שו"ת דברי שלום

תיאור

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו, באשר זוכים אנו לראות בצאתו לאור עולם של הספר הנפלא "דברי שלום" מאת רבן של ישראל מרן ראש הישיבה הכהן הגדול חכם שלום כהן זצוקללה"ה, ובו פסקי הלכה והנהגות על המועדים מחודש הרחמים והסליחות ועד לחודש אדר (חלק ראשון).

ספר זה הינו יצירה מפוארת אשר יש בה בכדי לפאר את כותל המזרח של עולם ההלכה בכלל, ושל בני עדות המזרח בפרט, בספר זה נקבצו ובאו מאות פסקי הלכה והנהגה, שנשמעו מרבינו או נראו אצלו.

והנה מאחורי הספר כפי שהוא ניצב היום בהדרו עומדת מלאכת מחשבת ועבודה עצומה, אשר השתתפו בה צוות תלמידי חכמים מופלגים מטובי העורכים בארה"ק, ובהם עורכים מומחים שכבר מתעסקים בתחום זה למעלה מעשרים שנה. שכן לא הובאו בספר זה פסקים והלכות מכל הבא ליד ללא חקירה ודרישה יסודית, ואף מה שהובא עבר עיון ודקדוק רב לרדת לעומק כוונתו של רבינו. גם זאת נעשה שסביב כל הלכה והנהגה הובאו בתמציתיות המקורות והעיונים, הנדרשים להשלמת ההבנה והחידוש בהלכה או בהנהגה.

ולאחר כל זה, עברו הדברים ביקורת מרבית, וניפוי אחר ניפוי, אצל עשרות מגדולי תלמידי רבינו זצוק"ל, אשר ידיהם רב להם בדברי תורתו של רבינו, ויודעים לרדת אל עומק דעתו. והכל נעשה בסמיכת והכוונת בני רבינו הרבנים הגאונים שליט"א, אשר ליוו את המלאכה בכל שלביה, ואף הם עברו על כל ההלכות שבספר ותקנו את הצריך תיקון.

והנה את כל המלאכה הגדולה של יצירת מופת זה לקחו על עצמם חברי מפעל 'יבקשו מפיהו', בראשות חתנו של רבינו הגאון רבי אברהם ישעיהו דדש שליט"א דיין ומו"צ  בבית דין 'אהבת שלום', אשר זכה עשרות בשנים לשמש את רבינו בבירור מאות דברי הלכה והנהגה, ורשם ושימר אצלו את כל מה שקיבל מרבינו, והרבה מהדברים שבספר מקורם ממנו. והגאון הנ"ל ליווה את כל מלאכת העריכה, ועבר בעינו הבהירה על כל הלכה והנהגה המופיעים בספר לראות כי הדברים נכונים וראויים לעלות על שולחן מלכים.

בספר זה בולט מהלכו של רבינו בכל אורח חייו כי בני תורה הנהגתם היא כבני מלכים, שאינו דומה המשמש ועומד לפני המלך למי שאינו עומד לפני המלך, ואכן הנהגות והוראות רבות שנאמרו מרבינו הם לפי הסתכלותו זו, שבני התורה יש להם לנהוג כפי המתאים להם.

ספר זה מקיף וסובב שאלות רבות מצויות שהתעוררו בדורות האחרונים, בענייני המועדים, ובתשובותיו של רבינו ישנה דרך ייחודית מכבשונו, שכידוע היה איש אמת ולא זז מהכתוב בהלכה, ואף דקדק כקוצו של יו"ד בהבנה ברורה ונכוחה כשיטת הלימוד שקיבל מאבותיו ורבותיו הגדולים, ובראשם מרן רה"י רב רבנן רבינו עזרא עטיה זצ"ל ואביו ראש המקובלים חכם אפרים הכהן זצ"ל, וכן גדולי ראשי הישיבות בארה"ק. ולפרפרת אף שובצו בינות הפרקים פניני מוסר ואגדה שנשמעו מאת רבינו בעיתים שונים, בהם גם הרבה דברים חדשים שלא שזפתם עין, והכל ערוך בצורה נעימה ובשפה ברורה וקולחת.

אכן בשורה גדולה היא לעולם ההלכה וכל שוחרי התורה, בטוחים אנו שאין מי שלא יחפוץ להכניס ברכה זו אל ביתו, ללמוד את קצות דרכיו של רבינו ולהיות בבחינת גדול שימושה  יותר מלימודה. כעת לרגל הוצאת הספר ישנו סבסוד משמעותי, והספר נמכר בחצי משוויו, זאת בכדי שיוכלו כל אוהבי התורה לרכוש את הספר במחיר השווה לכל נפש.

הספר יצא לאור בהוצאת הספרים 'טקסט רץ' אשר אמונה על הוצאתם של החשובים בספרי רבותינו זצוק"ל ויבדלחט"א, בעימוד מאיר עיניים ובכריכה מפוארת ומהודרת, בהדפסה איכותית בפורמט מוגדל ונכבד כיאה לכבודה של תורה.

מודעת הפרסום – ספר דברי שלום

 

 

 

(קטע לדוגמא)

ענייני חודש אלול – מתוך הספר דברי שלום

התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה

א. רבינו לא נהג לעשות התרת נדרים, ארבעים יום קודם ראש השנה ויום הכיפורים^[1].

א. בברכי יוסף (סימן תקפא סעיף כה) הביא חידוש בשם ספר שפתי כהן על התורה (פרשת מטות), שיש נוהגים לעשות התרת נדרים בחודש אלול, והרמז לזה, 'לא יחל דברו ככל' סופי תיבות אלול. ובכף החיים (שם סקי"ב) הביא מנהג לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה, וארבעים יום קודם יום הכיפורים, על פי הזוהר הקדוש (פרשת פקודי) שמי שנתחייב נידוי או נזיפה בבית דין של מעלה, ישאר בנידויו ארבעים יום ואין תפילתו נשמעת, ועל כן נוהגין לעשות התרה ולהיזהר מכאן ואילך בכל ענייניו שלא יתחייב חס ושלום נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה, ואז תהא תפילתו נשמעת בראש השנה ויום הכיפורים^[2]. ורבינו לא היה נוהג כן.

בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול

ב. שאלה. האם צריך לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות בחודש אלול.

תשובה. אין חובה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול, ויכול להניחם זמן מרובה בלא לבודקם, כיון שאין אנו חוששים שנפסלו^[3].

ב. כתב השולחן ערוך (סימן לט סעיף י): תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם, ואם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים בדיקה פעמיים בשבוע, עכ"ל. והכוונה היא לפעמיים בשבע שנים. וכתב המגן אברהם (שם) שכל זה מעיקר הדין, אך מכל מקום טוב לבודקן כיון שמתקלקלים מפני הזיעה, והביאו המשנה ברורה (שם סקכ"ו).

וכן לענין מזוזה, כתב השולחן ערוך (יו"ד סימן רצא סעיף א) שיש לבודקה, פעמיים בשבע שנים.

ועל פי זה כתב במטה אפרים (סימן תקפא סעיף י), שמנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק בחודש אלול את התפילין שלהם^[4].

אבל בזמננו שהתפילין נעשים בהידור, אין צריך לבודקם בלא סיבה מיוחדת. ורבינו לא היה בודק את המזוזות והתפילין בחודש אלול. אמנם, מה שצריך לבדוק את התפילין פעם בכמה זמן, זהו רק כשהם סגורים בארון וכדומה, שלפעמים הקלף מתעפש מחוסר אויר, אבל מי שמניח אותם בכל יום והם מתאווררים, אינו צריך לבדוק אפילו פעם בכמה שנים^[5]. וכמבואר בטור, שולחן ערוך, ומשנה ברורה (סוף סימן לט), ואף מזוזה אין חובה לבודקה, אם קובעים את המזוזה בתוך הכותל בכלי זכוכית ואינה נוגעת בכותל^[6].

נישואין בחודש אלול

ג. שאלה. האם יש מניעה לערוך שמחת נישואין בחודש אלול.

תשובה. אפשר לכתחילה להתחתן בחודש אלול ואין בזה כל חשש^[7].

ג. הנה יש שנהגו שלא לערוך חתונות בחודש אלול, ומנהג זה הובא בשדי חמד (מערכת חתן וכלה סימן כג). ובדברי הפוסקים נראה שלא חששו לזה, ואדרבה כתבו השדי חמד (שם סימן כא אות ז) והערוך השולחן (אהע"ז סימן סד סעיף יג), שאף לחוששים שלא לערוך חתונות בסוף החודש, מכל מקום בחודש אלול לא הקפידו על זה. ורבינו היה מורה לשואלים, שלא ידחו את החתונה מחמת חודש אלול. אמנם אמר לעניין בחורי ישיבות, שיעשו כפי שמורים להם רבותיהם בישיבה.

פנינים

הלא המחתרת חתורה לפניך

בתחילת ספר שערי תשובה, מביא רבינו יונה את המשל הידוע שאמרו רבותינו ז"ל (קהלת רבה ז, לב) על מי שיש בידו לעשות תשובה ולא עושה כן: משל לכת של ליסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעברו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת להימלט על נפשך. ולכאורה קשה, מפני מה הכהו שר בית הסוהר, אדרבה, הלא הוא נשאר שם ולא ברח יחד עם חבריו, ומדוע דווקא לו מגיע ללקות.

אלא הביאור בזה הוא, שכל אלו שברחו, גילו את דעתם שמה שבאמת הפריע להם הוא המצב של להיות אסור בבית האסורים. לכן מיד כאשר היתה בידם האפשרות לברוח, מיד ברחו. ואכן, שר בית הסוהר שמח בזה, מפני שכך לפחות הוא יודע שבית סוהר הוא עונש שמפריע להם, וממילא ידעו בפעם הבא איך להמנע מלחזור לשם. מה שאין כן אותו אחד שנשאר ולא ברח, למרות שהיתה לו גם האפשרות, הרי בכך מעשיו מוכיחים עליו שלא מפריע לו להישאר בבית הסוהר, ודבר זה לא מהווה עונש עבורו.

וכיון שלא למד שום לקח, לכן היה צריך שר בית הסוהר להלקותו ולעונשו. והנמשל בזה הוא, שכאשר אין אנו עושים תשובה על עבירות שבידנו, הדבר מוכיח שבאמת לא מפריע לנו מה שיש לנו עבירות בידינו, ר"ל.

על מה האדם סומך

בחודש אלול רבינו היה רגיל לדבר על כך, שגדולי המוסר הקדמונים כאשר רק היו שומעים 'חודש אלול', היו מזדעזעים, והיו נופלים ובוכים. ואילו אצלנו חודש זה הוא ככל החודשים. ואמנם אנחנו משכימים לסליחות, שומעים את תקיעת השופר, אבל הכל כמצות אנשים מלומדה, ועושים זאת רק מחמת שאלו חוקי החודש להשכים בבוקר לסליחות, אבל הלב אינו מתעורר, הוא נשאר רדום ושקוע בהבלי הזמן, כלשונו של הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד). וזוהי מטרת אמירת הסליחות, שאדם יעורר את עצמו שידע לקראת מה הוא עומד.

והיה רבינו מעורר, שעל האדם לחמם את ליבו כאשר מגיע לומר סליחות, אולי יצליח גם לבכות. שהרי אם היו שולחים לו מכתב מבית המשפט שעליו להתייצב בפניהם למשפט, הלב שלו היה דופק, וכל היום היה ראשו תפוס במחשבה כיצד לסדר את הענין. על אחת כמה וכמה בבית דין של מעלה. ומדוע האדם אינו מפחד שיגזרו עליו מיתה, ועל מה הוא סומך. (דברי שלום – שיחות מועדים)

הכנה לימי הדין והמשפט

עוד לפני חודש אלול, ובפרט בחודש אלול עצמו, היה רבינו מעורר הרבה בשיחותיו על חובת ההכנה הנצרכת בימים הקדושים הללו בתיקון המידות, ובשיפור המעשים, כדי שנגיע מוכנים לימים המרוממים, ראש השנה ויום כיפור העומדים לפנינו.

ומרגלא בפומיה, מה שידוע מהספרים שאלול ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי', והיה מפרש שכאשר יהיה אני לדודי, פירוש שיאבק האדם ברצונות שלו, וכל הזמן יהיה רצונו לעשות את רצון ה', אז יזכה לדודי לי. אמנם צריך שהאני לדודי יהיה מוחלט, ולא כמעט.

[1] כתבי בני ביתו.

[2] וכן כתב בחזו"ע (דברים הנוהגים קודם ר"ה ס"א), שיש שנוהגים כן.

[3] כתבי בני ביתו. וכן כתב בהליכ"ש (תפילה פ"ד סל"ו).

[4] וכ"כ באול"צ (ח"ד פ"א ס"ו) ובחזו"ע (הלכות סליחות סכ"ד), שחסידים ואנשי מעשה נהגו לבודקם.

[5] כתבי תלמידים.

[6] וכן כתב בהליכ"ש שם.

[7] כתבי בני ביתו. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן מח), שאין כל חשש בנישואין בחודש אלול.