נתיב התורה – הרב אברהם סלים

תיאור

ספר נתיב התורה // הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א – ר"י מאור התורה

אור האיר פני כל המזרח וכלל עולם התורה, עם התבשרותנו על צאת הספר הנפלא "נתיב התורה" לאור עולם, מאת מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סלים שליט"א, ר"י מאור התורה.

בספר מופיעים עשרות מאמרים, לקחי מוסר ונגוהות הוד, הגות והשקפה כדרך המסורה, אשר נכתבו ונאמרו על ידי מרן ראש הישיבה שליט"א בהיכל הישיבה הק' מלפנים, ונוגעים במגוון רחב מאוד של נושאים הנוגעים לכל בן תורה ולכל בן עלייה.

הספר אשר יצא לאור לפני עשרות בשנים, זכה לפופולריות עצומה כבר אז ונמכר בעותקים רבים מאוד. מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל, אשר כיבד את המהדורה הראשונה במכתב ברכה נלהב, ביטא את תחושתו בדבריו כי "הכל מיוסד על הדרך והיסודות שקיבלנו מרבותינו מוסרי התורה זצ"ל".

ברם, המהדורה הראשונה כלתה מן השוק בתוך זמן קצר, ובמשך שנים רבות לא ניתן היה להשיג את הספר, למרות הביקוש הגדול מצד אלפי בוגרי הישיבה וכלל ציבור עמלי התורה די בכל אתר ואתר.

כעת בשעה טובה ומוצלחת ובהשתדלותם של תלמידי ראש הישיבה שליט"א, זוכה הספר לראות אור שוב במהדורה מורחבת ומעודכנת, בהפקה מפוארת ובעימוד מאיר עיניים מבית היוצר טקסט רץ, ונמכר בחנויות ובמוקדי מכירת ספרים.

מבוא לנתיב התורה מאת תלמידי ראש הישיבה – עורכי הספר

בשבח והודאה להשי"ת, אנו עומדים בזה בשערי המהדורה החדשה של הספר יקר הערך "נתיב התורה", שיחות ומאמרים ממורינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם סאלים שליט"א, דברי חכמה ומוסר, מאמרי דעת ויראת ה', שנאמרו בזמני חול ומועד, שבתות וימים טובים, לבני הישיבה הקדושה והמפוארה, ישיבת "מאור התורה" בירושלים עיה"ק, ובמקומות נוספים.

והנה שיחותיו ומאמריו העמוקים של מורינו ראש הישיבה שליט"א, פקיע שמייהו זה מכבר, בקרב בני הישיבה הקדושה ובוגריה, וכלל עולם התורה, כמיוחדים במינם לאלף דעת ויראה ולהשפיע רוממות בעבודת ה' ובשאיפה לשלמות בעסק התורה, תיקון המעשים, עבודת התפילה, והבנת חובת האדם בעולמו. המאמרים המאלפים בנויים לתלפיות ביד אמן כשיעור עמוק בנבכי הסוגיא, מיוסדים על מקורות נאמנים והתבוננות מקיפה ויסודית בעומק דברי חז"ל בש"ס ובמדרשים, מגדולי הראשונים והמפרשים, עד חכמי המוסר בדורות האחרונים, ושופכים אור בהיר על דרכי עבודת ה' והחיזוק הנדרש לכל בן ישיבה ולכל מבקש דעת ויראת ה' באשר הוא שם.

לפני קרוב לעשרים שנה התחילה עבודת הקודש בהוצאה לאור של סדרת הספרים "נתיב התורה" על התורה והמועדים, וב"ה נתקבלו הספרים באהבה וחיבה יתרה בבתי המדרשות די בכל אתר ואתר, ואזלו זה מכבר, ורבים וטובים אומרים מי יראנו טוב. ובהיות כי מאז ועד היום המשיך מורינו ראש הישיבה שליט"א באמירת השיחות תמידין כסדרן, ללבן עוד ועוד יסודות ופרשיות עמומות וסתומות על פי מדרשי חז"ל ולאור דברי רבותינו הראשונים והאחרונים, להאירם באור יקרות ולדלות מהם מרגליות ואבני דרך, להאיר את נתיב התורה ללומדיה ועמליה, ובמשך השנים התרבו הדברים ונעשתה התוספת מרובה על העיקר.

ועל כן אמרנו כי טוב הדבר לסדר ולהכין לדפוס גם את המאמרים החדשים שנאמרו מאז הוצאת המהדורה הראשונה ועד היום, יחד עם מה שכבר נדפס במהדורה הראשונה. וחיברנו את האוהל להיות אחד, וסידרנו הדברים מהזמנים השונים על סדר פרשיות התורה, ובס"ד זוכים אנו להוציא מתחת ידינו דבר שלם ומתוקן לתועלת הלומדים.

ולעת עתה יוצא לאור הכרך הראשון על כל ספר בראשית, וב"ה כבר עומדים אנו בשלבי סיום הכנת הכרך השני על ספר שמות, ועסוקים בהכנה לדפוס של הכרכים הבאים, ותקוותינו להמשיך ולסיים את הוצאתם לאור לשמחת לב אוהבי המוסר ומבקשיו.

וזאת למודעי, כי בכרכים אלו באים בדפוס השיחות העוסקות בעיקרם בביאור פרשיות התורה, אך השיחות שנאמרו בזמני המועדים על החגים והזמנים השונים, שחלק מהם נדפס בסוף המהדורה הראשונה של ספרי "נתיב התורה", לא באו בדפוס בכרכים אלו, וראינו כי טוב הוא לקבוע להם מקום בפני עצמם, ובעזה"י יצאו לאור גם במהדורה זו בכרכים נפרדים על סדר המועדים והזמנים.

ובסיום דברינו נברך את מורינו ראש הישיבה שליט"א, שיזכהו השי"ת להאריך ימים ושנים על ממלכתו, ולהגביר חילים בעבודת הקודש של הרבצת התורה והיראה בישיבה הקדושה, וירחיב ה' גבולו בתלמידים הגונים, ויוסיף להשפיע מתורתו וחכמתו על הכלל והפרט, ולהורות דעת חכמה ומוסר מתוך בריות גופא ונהורא מעליא אכי"ר.

הקדמת מרן ראש הישיבה הגר"א סלים שליט"א למהדורא קמא

"נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי". (תהילים קיט)

חכמי המוסר המשילו את העולם ל"גן המבוכה", בהסתכלות טבעית ופשוטה, האדם נולד וגדל, ומוצא לפניו עולם ומלואו, ועם הזמן, מכיר ויודע את הליכות
העולם, מוצאיו ומובאיו האיך להשיג טרפו והאיך לכלכך את חייו עדי מותו.

אולם מהי הדרך בה ילך, ולאיזה כיוון יחתור להגיע, ובעצם מה תכליתו ומה תכלית העולם שנמצא בו, נלאה השכל האנושי לחקור ולחפש ולתור, וכל אחד
סולל נתיב לעצמו כפי נטיית טבעו והגיון לבו, ורבו גם רבו מחשבות אנוש, וכמותם, רבו המסקנות. ודור לדור יביע אומר עד כי רבו הנתיבות, זה אומר בכה
וזה בכה, וזה סותר בנינו של זה באומרו זה האמת ובלעדיו שקר נחלו אבותינו. עד כי רבה המבוכה, ועליהם נאמר "הולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות".

והתמיהה רבתי וגדולה, וצעקתה עד לשמים, איך לא השכילו, והאיך העזו לחשוב כל חכמי לב בכל הדורות, האם עולם נפלא כזה שנברא בחכמה לאין שיעור, בסדר ודיוק עצום, אשר ילאה העט לכתוב, האוזן לשמוע, והפה לדבר ולספר עוזו ותפארתו, יהא ניתן לפני האדם בלי שידע את חידתו, חידת העולם? או תפקידו של האדם בעולם ובעיקר תכליתו שלו ואיזה דרך יכין צעדיו, יהא זה נתון לשיקול דעת של כל יחיד, ובשנותיו הקצרות עלי אדמות, יחשוב מחשבות ויסיק מסקנות בענינים העומדים ברומו של עולם, ויבלה חייו עד יום אחרון ויתוה דרכו על אותה אמת שהאמין בה, ולבסוף יבאו אחרים ויוכיחו בעליל ויתברר לעין כל, שדרכו הייתה הבל וריק שקר וכזב, ונמצא כל בנין העולם שחי בו קרס עמו תחתיו ללא שיור. הרי בודאי שלא זו הדרך ולא זו העיר לחשוב בה חשבונו של עולם.

אולם האמת הפשוטה ביותר היא זו שאנו מאמינים בה בבירור גמור, שבורא העולם ומלואו בזיוו והדרו, גם הורה לנו את הדרך והאיר נתיבתינו באורח מישור,
לילך במסילה הנכונה בתבל. ויתרה מזאת, אלפנו בינה מה צורת העבודה הנדרשת מכל יחיד ויחיד אשר בשבילו נברא העולם. וזה על ידי מתן תורה ומעמד הר סיני, אשר אבותינו ונשמותינו עמדו שם, ראו ושמעו קולו של בורא עולם, מנהיג הבירה ונותן התורה הקדושה המדריכה אותנו בנתיבות עולם. ועל זאת נעים זמירות ישראל, מודה לבורא עולם נותן התורה באומרו: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי".

דבר ה' המפיץ לנו אור יקרות על כל הבריאה כולה למצוא את הנתיב הנכון, ועל כל צעד ושעל, קטן וגדול, מאיר נר מצוה המאיר ומקדש את האדם בקדושתו
יתברך.

"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו" – תפקידנו עלי אדמות לנצל את חיינו להרבות כבוד שמים בלימוד התורה הקדושה, במעשה המצוות, הרחקה מן העבירות,
אהבת חסד וזכוי הרבים. "וחיי עולם נטע בתוכינו" – בכך נזכה שחיינו בעולם הזה יהיו שורש ואבן פינה ויסוד לחיי נצח בעוה"ב.

—

"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", על כל החסדים והאמת אשר עושה ה' עמנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ואף הגדיל לעשות עמנו בתוככי הישיבה הקדושה
אשר אנו חוסים בצילה, עם גדולי ת"ח המרביצים בה תורה בכל כוחם אונם ומרצם. והרחיב גבולינו בתלמידים יקרים, המסתופפים בה, בחורי חמד בני עליה
ממש, בישיבה הקטנה והגדולה ובכולל האברכים, השוקדים על תלמודם יומם ולילה, מתוך מסירות נפש בגבורה עילאית, ללחום מלחמתה של תורה, בעומק
העיון בסברא ישרה, ביראה ובאהבה, ובשאיפה רבה לעלות במעלות התורה והיראה.

ובתוככי ישיבה קדושה זו, שמהותה ומטרתה להאיר נתיב לצעירי הצאן קדושים באורה של תורה להיות בני תורה, זכינו להורתו ולידתו של ספר זה בזכות
הרבנים. עמדנו מדי פעם על ביאור מאמרי חז"ל המלאים מזן אל זן חכמה ודעת, השקפה ברורה בדעת תורה של האמת הצרופה על כל תהפוכות החיים, ודרך לעבודת ה' ואמונה טהורה. דלינו דברי חיזוק לעורר ולהלהיב את הלבבות, ולעמוד על עמוק ותוכן דברי חז"ל, על פי רבותינו בעל המוסר, מפיהם ומפי
כתבם, בסידור נאות, בסגנון קל, והדברים משיבים נפש ומשמחים כנתינתם.

השתדלנו שהרצאת הדברים תהיה ברורה ככל אשר עלה בידינו בס"ד, שתהיה יד כל אדם יודע ספר ממשמשת בהם דבר דבור על אפניו, דבר השוה לכל נפש, למען הודיע את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ועל כן קראתי שם  הספר "נתיב התורה".

—

הספר ערוך על סדר פרשיות השבוע, ונכללו בו ענינים שונים עיוניים בפרשנות פסוקי התורה ומאמרי חז"ל, במעשה האבות, תורה, תפילה, מידות, גמילות חסד, אמונה, יראת שמים, אמונת חכמים, השקפת תורה וכד'. (מפתחות לתורה ולמאמרי חז"ל בסוף הספר). ותפילתי כי בעזה"י יהא ספר זה לתועלת מרובה לכל מעיין הצמא לדבר ה', ובמיוחד למחנכים אשר יוכלו לדלות ממנו רעיונות ומאמרים המשמחים את לבבות דורשי ה', לחיזוק ועידוד בני ציון היקרים ובכל אתר, ויהא זה שכרינו.

יהא ספר זה מוקדש לעלוי נשמת אבי מורי הרה"ג חכם נתן בן שרה זצוק"ל, ואמי מורתי מרת מזל בת חפצי ע"ה, אשר גדלוני וטפחוני באהבה עזה ללא מיצרים, ומסירות נפש ממש לתורה ויראה, מי לא הכיר את הבית הגדול שכולו היה אפוף הוד קדומים, ואשר הפיץ אורה תורה וחסד לכלל ולפרט בכל שעות היום והלילה.

ובודאי שדמעתם ותפילתם וזכותם עומדת לי ומלוה אותי בנתיבתי עלי אדמות. יהי רצון שזכותם תעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפינו עד עולם.

כן יעלו לרצון לפני יושב מרומים, זכותם ופעלם הגדול של מורי חמי הרה"ג בן ציון הכהן רבין זצ"ל בן מלכה סולטנה, וחמותי המנוחה מרת בתיה בת מרים ע"ה, אשר מלבד שביתם היה פתוח לרווחה לכל נדכא ונצרך, הגדילו לעשות בתוככי העדה הבוכארית רבות ונצורות לאין ערוך. וגם היו לנו ולכל המשפחה לסעד ועזר, ורבות למדנו ממעשיהם בהנחילם לנו ארחות חיים ויראת שמים טהורה.

עתירתנו תיכון שימליצו טוב בעדנו ובעד כל המשפחה לזכות בכתרה של תורה, אמן.

חסדי ה' אזכירה אשר מנעורי הביאנו אבי ע"ה לישב על ברכי ת"ח. ואעלה בזה את זכרו הטהור של דודי הגאון הגדול המורה רבי עזרא עטייה זצוק"ל, אשר
העמידני בקרן אורה וזיכני בקירבתו והשפעתו.

ברגשי ערגה אזכיר את הישיבה הקדושה, ישיבת קול תורה, אשר בה חסיתי בשנות נעורי, ובראשה הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, אשר
מצוף תורתו הנחילני, ועוצם יראתו וענותנותו היו לנו לעינים.

בהדרת כבוד ומורא אזכירה את רבותי הדגולים מצוקי ארץ ראשי ישיבת פוניבז' אשר זכיתי לסתופף בצל כנפיהם, הגאון הגדול רבי יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל
מקים עולה של תורה בארץ חמדה, והגאונים הגדולים רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל, רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל ורבי דוד פוברסקי זצוק"ל, וגאון המוסר
המשגיח רבי יחזקאל לוונשטיין זצוק"ל, אשר חכמתם ותורתם היא לי לעינים עד היום הזה.

—

ברכה מיוחדת לי להרה"ג שלמה זלמן טננבוים שליט"א אשר לא חסך עמל ויגיעה בעריכות וסידור השיחות, דבר דבור על אופניו, יהי רצון שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה בבריאות ושמחה וכל טוב.

שלמי תודה וברכה לבחור המצוין עדיו לגאון ולתפארת בישראל אבנר חורי נ"י, על עזרתו הרבה בהוצאת הספר.

ואחרון חביב לידידינו הדגולים אנשי החסד ה' עליהם יחיו אשר נדבה רוחם אותם לתרום להוצאת ספר זה, יהא חלקכם תמיד ממזכי הרבים, להגדיל תורה
ולהאדירה, מתוך אושר ונחת לעד סלה.

ובחותמי דברי אשא תפילה לפני בורא העולם, כשם שעזרתני להוציא לאור ספר זה על ספר בראשי, כן תעזרני להוציא את שאר השיחות על כל חמשה חומשי תורה אשר נמצאים כבר בשלבי עריכה. וכן את השיעורים וחידושי תורה שזכיתי לומר בישיבה תמידין כסדרן מדי יום ביומו. ונזכה אני ונ"ב עזרתי לי שתחי' לאוי"ט, הנושאת בעולם המשפחה והישיבה באהבה ובמסירות ללא ליאות, לראות שמחה ונחת דקדושה מכל יוצאי חלצינו, אשר כל אחד קובע ברכה לעצמו כאבן יקרה בכתרה של תורה. יהי נועם ה' עליהם להתברך בכל טוב ולעלות בתורה ויראה תמיד כל הימים, ונזכה ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים, ולהחזיק בעץ החיים – הישיבה הקדושה. וירבה גבולנו בתלמידים רואיים. ולא יעדי מינן זיויה ויקריה עדי זקנה ושיבה. האר עיננו בתורתך – ולהתהלך בנתיב מצוותיך תמיד כל הימים, שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל אנחנו וזרעינו לעולם ועד. אמן.

תוספת לרגל הוצאת המדורה החדשה של ספר נתיב התורה

תהא הוצאה זו לזכות ולרפואת בתי הצדקנית המדוכאת ביסורים מרת מזל טוב בת מלכה פנינה תחי', ד' ישלח לה רפואה שלמה אמן.

רב תודות וברכות לתלמידי הישיבה היקרים האברך כמדרשו היקר מפז הרב יוסף מזרחי נ"י, לבה"ח עדיו לגדולות אליהו ברדא נ"י, ולבה"ח והיקר בנועם הליכותיו משה בנג'י נ"י שעזרו להגיה לתקן ולערוך את הספר בצורה נאותה ומסודרת כיד ד' הטובה, הטיבה ד' לטובים וימלא ד' משאלות ליבם לטובה ולברכה.

ספר נתיב התורה – מתוך הכתוב:

 

פרשת בראשית

תכלית הבריאה – תורה וישראל

בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ. (בראשית א, א).

בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעלו מאז. בשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. ובשביל משה שנקרא ראשית שנאמר (דברים לג, כא) וירא ראשית לו, כי שם חלקת מחוקק ספון (בראשית רבה א, ג,).

בדברי המדרש האלו הכתב סופר מבאר את הקשר בין סוף התורה לתחילתה. דהנה התורה מסיימת בסוף חומש דברים, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים, לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וכו'. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. דלכאורה יש לתמוה, על מה שהתורה משבחת את משה רבינו בשבח זה ששינה סדרי בראשית. שהרי הגמרא בשבת (נ"ג ע"ב) מביאה מעשה, באדם שמתה אשתו והניחה בן לינק וכו', ונעשה לו נס וכו' והניק את בנו. אמר רב יוסף, בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה. אמר לו אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית. ולדעת אביי מי שבגללו נשתנו סדרי בראשית, הוא אדם גרוע, וא"כ מהי גדלותו של משה רבנו שעשה אותות ומופתים ויד חזקה, ושינה סדרי בראשית.

אמנם לפי מה שמבואר בפתיחת התורה מובן סיומה, כיון דכבר מבראשית נברא העולם בשביל ישראל התורה ומשה שנקראו ראשית, הרי שמתחילת הבריאה כל הטבע משועבד לתורה למשה ולישראל, וכל הנסים שנעשים לתכלית התורה וישראל הוגיה – הם בעצם חלק מסדרי בראשית, להיות כל הבריאה משועבדת לתכליתה. לכן כשנעשה לישראל נס למטרה זו לא משתנים סדרי בראשית, ואדרבה זה גדלותו ושבחו של משה רבינו ע"ה, שעשה כל הנסים לעיני כל ישראל, כדי להראות כי בשביל התורה וישראל נברא העולם, שהם תכלית מעשה בראשית.

וכן הוא בנס קריעת ים סוף, כדכתיב (שמות יב, כז), וישב הים לפנות בוקר לאיתנו. ודרשו חז"ל (בראשית רבה פ"ה פ"ה ושמות רבה פכ"א פ"ו) לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו. דאמר רבי יוחנן תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית שיקרע הים. והקשה האור החיים שם, דהמדרש (שמות רבה שם) ממשיך דלא קבל עליו הים להקרע מיד, אלא התריס על משה אתה נבראת בששי ואני בשלישי, עד שנתן ד' ימינו על ימינו של משה שנאמר (ישעיה סג ) מוליך לימין משה. ואם תנאי התנה הקב"ה מיד בבריאת הים שיקרע לפני ישראל, מה היתה טענת הים למשה. ועוד הקשה, דמצאנו שנקרע הים ליחידי סגולה כמו דאיתא (חולין ז' ע"א) שנקרע הנהר לפני ר' פנחס בן יאיר כשהלך לפדיון שבויים. וצ"ב מה כוחו של רבי פנחס בן יאיר לשנות סדרי בראשית בלי התנאי.

ותירץ, שהתנאי הוא שכל מעשה בראשית כפופים לתורה ועמליה, כי הם התכלית ועבורם נברא העולם. והוא כמבואר בדברי המדרש הנ"ל, בראשית בזכות התורה וישראל הוגיה ועמליה, ולכן היה בכוחו של רבי פנחס בן יאיר לשנות הטבע המשועבד לתורה לצורך קיום מצות התורה. אבל קריעת ים סוף היתה קודם שקבלו ישראל את התורה, ולא היה טבע הים משועבד לצרכיהם, ולכך לא רצה הים לשנות טבעו ולהחלק. עד שנטה הקב"ה ימינו לימין משה. וימין הקב"ה הוא התורה כדכתיב (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו, ובכח התורה שעתידים ישראל לקבל בהר סיני נקרע הים.

ועומק הענין הוא, שהרי איתא בזוה"ק (תרומה דף קסא, א) דאופן בריאת העולם היה – קוב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא. והטעם דכל בריאת הטבע כולו, היא לשרת את התורה ולומדיה. וכן מבואר בפסוקי התורה, כשברא הקב"ה ביום רביעי את המאורות נאמר, יהי מארת ברקיע השמים, ותכליתם – והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ורק אח"כ והיו למאורות – להאיר על הארץ. התכלית הראשונה של בריאת המאורות היא עבור ישראל והתורה. אותות – סימן טוב וסימן רע לבני אדם ולישראל. למועדים – לקביעת מועדי ישראל עפ"י מולד הלבנה ותקופת השנה. ולימים – למצוות התלויות ביום דוקא, ושנים – לעיבור השנים. והמטרה של להאיר על הארץ, היא רק אחר מטרה זו. כי הכל נברא לצורך התורה ועל פי התורה הוחקקו חוקות הטבע. ולכן פשוט כשיש צורך לתורה ולישראל לשנות מהרגילות של הטבע, הוא משתנה, כי דרך חוקי הטבע להשתנות לפי צורך התורה וישראל.

ולפי זה מתבארים דברי המדרש שהביא רש"י בפתיחתו לפירוש התורה, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא, ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ולפי המתבאר הטעם שהיתה התורה צריכה להתחיל ממצות קידוש החודש הוא, כי מצוה זו מורה שכל הטבע משועבד לתורה. וכדברי הירושלמי (כתובות פ"א ה"ב) שטבע האשה משתנה לפי מה שקבעו ב"ד החודש. ורק אחר מצות קידוש החודש והשנים, כשאנו כבר יודעים שכל הבריאה בעצם נקבעת ע"י בי"ד. וכל צורך בריאת הימים והשנים והחדשים הוא לצורך התורה המתבטא במצות קידוש החודש. יכולה גם לבוא פרשת בראשית וסיפור בריאת העולם, שכל הבריאה כולה היא צורך קיום המצוות. אמנם הטעם שהתחילה התורה בבראשית, היא כדי שלא יאמרו "אומות העולם", והיינו דאמנם נקודת המוצא הראשונה של ישראל בהסתכלות על בריאת העולם, היא במבט של תורה.

וממבט זה באמת היה צריך להתחיל ממצות קידוש החודש, ורק כיון שגוי לא יוכל להבין זאת, ונקודת המבט שלו שיש עולם והוא בתוכו, ונברא העולם עבור כל הנבראים בצלם אנוש. לכן התחילה התורה בבראשית, שיהא לישראל פתחון פה על אומות העולם גם לפי הבנתם, וכדברי הפסוק – כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ונחלת הגויים והבנתם היא, שהקב"ה הוא אדון העולם, כי הוא ברא אותו, וברצונו נתנה לכם וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו, כי כך הוא רצון הבורא, אלו מושגים שיכול גם הגוי להבין.

והנה הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות סדר זרעים סוף החלק השישי, האריך לבאר תכלית הבריאה, היא האדם השלם ותכליתו לצייר לנפשו המושכלות, והקשה שם (ד"ה ונשאר כאן שאלה אחת והיא וכו'), דא"כ מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם, ואנו רואים שרוב בני האדם ערומים מן הערמה וריקים מן החכמה ומבקשים התאוה, והחכם המואס בכל אלו הוא יחיד בין רבים. והוא מבאר שישנה חלוקה בין האנושות, עם הארץ ותלמיד חכם, ותכלית בריאת עם הארץ היא ליצור לאדם השלם האפשרויות להגיע לשלמות, והתלמיד חכם הוא הפרי שיהא הכל מוכן לו כדי שיעבוד את ה'. ויגיע לשלמות וכל העולם כולו נברא בשבילו להיות לו צוות לזה. כמאמר בן זומא (ברכות נ"ח ע"א) כשראה אוכלוסיא בהר הבית ואמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני. (ועיין במורה נבוכים ח"ג פי"ג).

ולפי זה נמצא, כי עם ישראל הוא מרכז העולם, ולומדי התורה הם הנקודה המרכזית בעם ישראל ובכל הבריאה, והעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל העוסקים בתורה. עמלי תורה הם הפרי והם התכלית של כל הבריאה.

והנה אנו אומרים בכל יום את מאמר חז"ל בסיום מסכת ברכות, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך, אל תיקרי בניך אלא בוניך. ולכאורה קשה, מה התוספת אל תיקרי בנייך אלא בונייך, הרי גם מהפסוק כפשוטו יש ללמוד שת"ח מרבים שלום בעולם. ונראה לבאר דאנו חושבים שהתכלית היא השלום, ובזכות הת"ח הלומדים תורה יש שלום בעולם, אבל באמת הדבר הפוך, לא שבזכות התורה המגינה יש שלום, אלא התכלית היא של כל הבריאה היא הת"ח העמל בתורה, והאמצעי לכך הוא השלום – כדי שיוכל התלמיד חכם ללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת ושלות הנפש ויהא לבו פנוי להשיג השלמות, ועל כן ת"ח מרבים שלום בעולם, וזה ביאור הפסוק וכל בנייך למודי ד', כי זוהי התכלית, ולשם כך רב שלום בנייך, יש שלום בעולם כדי להגיע למטרה של שלום בנייך שיעסקו בתורה וישיגו שלימותם.

נמצא שבנייך הם בונייך. דהם אלו שבגללם נברא העולם, והם בעצם לימודם ושאיפתם להגיע לתכליתם ממשיכים בבנית ושכלול העולם והם הגורמים להדרו שלותו ושלומו. כדי שיהא שלום לבנייך ותכליתם שהם עוסקים בתורה ומגיעים לשלימות – היא תכלית הבריאה.

ועוד יש לפרש, דיש לימוד תורה בכמות, ויש באיכות. ודימו חז"ל העוסקים בתורה למלאכת הבנין, ואמרו, אל תיקרי בנייך אלא בונייך. דיש בנאי פשוט המניח אבן על אבן ובונה בנין. ויש בנאי מומחה המסתת כל אבן וטורח בי' אצבעותיו בכח ובדייקנות להניח כל אבן במקום הראוי לו. ורק לאחר שלימות הבנין כשעומד כל הבנין על תילו ביופיו והדרו רואים את ההבדל בין בנין זה לבנין שבנה הבנאי הפשוט. וכך הם עמלי התורה שעבודתם ויגיעתם לטרוח להבין לסדר ולדייק, כבנאי מומחה. אמנם כדי לבנות בנין כזה צריך מנוחת הדעת, ולכן רב שלום בניך.