד בכתיבה תקנית ברוב השפות, וכך גם בעברית.

מי המציא את סימני הפיסוק? 

ובכן, היה מתאים שנאמר שהם הגיעו בילד-אין עם התורה שלנו מהר סיני, אבל לא.

סימני הפסוק הם למעשה המצאה יוונית מאוד, שרשומה על בחור בשם אריסטופאנס מביזנטיון. הוא היה מדקדק ומשורר יווני, ועיקר השימוש כמו גם סימני הפיסוק הבסיסיים היו המצאה שלו.

רוצים הצעה להוצאת ספר לאור? השאירו פרטים ונחזור אליכם!

מה שמעניין, מסתבר שהוא כנראה הוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו (טיטוס פלאוויוס יוספוס) בספר ההיסטורי 'יוסיפון', כמשורר שהעריך מאוד את היהודים והזכירם "שלא כלאחר יד".

סתם, קטע.

קיצר, לענייננו..

אז מצד אחד – אנחנו רוצים שהמאמר הזה באמת יתרום לכולנו, ויחכים אותנו.

מצד שני, לרובנו אין באמת עצבים עכשיו לעסוק במושגי דקדוק כמו; ייחוד ואיחוי, הסגר (לא קורונה) ותמורה, פסוקית וזיקה וכל זה.

כי בואו, מי שיש לו כוח לזה – כנראה שגם הקשיב טוב בבית הספר, למורה לדקדוק.

אם גילינו עניין במאמר – כנראה שאנחנו מחפשים את הדרך הקלילה יותר, שתעזור לנו להימנע משגיאות כתיב ומטעויות של ממש.

לכן, חברים, הבה ונעבור על סימני הפיסוק הנפוצים, ונציין בקצרה ובשפה פשוטה, מה השימוש הנכון בכל אחד מהם, ומה לא.

למען הפרוטוקול, נחדד כי אנו מבארים את הכללים רק לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית. 

פסיק ,

סימן הפיסוק הנפוץ ביותר, שעל שמו כנראה שגם נקראת התורה – 'פיסוק', הלא הוא מיודענו הפסיק. הוא נפוץ כל כך, עד שבספר ממוצע (שערוך נכון…) הוא עשוי להופיע עשרות אלפי פעמים.

כיום (בשונה מהעבר, ולא נלאה) הפסיק מתבסס על הכללים בשפה האנגלית.

מה כן?

  • פסיק נועד לפצל משפט לשם חלוקת משמעות, וקריאה נכונה שלו.
  • נכון למקם פסיק במקום בו בדרך כלל הקורא יקח אוויר.
  • בתוך הטווח התקני ניתן להרבות בפסיקים או למעט. אך יש מקומות בהם הוא כמעט הכרחי, כדי שלא להקשות על הקורא להפריד בין חלקי משפט.
  • פסיק יכול לבדל ביטוי או מילה ממוסגרים, (למשל: "אדם שרוצה לקנות, נניח, זר קקטוסים קוצני כדי…")

מה לא?

  • פסיק לא יופיע בתוך משפט שנאמר 'בנשימה אחת' (למשל: משה נכנס, למכולת כדי לקנות…).
  • פסיק אינו מסיים מקטע (קטע מילים שאחריו עוברים לשורה חדשה).
  • לעולם לא יהיה רווח לפני פסיק ,
  • לעולם לא יופיעו שני פסיקים בזה אחר זה,,
  • פסיק לא יופיע יחד עם ו' החיבור בסוף משפט (למשל: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. ולא שמעון, לוי, ויהודה).

נקודה .

הנקודה כובשת ללא ספק את המקום השני והמכובד בתחרות סימן הפיסוק הפופולרי ביותר, אחרי מיודענו הפסיק.

מה כן?

  • הנקודה תופיע בסוף כל מקטע (סוף הקטע שאחריו "לוחצים אנטר" ועוברים שורה).
  • הנקודה עשויה להופיע גם בתוך מקטע, בסוף משפט.
  • נקודה היא "לקיחת אוויר" קצת יותר משמעותית מהפסיק. לעתים היא תשמש גם בסגירת מילה אחת, במיוחד בכתיבה פרוזאית או פואטית. (לדוגמא: למושיק נמאס. נמאס לגמרי! די, הוא לא מסוגל יותר…) אך שימוש זה הוא נדיר יותר.

מה לא?

  • .נקודה לעולם לא תפתח משפט!
  • נקודה היא ממלא מקום גרוע מאוד לפסיק. בניגוד לפסיק. ריבוי נקודות מקשה על הקריאה. וברוב המקרים. משבש את המשמעות שלה.
  • ככלל – נקודה לא תופיע לפני ו' החיבור (למשל: אביה נכנס. וניגש למשה, שממש לא הבין למה אביה נתקע בכניסה עם נקודה).
  • נקודה לא תופיע לפני מילות הקשר סיבתיות, כמו: מפאת, בגלל, משום, היות, כיון ועוד, ולא בכל מילה שמחברת את המשפט לקודמו.
  • לעולם לא יופיע רווח לפני נקודה .
  • נקודה לא תופיע בכותרות, בשמות ספרים, בראשי מאמרים ועוד.

בקיצור – תפסתם את הנקודה, כן?

סימן שאלה

טוב, אותו כולם מכירים. יהודים בכלל עפים עליו, מה יותר טוב מלשאול.

רוצים הצעה להוצאת ספר לאור? השאירו פרטים ונחזור אליכם!

אלא שגם אותו חשוב להכיר, ולדעת כיצד להשתמש בלי לעייף את חושי הקורא.

מה כן?

  • סימן שאלה נועד, כשמו, לסמן שאלה. (למשל: גם אתה גר בקמצ'טקה?)
  • בשאלה המורכבת מכמה חלקים, סימן השאלה יופיע בסוף. (למשל, אם היית גר בקמצ'טקה, היית יוצא לדוג דגי סלומון, או מעדיף דווקא לאתר דגי טונה?).
  • במקבץ שאלות יש לסמן כל אחת מהן בסימן שאלה (למשל: מה הכוונה? מה, ממש כל אחת ואחת מהן? לא מספיק סימן שאלה אחד בסוף? למה?)
  • סימן שאלה בתוך סוגריים (?) נועד לערער על אמיתות הפרטים המוזכרים במשפט (רוצה לומר: האמנם?), או על ציון שגיאה אפשרית בכתיבה עצמה (טעות כתיב?). נפוץ בציטוטי מקורות.

מה לא?

  • לעולם לא יהיה רווח לפני סימן שאלה (רווח ?).
  • אין שום טעם בשני סימני שאלה צמודים, ודאי לא חמש, או שבעים. (באמת????? למה??????????) זה רק "מרים את הקול", וצורח על הקורא.
  • סיוג לכלל הקודם – אלא אם כן, ובכן, דווקא בא לכם לצרוח על הקורא…
  • באזכור שאלה – אין לשים סימן שאלה. (למשל: אנשים כל הזמן שואלים אותי איך מבשלים כל כך טעים? ואני אומרת שזה סוד שאינני מגלה). הסימון הנכון באזכור שאלה הוא פסיק בלבד.

יש?

סימן קריאה

בום!

הגענו לסימון הקשוח מכולם, מיסטר סימן קריאה. רצינות חברים!

מה כן?

  • סימן קריאה נועד לתת משנה תוקף למשפט.
  • סימן קריאה יכול להופיע אחרי סימן שאלה, והוא יהפוך את השאלה לתמיהה (אתה רציני?!) או שאלה רטורית (אתה רוצה שנמריא יחד למאדים כעת?!).
  • כאשר רוצים לתת משנה תוקף למשנה תוקף – אפשר להוסיף שני סימני קריאה!! ואפילו שלוש!!!
  • סימני קריאה יכולים להופיע גם בכותרות, אך נדיר שיש להם משמעות שם.
  • סימן קריאה בתוך סוגריים (!) נועד לאשש כי המידע המובא אינו טעות. נפוץ בציון נתונים מפתיעים, או בציטוט מקור עם מה שנראה כשגיאת כתיב.

מה לא?

  • לעולם לא יופיע רווח לפני סימן קריאה !
  • מומלץ מאוד שלא לעשות שימוש ביותר מסימן קריאה אחד, ולעולם לא יותר משלוש. חשבו על זה, סימן אחד זאת הרמת קול! שני סימנים זאת צעקה!! שלוש – צרחה!!! ארבע ומעלה – איבוד שפיות!!!!!!!!!!!!!!!!

הלאה!

רצף נקודות …

מכירים את זה שמישהו… לא סתם מישהו, אלא מישהו-מישהו… משלב לו בכתיבה שלוש נקודות? ועוד מסיים כך משפט… אוהו…

מה כן?

  • בציטוט – רצף נקודות משמש לסימון קטע שלא הובא, בתחילתו, אמצעו או סופו (למשל: "…בראשית ברא… את השמיים ואת…").
  • במקרה שעלולים לחשוב שהנקודות מופיעות במקור עצמו, ניתן למסגר אותן (למשל: "בראשית ברא […] והארץ הייתה").
  • כאשר הוא משולב בכתיבה עצמה, הוא מסמל על משמעות יתירה שלא צוינה בטקסט…

מה לא?

  • אין שום טעם לשים יותר משלוש נקודות. אנשים עמוקים לעולם לא יגידו על עצמם "אני עמוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד". על פי רוב הם יסתפקו ב"אני קצת עמוק..".
  • שתי נקודות עשוי לרמז על משמעות אפשרית בעדינות, אך גם עלול להתפרש כשגיאת מקלדת.
  • בחיאת, שלוש נקודות זה סימן של פעם בעמוד. לא כל שורה… נו מה… אי אפשר ככה… קשה לקרוא…

אה, ויש עוד כמה כללים שלא גילינו לכם, פה-בם…

מרכאות ומרכאות כפולות  ' "

מכירים את 'המרכאות'? ואת 'המרכאות הכפולות'?

ובכן, הגיע תורן.

לפני כן נציין שאין כללים אחידים ומקובעים במסמרות לגבי שימוש במרכאות יחידות, או בכפולות.

מה כן?

  • מרכאות משמשות בעיקר לציין ציטוטים של מקורות, או משפטים בתוך שיחה.
  • מרכאות עשויות להדגיש מילה או מונח בתוך טקסט רץ. (למשל: האם ה"למה" חשוב לך יותר מה"מה" או להפך). אנו במקרים כאלו מעדיפים 'גרש' יחיד, ולא סימון של "גרש כפול".
  • המרכאות תכלולנה את הציטוט עם סימניו. לכן ציטוט המסתיים בשאלה ובסימן שאלה, המרכאות תופענה אחרי סימן השאלה. (למשל: "מה הקטע?", שאל צחי).
  • היות ובציטוט יש בעצם שני מערכות פיסוק, אחת של הציטוט עצמו ואחת של הטקסט, ומאידך – אי אפשר להכביד עם סדרות של סימונים, לכן ראוי לבחור מערכת אחת מביניהן.
  • חשוב לשמור על עקביות בבחירת מערכת הציטוטים.

מה לא?

  • כשהמירכאות מציינות מושג, הן לא תופענה לפני אותיות מש"ה וכל"ב. (למשל: ה"שקרים" של בני הקטן, ולא "השקרים" של בני הקטן).
  • במקרה הפוך בו מש"ה וכל"ב הם חלק מהמקור, הן כן תמסגרנה אותו (למשל: בספר "השקר הגדול"), ולא תיכנסנה אל תוך המילה.
  • המירכאות לא תופענה אחרי נקודה בסוף ציטוט, היות והנקודה אינה נוגעת לגוף הציטוט עצמו. במידה והיא אכן נוגעת – הוא ייכנס אל תוך מסגרת המרכאות.

'נקסט'.

גרש וגרש כפול '  "

גרש הוא למעשה מרכאה שאינה כפולה, ובכל הנוגע לשימושו כמרכאות – הוא הוסבר לפני כן.

אלא לגרש ישנו שימוש נוסף בהגייה.

מה כן?

  • הגרש יסמל הטיה של האותיות ג' וז' כך שתסמלנה הברות ממקורות לא עבריים (ג'ירפה, ז'אנר).
  • הגרש יסמל קיצור מילים, כגון מס' טלפון, עמ' 15, ג' מהשב"כ, או ר' מוישה (רבי).
  • הגרש יסמל מילות סלנג. (כמו: תכל'ס, ת'מבין אחי? דפדף ת'חומוס.
  • הגרש הכפול יסמל ראשי תיבות, ר"ת. בלת"צ.
  • בגרש כפול המיקום יהיה לפני האות האחרונה.

מה לא?

  • בהטיית רבים של ראשי תיבות ידועים, המיקום לא יהיה באות האחרונה אלא במיקומו בהטיית יחיד. (למשל: הפצמ"רים שנחתו בשדרות).
  • אין צורך לשים גרש בציון עמודים ומקורות, כגון עמוד י"ד. (נכון יותר לכתוב כרך יד, פרק ג, אות ב.)
  • בציון מספרים מושגיים, כן מקובל להוסיף גרשיים, כגון ט"ו בשבט, ל"ו צדיקים וכדומה.

יאללה ת'קדמו, חבל"ז.

קו מפריד (מקף) –

הקו המפריד משמש לשני שימושים מנוגדים. חיבור מילים או הפרדתן.

מה כן?

  • כאשר הוא מופיע בסמיכות למילים, ללא רווח, הוא מחברן. לכן נכון (אך לא חובה) להשתמש בו בביטויים כמו בן-אדם, בן-בליעל, גן-העיר ועוד.
  • כאשר הוא מופיע בצירוף רווח לפניו ולאחריו, הוא מפריד בין המילים, אך עדיין שומר על רצף ביניהן (מה שנקודה, או מעבר מקטע, לא עושים). למשל: אפשר להחליט שזה קשור – או שלא.
  • כדי ליצור הבדלה חזויתית, את הקו המפריד נהוג לסמן כקו ארוך יותר, אך אין הכרח.
  • מאידך, את הקו המחבר אפשר לעשות גבוה יותר, בגובה בסיס האות. ושוב אין הכרח.

מה לא?

  • לעולם לא יופיע קו מפריד עם רווח רק לפניו, או רק לאחריו (למשל: מדוע- לא, ומדוע -לא).
  • מלבד ההקשרים הנ"ל אין מקום לקו מפריד בטקסט.

אם הבנתם – המשיכו הלאה.  

סוגריים () [] {} <>

יש ארבעה סוגי סוגריים, ובפועל משתמשים רק בשניים מהם, העגול והמרובע. השאלה מה השימוש הנכון ומה אינו כזה.

מה כן?

  • סוגריים נועדו להוספת טקסט "חיצוני" לטקסט הרציף, כגון הסבר שולי, ביאור מונח ועוד.
  • כאשר ישנם סוגריים בתוך סוגריים, ראוי להשתמש בשני סוגים שונים. (למשל:(הסבר מסוים [רלוונטי]).
  • בשפה התורנית מקובל שסוגריים מרובעות ננקטות ונחשבות לחלק מהטקסט, וסוגריים עגולות – כמעט למחיקה ממנו. בשפה העברית אין משמעות יתירה לסוג אחד על פני זולתו.
  • במשפט ארוך – סימני הפיסוק יופיעו בתוך הסוגריים. אך בתוספת קטנה, סימני הפיסוק יופיעו מחוץ לסוגריים.

מה לא?

  • אל תחליפו סוג סוגריים לאותו סגנון הערות. (אפשר להקדיש סוג אחד להסברים, ואחד למקורות, אל לא לערב ביניהם).
  • לעולם לא פותחים סוגריים בלי לסגור, וכן להפך (למעט מקרה בו הם מסמנים ספירה, כגון א)ב)ג), וגם במקרה כזה רצוי להשתמש בנקודה ולא בסוגר).
  • לעולם לא ייפתח סוגר עגול וייסגר רבוע ולהפך.
  • לעולם לא יהיה רווח אחרי סוגר פותח. למשל: ( תוכן).
  • לעולם לא יהיה רווח לפני סוגר סוגר. למשל (תוכן ).
  • לעולם לא יופיעו סוגריים בצמידות זה לזה. למשל (סוגריים)(ועוד סוגריים), למעט ציוני מקורות.

(נמשיך?). 

נקודתיים :

נקודתיים: ערימה של שתי נקודות.

סימן פיסוק די מגניב, שפותח אפשרויות רבות:

מה כן?

  • הנקודתיים תופענה לפני פירוט והרחבת הנאמר. (למשל: הו, בדיוק זה)
  • הן יכולות להופיע לפני ציטוט או דיבור ישיר, אך לא חייבות. (וכך הוא כותב: "יום יבוא וכולנו…")

מה לא?

  • נקודתיים לא תופענה בזו אחר זו בפער של מילה אחת, היות והן דורשות הרחבה של הנאמר לפני כן.

קדימה, לסעיף הבא:

נקודה ופסיק ;

זהו הסימן האחרון בסריה שלנו, וכנראה גם הכי פחות מוכר בכתיבה העברית.

מה כן?

  • נועד באופן רשמי לייצר הפסקה חזקה יותר מפסיק, אך חזקה פחות מנקודה.
  • בפועל עושים בו שימוש גם במקומות בהם זקוקים לנקודתיים, אך הם הפסקה קלה.

מה לא?

  • אל תתקעו אותו סתם, הוא גם לא נגיש במקלדת כל כך.

לוכסן / 

לסיום, נזכיר גם את ידידינו/חברנו המכונה לוכסן/סלש, ואהוב על רוב/כל בני האדם, בשימושים שונים/מגוונים. 

מה כן?

  • הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות אפשריות או יותר, כאשר שתיהן לגיטימיות (למשל: זה נחשב לאישור/תעודה בתוקף).  
  • הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות או יותר, כאשר יש לבחור רק אחת מהן. (למשל: האם אתם כן/לא אוהבים, מחקו את המיותר).
  • הלוכסן ישמש גם להחלפת סיומת מילה, כגון יחיד ורבים, זכר ונקבה. (למשל: מדענים/יות, שרוצים/ות לחקור רפואת ילדים/ות. במקרה כזה לשון הזכר תקדם ללשון הנקבה. למה? ככה הגברים החליטו. 

מה לא?

  • לוכסן תמיד יהיה 'ימני', כלומר שמתחיל בימין למעלה ויורד שמאלה למטה (/). לוכסן שמאלי  (\) מקורו בשפות תכנות ומחשוב, והוא אנו קיים בעברית. 
  • אין לשים שני לוכסנים יחד או יותר, אלא למטרת הפרדה דקורטיבית // בין מאמר למאמר // בתוך תקציר וכדומה. 
  • בכל מקרה אין טעם ביותר משלושה לוכסנים //// בעיצוב אנחנו קצת מבינים, ודקורטיבי – זה לא. 

לסיום, חברים, בואו ניתן את הכלל החשוב מכל: כל העת ללמוד. תלמדו מכתיבה של אנשים שיודעים לכתוב, שימו לב במהלך הקריאה לצורה ולשימוש שהם עושים עם סימני הפיסוק וכך תחכימו. 

מקווים שהחכמתם, ולהתראות בעוד מאמרים 🙂

אהבתם? תנו לייק!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

רוצים לדבר איתנו? (אנחנו נשמח מאוד!)

רוצים לקרוא עוד?

באיך לא לפרסם ספר חינם פרסום ספרים באמצעות ספאם ברשימת מיילאיך לא לפרסם ספר חינם פרסום ספרים באמצעות ספאם ברשימת מייל

פרסום ספרים חינם דרך ספאם

גם אתם מקבלים מדי פעם הודעות ספאם ופרסום למייל שלכם? מה הבעיה? מכינים הודעה, מכניסים נמענים וברגע אחד – קלאק! פרסמתם חינם למאות אנשים! חשבתם על זה? יופי. כדאי שתחשבו שוב…

קרא עוד »
מאמר דעה טור דעה הוצאה לאור טקסט רץ הוצאת ספרים

מאמר דעה: הדרך לשכנע באמת…

הרבה אנשים יודעים לכתוב, אך רק מעטים כותבים ברמה גבוהה באמת. לא קל לכתוב מאמר דעה, אך זוהי הצורה החזקה והאפקטיבית ביותר להציג טיעון ולשכנע | טור לאינטליגנטים שבינינו…

קרא עוד »
איך מגדירים ספר כרב מכר רב מכר – מה ההגדרה? מה הופך ספר לרב מכר? מהי כמות העותקים שצריך למכור בשביל להיחשב ספר רב מכר? איך יודעים אם הספר שלנו יהיה רב מכר? ואיך אפשר לכתוב ספר רב מכר?

מה הופך ספר לרב מכר?

רב מכר – מה ההגדרה? מה הופך ספר לרב מכר? מהי כמות העותקים שצריך למכור בשביל להיחשב לרב מכר? איך יודעים אם הספר שלנו יהיה מטאור? ואיך אפשר לכתוב ספר כזה?

קרא עוד »
איך כותבים ספר?

איך כותבים ספר?

איך כותבים ספר? זה דומה להלחנת שירים? לציור אינטואיטיבי או לבנייה לפי תכנית אדריכלית? האם יש דרך מקצועית ונכונה יותר לחקוק מידע עלי ספר? מאמר שישנה את הספר שלכם…​

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד

!

7 טעויות נפוצות
בהוצאה לאור של ספר

קבלו למייל שלכם מדריך קצר שיחסוך לכם הרבה כסף ועגמת-נפש!

תודה!

אנו נשלח למייל שלך את המדריך בהקדם.
המשך גלישה מהנה :) 

דילוג לתוכן