הוצאה לאור | עימוד ספר | עיצוב ספרים | הדפסת ספר | טל: 039-111-444
שגיאות כתיב נפוצות בעברית – זה משהו שקורה גם אצלכם? (ששש… לא נגלה).
אם כן – המאמר הבא יכול לעזור!
במאמר הבא לא נועד להפוך אתכם לדודה הטרחנית שמתקנת את כולם, אבל כן יכול להציל אתכם מעשר טעויות ממש נפוצות, שיוציאו אתכם לא טוב.
אם אתם עובדים על כתיבת ספר משלכם, בין אם זה ספר ראשון או ספר רביעי, בטח נתקלתם במהלך הכתיבה, הגהה לספרים ו/או עריכת הטקסט בשאלות שקשורות לדקדוק ולשון.
גם אם לא, יש שגיאות כתיב נפוצות שכדאי להכיר, גם בשביל הוצאת ספר אך גם בשביל התכתבות סתמית עם חברים.
עכשיו, חשוב להדגיש – זה לא שאנחנו לא טועים בחיים (מבטיחים שתצליחו למצוא טעויות כתיב ולשון, גם בפוסטים שלנו כאן באתר), אבל משתדלים, וזה בסדר לטעות. כולנו בני אנוש…
האם נכון לכתוב מכסיקו או מקסיקו? אכסיומה או אקסיומה? פרדוכס או פרדוקס?
בעבר נהגו להמיר את האותיות K או X (ולעתים C בראש מילה) בכתיבה אנגלית או לועזית, לאות כ' דגושה בעברית, אך ההנחיה המעודכנת של האקדמיה ללשון היא להמירה דווקא באות ק'.
אמרו מעתה: מקסימום, טקסט, טקסטיל, אורתודוקסי, קומפלקס, אקסיומה, טקס, פרדוקס, רפלקס, מקסיקו, אנגלוסקסי וכן על זה הדרך.
אבל, שימו לב – יש גם חריגים!
כיון שבעבר נהגו להמיר בכ' דגושה, מילים ושמות שכתיבתן הושרשה בצורה זו לא השתנו, ותקין לכותבן עם כ' ולא עם ק'.
לדוגמא: אלכסנדר, כריסטיאנו, כורדיסטן ועוד.
שגיאה מצויה נוספת היא בשאלה האם נכון לכתוב "שושי איננה כאן", או "שושי אינה כאן". השאלה רלוונטית כמובן גם ללשון זכר, "משה איננו כאן – או אינו כאן".
אז מה מבין האופציות זו שגיאה? ובכן מתברר שלא זה ולא זה! (תודו שלא ידעתם עד הרגע, או שאתם מ-מ-ש טובים!)
ההבדל בין צורות ההתבטאות תלוי באיזו תקופה היסטורית אנו נתלים.
בתכל'ס, כשכותבים בעברית בת ימינו – שתי צורות ההתבטאות נכונות, אז גם אם לא עודכנתם בזה – יצאתם בסדר (בסעיף הזה… לא לעוף).
אגב יש עוד הרבה מילים שמשתנות לפי ההבדל הזה (המקרא ראשון):
קבלו סתם מילה מהסוג המבלבל; המצב הנוכחי הוא ארעי, סליחה, עראי, לא, רגע…
ובכן, המילה 'עראי' קבילה רק בספרות תורנית, ובעברית זה תמיד ארעי. המצב ארעי, הבניין ארעי.
בספרות תורנית המילה 'עראי' היא תיאור מצב נתון. לעומת ארעי שזה שם תואר.
איך נכון לומר? לולי? אילולי? אלמלי? ואולי בכלל עם א' בסוף? למה משמש כל אחד מהביטויים הללו?
יושבים?…
אז זהו! שאין שום הבדל!
בשפה העברית, כל שש המילים: לולא, לולי, אלמלא, אלמלי, אילולא, אילולי – כולן בעלות משמעות אחת, שהיא: "אילו לא".
מה שכן חברים, תיזהרו לא לשלול פעמיים באותו משפט.
כי אם למשל תכתבו "אילולי לא לקחת ממני אלף שקל, היה על מה לדבר", המשפט הזה יעלה לכם אלף ש"ח (שהרי כתבתם בפירוש שלא לוו מכם…)
אבל, שימו לב (ותודה לקוראים הערניים שהאירו את עינינו!), בשפה התלמודית – כן יש הבדל; אלמלי זה דווקא משמעות של "אילו כן", ואפשר למצוא אותה בשבעה עשר מקומות ברחבי התלמוד.
למצער זה למרבה הצער.
נכון?
ממש לא! חברים.
למצער זה "לפחות", ונכון לומר "אם אינך מפסיק לשגות בכתיבתך – למצער אל תכתוב כל כך הרבה…", אבל ממש לא נכון לומר "היה טוב אם היינו מלאכים, אך למצער – כולנו אנשים וכולנו טועים…"
אז גם אם טעיתם עד היום, למצער לא תשתמשו במילה הזו בהקשר שגוי יותר…
לא הרבה יודעים, אבל המילה "בִּכְדֵי" היא טעות מוחלטת. אין מילה כזו בעברית! למרות זאת, אפשר למצוא אותה בלי סוף באינספור מקומות, מכתבות בעיתונים ועד למאמרים מקצועיים!
מקור הטעות הוא כנראה השתרבבות מהביטוי "לא בכדי" בהקשר הנכון (ראה להלן), יחד עם המילה "מכדי" (יקר מכדי לוותר עליו), מה שיצר את התשלובת השגויה של המילה הזו, שאולי ראויה לתואר "המילה המומצאת הנפוצה ביותר בעברית".
נסייג ונאמר כי המילה עצמה קיימת בניקוד אחר ובהקשר אחר, והוא "בִּכְדִי".
צמאים לחדשות? קבלו עדכונים משנת 2017.
האקדמיה החליטה שבכתיבה נטולת ניקוד נכון יותר לכתוב אימא עם יו"ד. וכך גם גינה, סיבה, מידה, מיטה ועוד רבות.
אימהות יקרות, אנא עדכנו את שמכן בתודעתכן.
הקופאית שואלת כמה שקיות לקחתם?
לא, רק אל תגידו "שלושה" בקטע המתחסד, גם לא בטעות.
טוב, כולנו יודעים שזה נקבע על פי זכר/נקבה, אבל לא תמיד זוכרים לשייך נכון. והנטיה היא לשייך דווקא את "שלושה" לשם עצם בנקבה, עקב הסיומת של האות ה' המאפיינת פועל נקבי (הלך-הלכה, אמר-אמרה, שלוש-שלושה).
אז אם לא ברור לכם מתי אומרים 'חמש' ומתי 'חמישה', במרחב הציבורי עדיף שתלכו על 'חמש' ומקסימום תצאו קצת בורים, מאשר שתגידו 'חמישה' ותסתכנו בלצאת בורים + מתייפייפים…
לא ככה?..
בחשבונות מסוימים מצאנו את החיבור הפנטסטי של 50₪ ש"ח, 30$ דולר ואפילו 40% אחוז.
מה הבעיה אתם שואלים?
שאם צורף לסכום הסימן הזה: ₪ אין שום צורך להוסיף את המילה ש"ח. או את המילה דולר במקרה הזה: $ ודאי שלא את המילה אחוז לצד הסימון הזה: %…
אז שימו לב, אם כבר התאמצתם למצוא במקלדת את המקום בו מוסיפים את הסימונים הללו, המילה שאותם הם מייצגים הופכת למיותרת לחלוטין.
אגב, ידעתם שהסימון ₪ הוא שילוב של האותיות ש' וח' אחת בתוך השניה? עכשיו אתם בטוח יודעים.
נסיים את הטור עם תיקון שגיאת הכתיב הנפוצה ביותר בעברית, בכל המגזרים, המגדרים והגילים (אגב, ידעתם שהמילה "גילאים" אינה תקנית?…).
ובכן, הגם כי לכולנו זה נשמע משהו חשוב, אנא הקפידו על א' בראש מילה במשקל קל עתידי (אפעל).
זו טעות כל כך נפוצה, עד שפונים אלינו לא פעם כאלו המציעים את עצמם לעבודה כעורכי לשון (!), והטעות הזו משורבבת במייל שלהם עצמם.
פעמים רבות אנשים טועים, או לא מקפידים, על ההבדל בין לשון זכר ונקבה, דווקא בכתיב מלא ולא מנוקד.
אז בואו נעשה את זה פשוט:
אליך = אֵלֶיךָ = זכר.
אלייך = אֵלַיִךְ = נקבה.
אותו דבר בכל הפעלים הנוספים, כגון ידיך / ידייך, עיניך / עינייך, שעריך / שערייך ועוד…
השגיאה הנוכחית אינה עוסקת בעיוות מילה, אלא בצורת עריכת טקסט שגויה. כותבים רבים מאוד, שלא לומר רבים מדי – אינם נותנים את ליבם לעניין החשוב הזה.
לפני פסיק או נקודה – לא אמור להופיע רווח. לעולם!
כאשר סיימתם משפט, בסופו רצוי שתהיה נקודה. והרווח לעולם יבוא אחריה. נקודה.
על שימוש נכון בסימני פיסוק, כתבתנו מאמר נרחב שכדאי מאוד לקרוא, ותוכלו למצוא אותו כאן.
אז רגע, מה נסגר עם לוח הלב, חורטים עליו או שדווקא חורתים עליו?
מסתבר על פי האקדמיה ללשון ששני הלשונות תקניים! (מקור).
מקור הביטוי בתנך הוא בפסוק "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", וישנה גם לשון שלישית נוספת: "חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם".
אז חרטו או חרתו, רק פליז – אל תחרטטו…
שום דבר לא רקם עור וגידים, מלבד הצעיף שסבתותינו היו מכינות בערבי החורף הקרירים.
הביטוי הנכון הוא "לקרום עור וגידים", מלשון קרוּם.
ובכן, השפה התקנית שלכם ממש קורמת עור וגידים עם הטור הזה… 🙂
אז מה הבעיה שלכם עם זה שהחלטתי להתפנק שבוע במלון, והשכרתי לי דירה יפהפיה לשבוע?
האמת שלא הייתה לנו שום בעיה עם זה, אם הייתם מבעלי חברת ישרוטל, או פרימה. אך אם ההשתלבות שלכם במלון הייתה כאורחים שאינם בעלי נכסים במלון, הרי ששכרתם חדר, ולא השכרתם.
בעל הנכס משכיר את הנכס, לשוכר אשר שוכר ממנו את הנכס.
סגור העניין? יאללה עיברו לבוקינג לחפש מלון.
ומה אם שכור שכרתם והשכור השכרתם? אזי יצא שכרכם בהשכרתכם (עזבו, עמוק).
זהו זה. סיימנו את דברינו לטור זה, ובקשתנו שלוחה מכם, וגם מעצמנו – השתדלו לדייק.
אבל חשוב לזכור, שגם אם טעיתם – זה הכי אנושי שיש, ובדרך כלל זה לא נורא.
שגיאת כתיב היא לא סוף העולם. אך מצד שני – היא בהחלט יכולה להיות סוף הספר, במיוחד אם היא פטאלית, ואם יש לה הרבה חברות על אותו דף. ובשביל זה יש אנשי מקצוע שמתמחים בעריכה לשונית, שתוכלו לפנות אליהם מתי שתרצו!
כי תכל'ס – שגיעות כתיב קורות גם במשפחות הטובות ביותר…
מה זה ספר דיגיטלי? מי מפיק אותו? מה היתרונות של ספרים אלקטרוניים? האם כדאי להוציא ספרים דיגיטליים או מודפסים? ומה מיוחד בקוראי אלקטרוני? תשובות לכל השאלות
החנויות הכי יפות בעולם בתחום הספרים – סיור וירטואלי מצולם ומרהיב עין! בואו לראות את החנות הכי יפה בעולם הספר, ואולי בעולם בכלל!
ספר ביוגרפיה זה סיפור לא פשוט, אבל עם תשעת הטיפים המנצחים שהבאנו לכם פה – תוכלו לשדרג את המחקר הביוגרפי והכתיבה לאין ערוך!
מה כותבים בהקדמה / מבוא של ספר? מתי כותבים מבוא לספר? מה ההבדל בין הקדמה למבוא? מה אסור לכתוב בפתיחהה או במבוא לספר? כותבים ספר? הקדימו לקרוא את זה!
פונטים חינם זה משהו שכל אחד שמח לקבל, ולהעשיר את מאגר הפונטים שלו. קבלו 10 אתרים להורדת פונטים חינמיים, ללא בעיה של זכויות יוצרים!
!
קבלו מדריך שיחסוך לכם הרבה כסף ועגמת-נפש!
אנו נשלח למייל שלך את המדריך בהקדם.
המשך גלישה מהנה :)
חמוד, חידש.תם לי רק את המילה גילאים, אבל היה כיף לקרוא.
אגב, טעות נוספת שגרתית היא 'חמישה ל…' או '…וחמישה' (גם בעשרה כמובן)
שכן אנו מדברים על דקות – שהן בלשון נקבה.
גם אני חשבתי שזו שגיאה (השעה עשרה ל..) עד ששמעתי פרסום לפינתו העברית של ד"ר אבשלום קור(!) ובה אמרו "חמישה לשלוש". צהלתי על שתפסתי אותם בטעותם, פניתי לאבשלום קור והוא הסביר – הכוונה בביטוי היא חמישה *רגעים* לשלוש, שכך היה מקובל בעבר, לפני שהתחלנו להשתמש בדקות.. אבל יפה ששמת לב כי זה כל כך שגור בפינו, שלא רבים שמים לב שאולי יש כאן בעיה.
צריך לפרסם את זה בכל מקום אפשרי
המילה "בכדי" מופיעה בגמרא, לדוגמא בבא קמא דף נב…
נכון שמואל.
א. זה מוזכר שם בהקשר אחר, לא כמילה נרדפת למילה "כדי" או "בשביל", אלא במשמעות של תקופת זמן, כמו "בכדי שייעשה", שזו צורת ביטוי תקינה כאמור.
ב. לא תמיד העברית נוטלת את כללי הארמית, הגם שהאחרונה נקראת לשון הקודש, והעברית המודרנית לא 🙂
תודה
נהנית לראות שידעתי הכל. מה שכן, שגיאה נפוצה מאד שהופיעה גם בכתבה הזו – אין "למרות ש…". אחרי המילה "למרות" תמיד מגיע שם עצם.
היי, תודה לך שהחכמת גם אותנו!
הוכחת שכולנו טועים לעתים, הא? 🙂
למרות שהביטוי 'למרות ש' נפוץ מאוד מאוד בעברית המדוברת והנכתבת 😉
כעורכת לשון – נהניתי מהמאמר החשוב.
(לא אהיה קטנונית ואתקן שגיאות לשון במאמר, שמוכרות בעיקר לעורכי לשון, כמו המילה "ניתן" במשמעות של אפשר…)
בהחלט כדאי להפיץ את המאמר הזה בהרבה מקומות, ואז כך תיחסך לנו, עורכי הלשון, מעט עבודה… (אף שלא היינו רוצים שיוותרו עלינו לגמרי…)
תודה אלישבע 🙂
האמת היא שהאקדמיה דווקא כן מאשרת את השימוש במילה 'ניתן' כמילה נרדפת ל'אפשר' במשלב גבוה יותר, ואולי רך יותר.