אהל יהושע

תיאור

סדר היום של רבינו השרף מבריסק – מהרי"ל דיסקין זלה"ה

בין פתקים ישנים שהיו טמונים בישיבת "אהל משה" – ישיבתו של רבינו השרף מהרי"ל דיסקין זצוק"ל בעיה"ק ירושלים תובב"א שבין החומות, שמור היה הפתק שלפנינו מעצם כתיבת יד קדשו של רבינו, בו מתגלה סדר יומו הנורא של איש האלקים בהתמדה עצומה בכל חלקי התורה וביקרת הזמן לרגעים תבחננו עד לרגע כמימריה ממש. וממנו נלמד לקח אודות מעלת ניצול הזמן והדרך לעלות ולהתעלות ולהשלים ידיעות בכל חלקי התורה, בעמלה ויגיעתה.

כתה"י נמסר באדיבות ידידנו ספרא וסייפא ממשפחת בית רבינו – הרה"ג ר' אליעזר דן רלב"ג שליט"א מלייקווד וכל הזכויות שמורות לו.

על סדר היום הוספנו בהערות בס"ד כהנה וכהנה עובדות והנהגות על סדר יומו של רבינו כולל הנהגות והוראות בדרך הלימוד ועבודת השי"ת, זיקוקין דנורא דנפקו מפום ממלל רברבן של רבינו הגדול, ממקום קדוש יהלכון. וכן מפיהם ומפי כתבם של תלמידיו ותלמידי תלמידיו.

אהל יהושע

סדר היום[1] אשר אקוה בלנ"ד להתנהג[2], וה' יגמור בעדי לטובה לבצע את אשר במחשבת דעתי וחפצי[3], [4], [5].

לקום בבקר בשעה עשרה[6], [7] ולהכין א"ע [את עצמי] עד עשרה וחצי.

ובשעה עשרה וחצי ללמוד[8],[9] פרשה חומש ורש"י[10] וא"ע [ואבן עזרא][11] עד אחד עשרה[12].

ואח"כ ללמוד קאפיטל תנ"ך ורד"ק עד אחד עשר וחצי[13].

ואח"כ ללמוד[14] פרק משניות עם רע"ב[15] ותוי"ט עד שנים עשר[16].

ואח"כ לילך להתפלל בעשרה עד שעה א'[17].

ואח"כ סעודת הבוקר עד א' וחצי[18].

ואח"כ דף גמרא עם רש"י בלא תוס' עד ב' וחצי[19], [20], [21], [22], [23].

ואח"כ שו"ע או"ח עד ג'[24], [25], [26].

ואח"כ ספרי שו"ת עד ג' וחצי[27].

ואח"כ לעסוק בכתיבה עד ד' וחצי[28], [29], [30], [31].

ואח"כ לילך להישיבה[32] אשר אבוא שם בשעה ה'.

ושם ללמוד שו"ע יור"ד עד ז' וחצי.

אח"כ שיעור[33] עיון[34],[35] גמרא ותוס'[36] ומפרשים[37] בהתחלת ס' קדשים[38] עד שעה עשרה[39].

ואז אחזור לבית ואבוא בשעה עשרה וחצי[40].

ואז אאכול סעודת הערב וימשך עד אחד עשר[41].

ואח"כ ללמוד חו"מ וכל נושא כלים[42] עד שעה א' בערך[43].

ואח"כ אתפלל תפלת הערב[44].

ואח"כ[45], [46] לעיין בספרים פלפול. אגדה[47]. דרוש. מחקר פלוסופי'[48]. השכלה[49], [50] עד שעה ז'[51], ואז אלך לישון[52], ולישון[53],[54] עד שעה עשרה בבקר[55], [56].

אקוה להתנהג כל הימים אם אהי' טוב בעיני השי"ת לחונני בבריאות השלימות ומנוחת הגוף והנפש ולא יהי' לי מפריעים ומשטינים וטרדות שונות[57] ה' יצילנו[58], [59].

כ"ז קבלתי עלי בלבד[60] ובלי הסכמה כלל וכלל שלא אצטרך חו"ש להתיר נדר, כי אין זה שום הסכמה בלב ושמץ נדר[61].

הערות ומקורות

[1] מצורת הדברים אנו למדים כי סדר היום הזה נכתב ע"י רבינו לאחר בואו להסתופף בחצרות בית ה' בעיה"ק תובב"א ואין זו פתקא שהעלה עמו מהגולה, שכן לא נזכר בה כלל מעניני הרבנות והדיינות שהיו מנת חלקו בחו"ל, ורק מעניני "הישיבה" שבה הרביץ תורה בעיה"ק. וכן מאיזכור השעות שציין שהוא עפ"י השעון הנהוג בא"י וכדלהלן.

[2] כל תנועותיו והנהגותיו של רבינו היו בדקדוק גדול ועיון עמוק מיוסדים על אדני פז עפי"ד חכמינו ז"ל. וסיפר תלמידו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה ב"מילי דהספידא" לאחר הסתלקות רבינו בספרו "ציר נאמן" (ירושלים תרנ"ח – מאמר עמק הבכא, דף צה:) "כל עניני תנועותיו היה בכונה בעיון או מדברי חז"ל או מספרי מוסר או מגדולי הפוסקים".

[3] רבינו היה נודע למארי דחושבנא, שקל דרכיו ופילס מעגלותיו ושמר את כל צעדיו וחישב כל דקה מסדר יומו וכל תנועה מתנועותיו. וסיפר הגאון רבי משה שמעון זויטץ זלה"ה – אב"ד פיטסבורג [תלמיד תלמידו של רבינו הגאון רבי שלמה הורוויץ זלה"ה – אב"ד ציטאוויא] בהספדו על רבינו שבספרו "חקר דעת" (ירושלים תרס"ד – עמ' קיד) ששמע מפי איש נאמן כי "תלמידיו שמעו תמיד יוצא מפיו הקדוש כי מתמיה איך ירים איש את ידו ורגלו בלתי חשבון על תנועתו זאת".

ועוד אמר מקורבו של רבינו הגאון רבי ישראל בנימין למפרט זלה"ה במילי דהספידא על רבינו שבקו' "שבע דנחמתא" (ירושלים תרנ"ח – דף ב.) "ועל כל פסיעה היה דבוק בשמו יתברך ותורתו".

[4] על יקרת ניצול הזמן וחומרת עון ביטול תורה במשנתו של רבינו, סיפר הגאון רבי בנציון יאדלר זלה"ה בספר זכרונותיו "בטוב ירושלים" (עמ' קכ) בזה"ל: "שמעתי לאחר מהרבנים שחזר מאות פעמים על מאמר חז"ל (ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז) ויתר הקב"ה על עון עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה במשך מחצית השעה, ונתרשמתי מדבריו כל כך עד אשר כל מילה שהוציא מפיו נקבה את לבי כמחט. זכורני שימים הרבה לא נתנו לי הדברים מנוח עד שנכנסתי אל הגרי"ל דיסקין זיע"א מבריסק ושאלתיו: ילמדנו רבינו, מה הן הדברים אשר יוגדרו כשיחה בטילה? ועד היכן שיעורו של ביטול תורה"?

"הרב שאלני: על איזה זמן הנך מתכוין, על שהותך בישיבה או מחוצה לה? ועניתיו שבדרך כללות אני שואל. מיד עמד מכסאו וניגש לארון הספרים והוציא מתוכו משניות סדר נזיקין והראה לי באצבעו במסכת אבות לדברי חז"ל (שם ג, ז) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ובפירוש הרע"ב שם כתב אע"ג שעל ידי כן מברך שככה לו בעולמו, אעפ"כ מעלים עליו כאילו מתחייב בנפשו כיון שהפסיק ממשנתו. וסיים הרב מבריסק: והלא דברים ק"ו, ומה המהלך בדרך שאין קבע למשנתו, אם מסיח לבו אפילו לדבר מצוה מתחייב בנפשו, היושב בישיבה שכל זמנו קבוע לתורה, על אחת כמה וכמה שמתחייב הוא בנפשו אם הפסיק ממשנתו" עכ"ל.

ועוד אמר רבינו כי המפסיק ממשנתו כל תורתו ומדרגתו נפסדת עי"כ, ואלו הם דב"ק שהעלה על הכתב הגאון רבי חיים אהרן טורצין זלה"ה בהקדמתו לספר "מעשי חייא" בביאור מאמרם ז"ל (חגיגה יב:) "כל המפסיק ממשנתו מאכילין אותו גחלי רתמים" וז"ל: "שמעתי מהגה"צ רבי בנציון יאדלר זצ"ל בשם הגה"ק מוהרי"ל דיסקין זלל"ה שביאר דמי שאוכל גחלי רתמים לא רק הכאב בשעתו, כי אם פיו נעשה פצוע שלא יוכל לאכול גם אח"כ שום דבר. וזהו ביאורו מי שפוסק בדברי שיחה מאבד את הפה שלא יוכל כבר ללמוד, פיו משתנה שאין בכוחו כמו קודם עכ"ד ודפח"ח".

[5] נציין כאן דברי כבושין שכתב רבינו בלשונו הזהב על יקרת ניצול הזמן ונדפסו מעצם כתי"ק בספר "באר ראי" (עמ' שפו) וזל"ק: "סוחרים החריפים קורין ושונין מגידי חדשות – צייטונגן, שם נאמר מכמה סחורות שונים במקומות שונים בזמנים שונים – עבר והוה, וזול וליוקר, ולמעט ורב, אם יש לקנות או למכור, אי קפץ עליה זבינא ואם אין קונה וכדומה. וזה קורא ושונה לא לבד העסק אשר הוא בו, אף גם מקנה וקנין אשר לא הוא ואבות אבותיו שלחו בו ידם למקומות אשר לא דרכה רגלו, לפי שאם ייטיב בעיניו אולי ישתכר בו הנה יעסוק בו ויסע לשם. ואף מזמנים שעברו הוא לומד דעת לכלכל מסחרו ומשים עיונו. הכל אולי יהיה לו שכר בעמלו".

"על אחת כמה וכמה האיש הישראלי אשר פיו ולבו שוין כי בדבר הזה יאריכו ימים, והכל מאמינין, אשרי איש שישמע למצותיך, וספרי שו"ע וסידור דרך החיים מונחים בקרן זוית המלאים דיניה פרטי ודקדוקי מצות, אשר בלתי ספק אין לך דף שלא ימצא בו עשרה דינים אשר יחטא בם ואשם. והנה מי פתי ישליך נפשו מנגד לעצום מלהביט בם כרגע לראות אם הוא כשורה, והלא זהו העסק אשר לו עוסק בתפלה ונטילת ידים וברכת המזון והמכשלה תחת ידו, אין זאת אלא סמיות עינים אשר היצר מעור עינינו. ומלבד זאת הרבה ענינים אשר לא ידע האדם כלל שיש בזה שמץ איסור. ואילו ידע היה מתרחק והולך. מה נענה ליום פקודה על השאלה עסקת בתורה" עכל"ק.

[6]  השעה עשרה שנזכרת כאן וכן שאר השעות דלהלן הם לפי "שעון ארץ ישראל" ונקרא גם "השעון הערבי" [ארבישער זייגער] – הכוונה לשעון המבוסס על תנועות השמש, כשבשקיעת החמה מסתיימת שעה י"ב ומתחיל שעה א' ב וכו', עד שבשעות הבוקר נעשה שעה י"ב ולאו דווקא בשעת הזריחה, ואח"כ בשקיעת החמה נעשה שעה י"ב וחוזר חלילה. מכיון שברוב הימים יש הפרש של דקה או שתים בזמן שקיעת החמה, היו מכוונים את השעון לשעה י"ב לפי קריאת המוגר"ב שהוא הקול הקורא למוסלמים בראשי מסגדיהם להתאסף לתפלתם שהוא בסביבות זמן שקיעת החמה.

וכך מתאר הגאון רבי יהודה ליב אורנשטיין זלה"ה ראב"ד החסידים בירושלים בספרו "טל ירושלים" (ירושלים תרמ"ג – בנדמ"ח עמ' כו) וז"ל: "אחר שקיעת החמה הישמעלים העומדים על המשמר צווחין ומקרקרין שהקול נשמע בכל העיר בשעה שנים עשר, כן בכל יום ויום… שמנהג המדינה בכאן מאת המלך ושריו לראות ולשקוד על הדבר שיעשו לילה על המורה שעות בכל זמן בשוה להתחיל למנות בעת ערב כנ"ל שעה א', ואם ישתנה היום בכמה מינוטין הן לרחק הן לקרב, מעמידין המורה שעות לאחור או לקדם… ומעמידין אותו בשוה עם קול הצווחה בשעה י"ב" עכ"ל. וא"כ השעה עשרה הנזכרת כאן היא שני שעות קודם עלות השחר בזמנים שהימים והלילות שוים כגון ביומי ניסן ותשרי.

השעון הערבי היה נהוג בעבר בכל רחבי הממלכה העות'מאנית החל מיון וטורקיה, סוריה, בבל, ארץ ישראל, מצרים וכלה בצפון אפריקה כמרוקו ועוד והוא מוזכר בספרי הפוסקים. עם התפוררותה של הממלכה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה והכיבוש הבריטי והצרפתי בשנים תרע"ו-תרע"ז, החל לחדור לארצות אלו "השעון האירופאי" בו השעות נמנות מחצות היום והלילה ודחק בהדרגה את השעון הערבי.

וידוע כי מרנא החתם סופר זלה"ה הפליג בשבח שעון ארץ ישראל המכוון לפי זמני היום בהלכה, מה שאין כן בשעון האירופי שיש בו שמץ של ע"ז, כי השעון מכוון שהזמן המתחיל מעל"ע בשעה 12 בלילה, הוא השעה שאותו האיש התפגר לדעתם [ראה "אוצרות הסופר" (יט, עמ' צח)]. וכן הגאון מהרש"א אלפנדרי זלה"ה הקפיד מאד שלא למנות את שעות היום כפי השעון המצוי היום מפני שהם מתחילים למנות את השעות מחצות לילה ע"ש הזמן שנולד אותו האיש שר"י, ומנהגו הטהור שהיה מונה את השעות רק לפי "שעון ארץ ישראל", ואמר שהוא כמו שכתוב בתורה הקדושה (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" [מאמר "חיות אש" (הנהגות אות כג)].

[7] הגאון רבי אליעזר פלצינסקי זלה"ה סיפר ששמע מהראב"ד דבריסק הגאון רבי שמחה זעליג ריגער זלה"ה הי"ד שזכה ללמוד תורה מפי רבינו ולשמש אותו בימי חורפו בתקופת רבנותו של רבינו בבריסק דליטא, כי מנהגו הטהור של רבינו היה להתעורר כבר לפנות בוקר. [וסיפר עוד שרבינו היה פותח את סדר יומו בחסד, לאחר שהיה מתעורר היה מכין ספל מים לנטילת ידים לתלמידו הגאון הרגאטשובי רבי יוסף רוזין זלה"ה, כדי שיהיה מוכן לו מיד בקומו ממיטתו].

[8] במאמר "תולדות אלופי" לתולדות רבינו שנכתב ע"י תלמידו הגאון רבי יעקב אורנשטיין (סוף קובץ "תורה מציון", שנה שלישית – ירושלים תרמ"ט, חוברת ד) כתב כי רוב לימודו של רבינו היה בעמידה.

[9] על חביבות התורה במשנתו של רבינו, נציין ממש"כ הגאון רבי צבי פסח פראנק זלה"ה ברשימותיו ("שביבי אור", עמ' קיט) וז"ל: "הגאון מבריסק מהרי"ל דיסקין אמר התורה נמשלה גם לפנינים וגם לזהב, כדכתיב (תהלים יט, יא) 'הנחמדים מזהב ומפז רב', וכתיב (משלי ג, טו) 'יקרה היא מפנינים'. למה הדמיון לשני הדברים הללו"?

"ואמר כי פנינים וזהב יש להם שתי בחינות שונות, זהב הוא עובר לסוחר וכל אדם משתוקק לו ומקרבו הנאתן ואין קל ממנו ליהנות בזה. לא כן פנינים ומרגליות טובות, אף כי יקרים הם מאד, מ"מ לא כל אדם יודע אם זה פנינים או אבנים פשוטות ולא כל אדם משתוקק למרגליות. ולכן כשרוצה ליהנות אינו יכול אלא עפ"י מומחים שביררו אמיתותם ויקרותם".

"לעומת זה יש מדרגה בפנינים כי ככל שהוא גדול יותר, נכפל השיווי שלו הרבה פעמים ומתייקר כפל כפלים. משא"כ בזהב ככל שהוא גדול מתייקר רק לפי ערך הגדלות, אם הגדלות כפולה מחירו כפול".

"ולכן נמשלה התורה לשניהם, לתורה יש המעלה שאם מוסיף אף במשהו תורה מתרומם ערכו למעלה ראש. ויש בה גם מעלת הזהב דמקרבי הנאתה ושואב חיים בכל רגע ורגע ובכל נשימה ונשימה" עכ"ל.

[הרה"ג ר' נח גד ויינטראוב זלה"ה בס' "בישישים חכמה" (עמ' קנו) כת' כי הדברים הנ"ל המיוחסים לרבינו, נאמרו על ידו בהדרן לגמרה של תורה בישיבת "אהל משה" ששני אברכים ערכו סיום על שתי מסכתות קצרות כגון תענית ושקלים, ושני אברכים אחרים חבריהם סיימו שתי מסכתות גדולות כגון שבת ובבא בתרא וערכו את הסיום בהשתתפות רבינו, ושם אמר את הדברים הנ"ל. והלקח לעניננו שאם אדם לומד למשל מסכת קטנה שכרו עולם אחד. ואם לומד מסכת גדולה הוכפל שכרו אלפי אלפים עולמות, כמו ה'פנין' שעולה מחירו עד להפליא, אבל החסרון של ה'פנין' אין לה, כי אפילו ילמד רק דף מן המסכת לא ישבור ח"ו את המסכת, ומקבל שכר על זה ושכרו הולך עד להפליא].

[10] הרי שרבינו היה עוסק בלימוד פירוש רש"י כסדר. אמנם יש לציין כי בשעת קריאת התורה היה מקפיד להשתמש בחומש ללא פירוש רש"י ושאר מפרשים כדי שיתן את לבו לשמוע את קריאת הפרשה בלבד. כן סיפר הגאון רבי שמואל אויערבאך זלה"ה.

[11] ידוע שבשיעוריו היה רבינו מזכיר מדברי רבינו אברהם אבן עזרא ומפלפל בדבריו. [ראה מש"כ הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה בקו' "אוצרות ירושלים" (ה, עמ' צב). וראה עוד להלן (הנהגות, אות רצ) מש"כ בזה.

[12] בדעת רבינו על הדרך הנכונה בסדר לימוד המקראות ופירושיהם על נכון, כתב הגאון רבי בנימין אפשטיין זלה"ה בהקדמתו לספרו "נחלת בנימין" על המדרש תנחומא (זיטאמיר תרנ"ח – דף ד.) וז"ל: "והנה המדרשים אשר לפנינו נקראום כן על שם עיקרם ותחלתם שבאו לדרוש ולחקור אחר עוסק פשט המקרא, ולכן על לומד המדרש וחפץ בהבנתו על בוריו להבין במקרא הנדרש עם מפרשיו הראשונים ואז יקרב אל המדרש. וכן שמעתי מפי הגאון הצדיק מהרי"ל דיסקין נ"י" עכ"ל.

[13] על בקיאותו של רבינו בתנ"ך ומפרשיו העיד תלמידו הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה בהספד שנשא אחר האסף רבו הגדול: "בקי בכל חדרי תורה נביאים כתובים, רש"י על כל תנ"ך, רמב"ן על התורה, רד"ק נ"ך. גם היה מדקדק מנעוריו".

[14] הגאון רבי צבי פסח פראנק זלה"ה משומעי לקחו של רבינו בשיעורו השבועי על סדר הפרשיות בכל מוצש"ק היה מספר בדמעות כי בעת שאמר רבינו את מאמר רש"י עה"פ (ויקרא כג, ג) "אם בחקתי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה", היה מרים את קולו בבכי.

[15] הגאון רבי בנציון יאדלר זלה"ה בס' "בטוב ירושלים" (עמ' שיב) מספר כי כשהיה רבינו לומד עם תלמידיו משניות והיו מתקשים לפרקים בדברי הרע"ב היה רגיל לומר "את דברי הרע"ב בהלכות אלו מחוייבים אנו לתרץ, שכן הוא היה בירושלים בבחינת מרא דאתרא".

[16] עדות על אופן לימודו של רבינו בסדר המשניות, העיד תלמידו הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה בהספד שנשא אחר האסף רבו הגדול ובו סיפר על סדר לימודו של רבינו: "משניות עם ברטנורא ופירוש המשניות להרמב"ם, תוס' יו"ט, תוס' רע"א".

עוד יצויין כי כשהיה רבינו לומד עם תלמידיו משניות מסדר זרעים, היו לומדים עם פירוש הר"ש והר"מ. כן סיפר תלמידו הגאון רבי זרח ברוורמן להגאון רבי בנציון יאדלר זלה"ה – "בטוב ירושלים" (עמ' שיב).

ועומק לימודו של רבינו במשניות שהיה לומד עם תלמידיו היה עמוק עד אין חקר, מידי שנה בשנה בליל הילולת אביו הגאון רבי בנימין זלה"ה [כ"ה אדר] קיבץ את תלמידיו ולאחר תפלת ערבית למד אתם משניות, לא הספיקו ללמוד משנה אחת ועמוד השחר עלה ["עמוד אש" (עמ' קפ)].

[17] מנהגו בקדש של רבינו היה להתפלל לבדו בחדרו הפרטי שבביתו, והיה שומע את הברכות והקדישים וברכת כהנים וכו' מהמניין שהיה נערך בביתו בחדר הסמוך. וכן מסופר בספר תולדותיו "עמוד אש" (הנהגות, אות ג) בזה"ל: "תפלתו היתה בכוחות עצומים, סגור ומבודד בחדרו וקולו נשמע בחוץ. לקריאת התורה וברכת כהנים היה נכנס לבית הכנסת אשר ליד ביתו, ועד שעות הצהרים לא ניתן לאיש לבוא אל חדרו פנימה. והיה מכוון להתפלל בשעה שהצבור מתפלל" עכ"ל. וראה להלן (הנהגות, אות מ) מש"כ בהרחבה בזה.

[18] אפשר שהיתה סעודת הבוקר שלא ללא פת [ואולי רק בצמצום בשביל "פת שחרית"], שהרי העידו עליו כי בירושלים לא ראוהו מעולם אוכל סעודת קבע. וכן העידו עליו כי בערוב ימיו לא אכל פת, מלבד בש"ק כזית בכל סעודה. [ראה "עמוד אש" (הנהגות, אות ט ואות כה). וראה עוד להלן (הנהגות, אות סז)].

[19] היינו שעה אחת של לימוד גמרא ורש"י. ועל החשיבות שהיתה אצל רבינו ללימוד לכה"פ דף גמרא ביום, נלמד מהמעשה שסיפר הגה"צ רבי ישעיה חשין זלה"ה בעל "דברי ישעיהו", שבילדותו כאבו לו שיניו מאד, עד אשר באמצע הלילה בכה מרות וזעק נואשות. אמו האלמנה שהיתה נכנסת אל הקדש בתמידות, פנתה בחצי הלילה לביתו של רבינו לבקש את ברכתו על כאביו של בנה. רבינו הורה לה לצוות עליו לסור לביתו. כשבא לביתו שאלו האם מוכן הוא לקבל ע"ע שלא יעבור עליו אף יום מבלי לימוד דף גמרא. וענה הן. כיון שכך, קירב את ידו הקדושה והכניסה לתוך פיו, מישש את כל שיניו ומני אז נעלמו הכאבים החזקים כלא היו. ואכן, כל ימיו נשארו שיניו שלמות עד זקנה ושיבה אחת מהם לא נעדרה מכח ברכתו של אותו צדיק שהותנתה בלימוד דף גמרא ליום.

ומענין לענין באותו ענין על חשיבות קביעת עתים לתורה: א' מקרובי משפחת רבינו – הר"ר אליעזר פיינשטיין זלה"ה עלה לירושלים בגפו כשהיה כבן שבע עשרה שנה בעוד הוריו נשארו בחו"ל. מתוך התקרבות משפחתית עם רבינו היה העולה הצעיר לבן ביתו ויצק מים על ידיו קרוב לשנתיים. באותם הזמנים חסה בצילא דמהימנותא בישיבתו של רבינו, הוא טיפל בו כבן וכן דאג להשיא לו אשה בת טובים. פעם אחת חלה בקדחת והוא שכב בבית רבינו שישב לילה שלם על יד מטתו והחליף במו ידיו את האלונטית.

כשנכנס בעול משפחתו פנה אל רבינו והציע את דעתו להיות נהנה מיגיע כפו. הרב הסכים לו בתנאי שיקבל עליו לקבוע עתים לתורה וללמוד בכל יום לפחות שלוש שעות גמרא. ר"א פיינשטיין קבל עליו זאת, וכפי עדות כל מכיריו וכל אלה שבאו איתו במגע קיים את הבטחתו זו, עוד בתוספת משלו. חודשים אחדים לפני פטירתו סיפר ר' אליעזר את העובדא לאחד ממכיריו בירושלים ואמר לו שמאז נתן את הבטחתו להרב מבריסק שמר את הבטחתו כבבת עינו וחק ולא יעבור שלא עבר על עליו מעת לעת מבלי שילמוד בו שלש שעות לפחות.

מספרים שברכת הרב לפתוח חנותו הקטנה עמדה לו והיא סיפקה לו פרנסה בריוח עד שנעשה לו צר המקום והוא שקל בדעתו לעבור לחנות יותר מרווחת, והנה נזדמן שהרב מבריסק עבר על פתח חנותו וסר אליו לברך בשלומו, ר' אליעזר חרד לקראת הרב והציע לו בהזדמנות זו את שיקול דעתו. רבינו השיב לו: מקומך אל תנח. הוא נשאר, כמובן, בחנותו והשלים את חוסר המקום ע"י מחסנים ששכר, והברכה בחנות קטנה זו היתה מצויה עד ששכר ששה מחסנים על יד חנות קטנה זו [-"קול ישראל" (גליון טז לשנה כ, ב' שבט תש"א)].

[20] המתבונן על נכון בסדר הלימוד של רבינו תחזינה עיניו מישרים שהסדר הוא תורה, נ"ך, משנה וגמרא. וקרובים הדברים ללימוד כפי הסדר שתיקן רבינו האריז"ל לאמרו בכל יום בסוד קביעת עתים לתורה והובא ב"שער המצות" (פרשת ואתחנן, דף לד:). ויסודו עפי"ד הגמרא בקדושין (ל.) שאמרו "מאי דכתיב (דברים ו, ז) 'ושננתם', אל תקרי ושננתם אלא ושילשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו – שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד". ובתס' (ד"ה לא צריכא) כת' "נ"ל לפרש שבכל יום ויום עצמו ישלש".

ולפי סדר הלימוד הזה נתקן הספר "חק לישראל" והתפשט בכל תפוצות ישראל ללמוד בסדר זה. ואמנם ת"ח א' שאל את רבינו האם צריך ללמוד מדי יום ביומו את החק לישראל. והשיב לו שאם הוא לומד כל היום אין צריך. והגרי"ח זוננפלד זלה"ה נשאל בזה ע"י הגר"ש סבול זלה"ה על הוראת רבינו דהאריז"ל כתב בהדיא שלא כן. והשיב לו הגריח"ז "אין להרהר אחר פסק מרנא ורבנא הגאון זצללה"ה" [ראה כ"ז בשו"ת "שלמת חיים" (סימן תתקיח). ועוד ראה להלן (הנהגות, אות רפ) מש"כ בזה באריכות].

[21] רבי יונה ליפקוביץ זלה"ה סיפר כי פעם בעת שיעורו הקבוע של רבינו לתלמידיו במוצש"ק על סדר הפרשה, שאל רבינו איזו קושיא בסוגיות הש"ס. תלמידו הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה ענה על אתר יישוב שנראה בעיניו. הפטיר בפניו רבינו: אני כבר למדתי שלשים ושלוש פעמים ש"ס בעיון ולא מצאתי תירוץ על קושיא זו, ואתה עונה על אתר תירוץ בלי להתבונן כדבעי?! [-רבי שמחה בונם נויפלד זלה"ה בס' "באר שמחה" (עמ' תצה)].

[22] הרה"ג ר' שמעון אליהו קרישבסקי זלה"ה שמע מפי הרה"ג ר' ישעיהו חשין זלה"ה שאמר לו רבינו כי לימוד בעיון וחזרה הם שני דברים שונים. והיינו שבעת שלומדים יש ללמוד הדק היטב בעיון, אולם בעת החזרה אין להתעכב על מה שלמדו כבר בעיון שוב.

[23] מעשה המעיד על גדלותו של רבינו בכל חלקי הש"ס סיפרו זקני לומזא בה כיהן רבינו ברבנות מס' שנים כי בוקר אחד נתבשר רבינו כי אור ישראל וקדושו הגאון רבי ישראל סלנטר זלה"ה בא לביקור במחנה קדשו. ביקש רבינו מבאי ביתו להושיט לו את המעיל כי היה חפץ לבקר את רבי ישראל בטרם יבא הלה אליו, אך כאשר הכניס את ידו לשרוול המעיל הודיעו לו כי הגרי"ס נמצא כבר בגרם המדרגות המוביל לבית. מיד ויצא משה לקראת האורח הדגול, כשידו אחת היתה בתוך השרוול וידו השניה מחוץ לשרוול וכך הקדימו שלום זה לזה.

כשנכנסו לבית, מצא הגרי"ס גמרא פתוחה מונחת על השלחן, נגש והצביע באצבעו על איזה שורות בגמרא, מיד נענה רבינו לעומתו באופן הזה: דפדף שני דפים אחורה והצביע על איזו שורה. רבי ישראל אף הוא דפדף כמה דפים נוספים אחורה והראה באצבע איזו שורה ברש"י. לאחר מכן רבינו אף הוא דפדף כמה דפים והראה שם באצבע באיזהו מקומן שם. וחוזר חלילה. כך נהגו הני תרי אריוותא במשך שעה ארוכה שהיו עסוקים במלחמתה של תורה בהרהור הלב ובמראה באצבע בלבד באין אומר ואין דברים. העומדים מסביב המה ראו כן תמו כיצד משוטטות מחשבותיהם של אותם גדולי הת"ח שבדור [מרשימות הרה"ג ר' אשר אהרן קרישבסקי שיט"א].

ומענין לענין באותו ענין נציין כאן מהמובא בהקדמת הספר "דברי רד"ך" להגאון רבי דוד ראובן הכהן בורשטיין זלה"ה האב"ד דקמניץ ופינסק (וארשא תרפ"ז – עמ' ג) ובו מספר אודות אביו הגאון רבי יהושע הכהן בלומנטל זלה"ה האב"ד דקמניץ וביאלסטוק בזה"ל: "בקי גדול היה בש"ס ופוסקים… אך יותר מכולם ידע את כל הרמב"ם עם כל מפרשיו. ולעת זקנותו ראיתיו לומד רק את הרמב"ם, וכאשר היה הגאון ר' יהושע ליב דיסקין לרב בבריסק, היה אבינו זצ"ל אצלו בעברו דרך בריסק לנסוע לקרלסברד, ותיכף כשנכנס אבינו זצ"ל, והגאון ר' יהושע ליב זצ"ל ישב לפני השלחן אצל הכותל והשלחן הפסיק בינו לבין אבינו הגאון זצ"ל, ובטרם דבר אליו דבר, הושיט לו את הרמב"ם ואמר לו שקשה לו מאד הרמב"ם במקום הזה ולא אמר לאבינו זצ"ל מה קשה לו, אז אמר לו אבינו זצ"ל כזאת וכזאת קשה, אז מיהר הגאון ר' יהושע ליב זצ"ל ולקח כסא שעמד אצלו והושיט מעל השלחן לאבינו לשבת עליו, ואז ביקש את אבינו זצ"ל אולי יש לו תירוץ על זה, ואמר לו אבינו זצ"ל כי תירוץ יאמר לו בחזרתו מקרלסבד, וכשחזר אבינו זצ"ל מקרלסבד, כבר ישב הגאון ר' יהושע ליב זצ"ל בבית האסורים כידוע" עכ"ל.

[24] וכמובא לעיל היה רבינו לומד עם תלמידיו את המשניות בעיון עמוק עד אין חקר, כן היה גם בלימוד ההלכה, יש אשר למד עם תלמידיו סעיף אחד בשלחן ערוך במשך כמה שעות.

וגודל בקיאותו של רבינו בספרי הפוסקים הראשונים, הש"ע ונושאי כליו היתה כבירה. באשכבתיה דרבי סיפר הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה "ספרי רבותינו הראשונים – הרי"ף והרמב"ם והארבעה טורים ושו"ע כמונח בכיסו, וידע את ספר מגן אברהם מהחל ועד כלה בכל סעיף קטן".

וכן העיד תלמידו הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה על בקיאותו של רבינו בכל חלקי התורה ובכללה בספרי הפוסקים "רש"י ותוס', אלפס ורא"ש, ירושלמי, תורת כהנים – היינו ספרא, ספרי, מכילתא, תוספתא, כל המדרשים, זוהר, רמב"ם וכסף משנה ומשנה למלך בעל פה. טורים וארבעה חלקי שו"ע עם נושאי כליהם, וביאור הגר"א, של"ה, ספרי רבינו יונה, עץ חיים להאר"י ז"ל הביט ולמד בו בהצנע, נפש החיים".

[25] בספר תולדות רבינו "עמוד אש" (עמ' קלז) מסופר "אף הוא מילא את חפצו של בן ישיבה אחד בירושלים [-רבי משה יהושע ב"ר יונה מנדלזון זלה"ה] אשר חשקה נפשו שרבינו יקבע אתו שיעור בכל יום, ואכן קבע רבינו אתו שיעור יומי בש"ע או"ח ומג"א".

[26] הגאון רבי ישראל פורת זלה"ה רב בקליולנד ומח"ס "מבוא התלמוד" שגדל בעיה"ק וקבל את ברכת רבינו, כתב בזכרונותיו אודות רבינו [מכתב זה נכתב בשנת תש"ט להרה"ג ר' יוסף שיינברגר זלה"ה מח"ס "עמוד אש"] בזה"ל: "שח לי הגרי"א הרצוג שליט"א בהיותו אצלינו כאן ששמע מזקני ירושלים שהגרמי"ל זצ"ל היה רגיל לעבור על חמשים דפים טור וב"י בכל יום ויום".

[27] אגב דאיירינן בעיסוקו של רבינו בספרי שו"ת, בנו"ע לציין כאן מש"כ הגאון רבי ישראל פורת זלה"ה רב בקליולנד ומח"ס "מבוא התלמוד" שגדל בעיה"ק וקבל את ברכת רבינו, בזכרונותיו אודות רבינו ששמע מפי הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה  ששח לו רבינו כי הוא מרגיש סייעתא דשמיא, שברוב הפעמים כשהוא נצרך לעיין במאמר ידוע, נפתח לפניו כמעט אותו הדף הנצרך לו או שהוא מוצא בו דבר הצריך לענינו.

[28] אכן רבינו השאיר אחריו ברכה עשרות מחברות ורשימות, ביאורים ע"ס פרשיות התורה ודרושים שנשא בפני קהל ועדה וחידושים על סדר הש"ע ונושאי כליו ובסוגיות הש"ס ותשובות שענה לדורשיו ומערכות בכל מקצועות התורה.

[29] הגאון רבי ישראל פורת זלה"ה כתב בזכרונותיו אודות רבינו ששמע מפי הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה  ששח לו רבינו כי בשבתות וימים טובים יש שהיה לו צער, כי באותם הימים היו נוצצים במוחו חדושים והערות חשובות וא"א היה לו לרושמן בכתב.

[30] על אופן כתיבת תשובותיו של רבינו, סיפר תלמידו המובהק הגאון רבי זרח ברוורמן זלה"ה לתלמידו הגאון רבי רפאל גולדמן זלה"ה: פעם ישבתי אצל רבינו מהרי"ל דיסקין זצ"ל והגיע מכתב עם שאלה, אמר לי ר' יהושע ליב: בא נעסוק יחד בסוגיא כדי לענות תשובה, ומשך כמה ימים עסקנו בענין עד שהיפכנו בסוגיא מכל צדדיה. חשבתי – אמר רבי זרח – שכעת אעלה על הכתב את כל מה שנתחדש במשך מספר ימים כדי לערוך תשובה מקיפה עם כל הסברות והחידושים. אולם רבינו אמר לי: עונים רק אם זה מותר או אסור, על זה מוכרחים לענות, יותר מכך, כל מה שלמדנו וחידשנו אינני יודע אם זה נכון, לכן איני יכול לכתוב [-"וזרח בחושך אורך" (עמ' 72)].

[31] כפי הנראה זה היה סדר הלימוד של רבינו בביתו בשעות הבוקר. יצויין כי תקופת מה היה לומד עם רבינו תלמידו המובהק הגה"צ רבי זרח ברוורמן זלה"ה, סדר לימודם היה נמשך מאחרי תפלת ותיקין עד אחר תפלת מנחה, כל אותו זמן לא ירד רבי זרח לביתו שבקומה למטה אפילו לאכילת הצהרים אלא היו מעלים ארוחתו לבית רבינו כדי שלא יפסיק לרגע מלימודו [-"וזרח בחושך אורך" (עמ' 67)].

[32] היא ישיבת "אהל משה" – מפעלו הכביר של רבינו בירושלים, ונוסדה בשנת תרנ"ד על יד ביתו הפרטי. הגורם להתיסדות ישיבה זו, היה הלחץ זה הדחק שסבלו ת"ח לומדי הישיבות שקבלו בשאר הישיבות אז תמיכה בסך חצי נפוליון [שמונה שילינג] לחודש, רצונו של רבינו היה, שלומדי התורה יתפרנסו שלא בצער. הישיבה נתיסדה על ידו, בכוונה לבחור עשרה אברכים ת"ח מובהקים אשר יקבלו תמיכה, כל אחד סך שני נפוליון לחודש [פרנסה שלמה בימים ההם]. ותנאי התנה אז שלא לקבל בתחלה אלא עשרה תלמידי חכמים מצוינים, ועד שלא תהא עבורם כל הסתפקותם, לא יתקבלו בישיבה תלמידים נוספים.

אחת המטרות ביסוד ישיבה זו היתה לבטל את הנוהג בישיבות אחרות בעיה"ק שבהם נהגו הגבלות בקבלת תלמידים וכגון שלא היו מקבלים יותר משלושה תלמידים יוצאי אותה עיר בחו"ל או שלא מקבלים כלל תלמידים יוצאי מדינות מסוימות. דעתו של רבינו שללה הנהגה נפסדת זו מכל וכל, וסבר כי כתר תורה מונח וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. וכה כתב הרב רבי יצחק פרידמן ז"ל בכתה"ע "חבצלת" (גליון כג לשנת הלד, ה' סיון תרס"ד) אודות מהותה וישיבתה של "ישיבת אהל משה הנקראת ישיבת הרב מבריסק ז"ל" – "עוד זאת חוק ניתן מאת הרב הק' ז"ל המייסדה כי לא יבדילו בין כולל לכולל, רוסי' גאליצי' אונגרי' פולאני' רומאני', כולם יקובלו אל הישיבה הזאת אך ורק בהיותו מוכשר לעלות על ויט שכמו לסבול עול תורה".

בישיבה היו מתפללים שחרית כותיקין בין בחורף ובין בקיץ, והלימוד בישיבה בבוקר התחיל כחצי שעה בערך אחרי תפלת ותיקין, וקול התורה לא נדם בין לכותלי ביהמ"ד בכל כ"ד שעות המעל"ע, הונהגו גם משמרות בכל לילה, והוקצב פרס נוסף – חצי בישליק עבור כל משמר, והמשמרות היו מתחלפים.

[33] באחת מהערים בחו"ל בהם הגיד רבינו שיעורים לתלמידיו, אופן השיעור היה באופן שמקשיב להרצאת הדברים בגמרא על ידי אחד מתלמידיו. תלמידים מיוחדים היו לו אשר קראו לפניו בגמרא, רי"ף רמב"ם ושלחן ערוך. התלמיד היה קורא והוא היה מקשיב בתשומת לב. וקרה פעם אשר תלמיד אחד מן המקריאים לפניו ברי"ף, קיבל תוך כדי קריאתו מכתב מהוריו שציפה לו זמן רב. הוסחה דעתו של התלמיד למכתב ולא הקריא כהוגן. העיר לו רבינו בחביבות: "מה זה מיהרת והחסרת חמש שורות בר"יף"?!

[34] רבינו התוה לתלמידיו בשיעוריו הבנה עמוקה ודרך ישרה בסוגיות הש"ס ולימדם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בסדר נכון.  לך נא ראה מש"כ תלמידו הגאון רבי אבא יעקב ברוכוב זלה"ה אב"ד ווילקאוויסק בהקדמתו לשו"ת "חבל יעקב" (וילנא תרפ"ג, עמ' יב) וז"ל: "ועל טוב יזכר שם מורי ורבי הגאון הגדול האמיתי רשכבה"ג צדיק יס"ע כקש"ת הר"ר יהושע ליב שליט"א שהעתיק משכנו לירושלים עה"ק אשר יצקתי מים על ידיו שלש שנים, והוא פקח עיני וסלל לי את המסלה העולה בית אל, ויציבני על דרך טוב ואמת לאמת כל דבר בדרך העיון הזך והברור ולחלק בין הדבקים לפי הנראה כי הוא באמת נחוץ מאד לפני יושבי שער" עכ"ל.

[35] מן המפורסמות היה סדר לימודו של רבינו בעיון עמוק עם תלמידיו את סוגיות הש"ס. באשכבתיה דרבי סיפר תלמידו המובהק הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה "במשך ששת החודשים הראשונים לבואו לארץ הקדש, הגיד רבי יהושע ליב שיעור במסכת בבא בתרא לפני חריפי קרתא קדישא ארבע שעות רצופות בכל יום מבלי הפסק, גם ביום שישי ערב שבת קדש וביום שבת קדש, מלבד ערב יום הכיפורים שהשלים שיעור היום בליל יום הכיפורים אחר תפלת הערב, ובכל אותה תקופה לא השלים רבי יהושע ליב סוגיא ראשונה ד"היזק ראיה" ג' דפים הראשונים של המסכת. לא נשמע ממנו קושיא או תירוץ והסבר ממקום אחר, כי אם באותה סוגיא עצמה, כאן נמצא וכאן היה" [-"אלון בכות" (עמ' קפד)].

עוד סיפר לימים תלמידו של רבינו שפעם למד איתם רבינו דף אחד בגמרא ארבעים יום רצופים. כאשר סיימו חש בהם רבם שדעתם זחוחה עליהם שכן זכו לעמוד על בוריו של דף אחד. פנה ואמר להם: אם סבורים אתם שדף הגמרא הובן על ידינו כל צרכו, הרי שטעות בידכם, הננו רק כדרדקי דבי רב המגששים וחותרים לפי קוצר שכלנו, יתכן וכל ימינו היה עלינו לעמול ולהתייגע על דף אחד, אך מה לעשות ואי אפשר להתעכב יותר על דף אחד, כי אם נעשה כך תורתנו מתי נעשית?! אך רחוקים הננו עדיין להבין את הפשט ["האיש על החומה" (א, עמ' 162)].

ודרך הלימוד של רבינו שהיתה כאמור בעמקות עצומה, היתה נלמדת בכמה דרכים ושיטות שהתורה נדרשת בהם, ולא היה מסתפק בביאור אחד ברור ונהיר. והגאב"ד דטבריה הגאון רבי משה קליערס זלה"ה סיפר כי רבינו היה לומד סוגיית יציאות השבת בארביסר אנפי [-ס' "מפי דודי" (עמ' לג)].

וכבר היה מעשה – סיפר תלמידו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה באשכבתיה דרבינו [והו"ד בספרו "ציר נאמן" (ירושלים תרנ"ח – דף צה:)] – "שהראה כשהיה בעיר לאמזע באו מחשובי העיר לקבל פני רבם ברגל, ואמר לכל הבא התוס' ששאל אחד מהם איזה דבר ואמר בשמונה ועשרים אופנים. ושאל אחד מאוהביו לכולם אמרת זה התוס'. והשיב לו אם ברצונך אגיד לך עוד שני אופנים ויהיה בידך שלושים אופנים ללמוד את התוס'".

ומעשה דומה לזה אירע כמה שנים מאוחר יותר עם עלותו של רבינו לכהן פאר כרב ואב"ד דבריסק דליטא וכפי שסיפר הגאון רבי אהרן חיים הלוי צימרמאן זלה"ה שכשלמד בישיבת כנסת בית יצחק דקמניץ שטח פעם בפני דודו ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זלה"ה מערכה בענין סוכה גזולה ומצוה הבאה בעבירה הסובבת והולכת ע"ד התוס' בסוכה (ט. ו-ל.) ואמר בפניו ביאור נפלא בשיטת רבי יוחנן בשם רשב"י ושמואל דכל אחד אזיל לשיטתיה כמתבאר במק"א. וא"ל הגרב"ב שאע"פ שמתנגד באופן עקרוני לפלפול ו"לשיטתו", מ"מ כאן בהחלט יש מקום לומר פלפולים ושיטות, משום שכאשר הגאון הנורא רשכבה"ג רבי יהושע ליב זצוק"ל התקבל כרב ואב"ד דבריסק, כשכולם באו לקבל פניו בחג הראשון בסוכות, אז אמר לפניהם תירוץ ופלפול על דברי התוס' הנ"ל בענין מצוה הבאה בעבירה, והיו כארבעים בתי כנסת בבריסק ואח"כ נתברר להם שלכל אחד מהם אמר רבינו תירוץ ופלפול אחר לתרץ קושית תוס' הנ"ל. וא"כ אמר הגרב"ב שכאן כדאי לומר פלפולים וחילוקים ושיטות שאולי כיון באחד מהם לדברי רבינו [-ס' "חמדת דניאל" להרה"ג ר' דניאל לרפלר (א, עמ' יא). וע"ע בספר "נתן פריו" להגר"נ גשטטנער (סוכה ט.) שהביא י"ג חילוקים בסוגיא זו].

ועוד ספרו כי כשהחל להגיד שיעורים בפני המצוינים שבחכמי ישיבת "אהל משה" שיסדה בעיה"ק ירושלים, פירש בפניהם את המשנה הראשונה במסכת בבא מציעא "שנים אוחזין בטלית" בשמונה עשר אופנים [-"קול ישראל" (גליון טו לשנה כז, כ"ו טבת תש"ח)].

ואמנם למרות כל האמור, דרכו היתה דרך ישרה, וכאשר בנו הגאון רבי יצחק ירוחם זלה"ה הקשהו קושיא חמורה ותירץ בחריפות רבה, ענהו רבינו בזה"ל: "קושיתך, הרגשתי בקושיא זו גם אני מאז… תרוצך הוא כמנהג פולין, לא משלנו" ותרץ קושיתו 'בפשוטו' [ראה תשובות רבינו (כתבים, סימן טל)].

ומאידך גם מחלק הבקיאות לא זנח ידו ויש שגם עסק בלימוד דפי גמרא דף אחרי דף בהתמדה עצומה, וסיפר הגה"צ רבי דוב יפה זלה"ה ששמע מפי מרן החזון איש זלה"ה כי מרן הגאון רבי שמואל סלנט זלה"ה אמר על רבינו מהרי"ל דיסקין זלה"ה שהוא יכול ללמוד מאה דפי גמרא ודף גמרא אחד במשך מאה יום. והוסיף רבי שמואל: גם אני מסוגל ללמוד מאה דפים ביום אחד, אך מאידך אין ביכולתי ללמוד דף גמרא אחד במשך מאה ימים!

ועוד על התמדתו של רבינו, נאמנת עלינו עדותו של הגאון רבי בנציון שטרנפלד זלה"ה אב"ד ביליסק בהספדו על רבינו שבספר "שערי ציון" שאמר בזה"ל: "למד תורה לרוב בעמידה, יש ושעות שלימות עמד על רגליו וגרס במשנתו כשהוא מרותק אל מקום אחד, ויש אשר ראוהו צועד לאורך חדרו אנה ואנה והגמרא כרוכה בלוחות עץ פתוחה לפניו על שני זרועות ידיו והריהו שקוע כולו בלימודו ופניו להבו כלפידים". עוד העיד: והתמדתו היתה דבר פלא ממש, לא פסק פומיה מגירסא ממש מיום נהיה לאיש עד הלקחו מאתנו".

ומן הענין להוסיף כאן כי פעם נפגש הגאון רב"צ שטרנפלד עם הגאון רבי שמחה בונם סופר בעל "שבט סופר" בעיירת מרפא ונתגלגלה שיחה ביניהם אודות רבינו. נענה רב"צ ואמר: הכרתי אותו בימי אברכותו ואוכל להעיד כי הש"ס כולו עם תוספות וכן הירושלמי ערוכים היו על לשונו מלה במלה. ופוק חזי מאן גברא דקא מסהיד עליה.

ועוד על תקופת צעירותו של רבינו, כתב הגאון רבי רבי זאב שטיינפלד זלה"ה – מ"מ דלאדז במילי דהספידא על רבינו בספרו "אמרי זאב" (פיעטרקוב תרס"ה – אבל כבד, עמ' 30) "וכאשר היה בן חמשה ועשרים שנה נתמנה לראב"ד בעיר הגדולה בלאמזע ושם הרביץ תורה והגיד שיעור בכל יום לגדולי תורה, וכמה גאוני הדור היו תלמידיו וילעו לספר חריפותו וצדקתו ועמקותו. ואנכי שמעתי בעצמי מאדמו"ר הגאון הגדול הצדיק נצי"ב ז"ל מוואלאזין זי"ע שפעם היה אצלו שבת בעת שהיה בסקלאוו [שקלוב] ומצא בעצמו בטל כנגדו. ועתה ראה מאן גברא רבה דקמסהיד עליו בדברים כאלה".

ועוד מן הענין להוסיף כאן מ"ש השו"ב דבריסק הגאון רבי חיים יוסף אריה פראגער זלה"ה אודות רבינו "וגאון דורנו מאור הגולה מו"ר יהושיע ליב שליט"א אבד"ק [בריסק] שהוא מאריה דכולא תלמודא, וידוע גודל חריפותו ובקיאותו בכל הש"ס והתוס' וספרא וספרי וכו' כמונח בקופסא בלי חיפוש כלל וכמאמרם בל תגמגם וכו', וכן בספרי הרמב"ם וד"ח טושו"ע וכל הפוס' אשר ילאה הפה לספר כנודע, ומי אנכי לספר אף מקצת גדולתו כידוע לגאוני דורנו" [-ס' "מנחת יוסף" (וארשא תרמ"ט – קונטרס אחרון לדיני תרתי לריעותא, דף צ.)].

וכן אמר על רבינו ההוא ספדנא הגאון רבי אהרן מענדל כהן זלה"ה האב"ד לקהילות האשכנזים בקהיר בספרו "אבל מצרים" וז"ל: "הגאון הרב מבריסק אשר היה בקי בש"ס בבלי וירושלמי וכל המפרשים וכל הפוסקים וכל ספרי שו"ת בע"פ, אשר כל מי ששאל אותו שאלה קלה וחמורה היה משיב כהלכה כאשר ישאל איש בדבר אלקים… וכל רז לא אניס ליה".

וא' מתלמידיו שנסמך על ידו להוראה בעת רבנותו בק"ק שקלוב – הגאון רבי זאב וואלף רקובסקי זלה"ה [לימים מגיד מישרים דשקלוב] היה מרגלא בפומיה "זכיתי לשמש רבותי הגאונים הצדיקים במינסק ובוולזין. לא הנחתי שום מקרה שנזדמנה לי להתודע לגדול הדור. גם הלכתי לקבל את פני הגאון מלבי"ם ז"ל. אבל גאון וצדיק כמהרי"ל ז"ל לא ראיתי מימי, בו נתאחדו חריפות שאין למעלה הימנה בדור הזה, בהלכה ואגדה, בקיאות בלתי טבעית במקרא, משנה, בבלי, ירושלמי עם נושא כליהם. מדרשים, פוסקים, ראשונים ואחרונים, ספרי קבלה וחקירה, ואוצר יראת ה' קודמת לחכמתו, וזהירות בכל המצות ודקדוקי סופרים בדברים שבין אדם למקום ולחבירו" [-עדות רבי מ. ליברמן ז"ל – בטאון "הפלס" שבעריכת שארו של רבינו – הגאון רבי אליהו עקיבא רבינוביץ זלה"ה (פולטובה תרס"ד – עמ' 434)].

ותלמידו הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה רשם ב"מילי דהספידא" שנשא בפני בפני קהל ועדה לאחר הסתלקות רבינו [ונד' בס' "נטעי חמד" (בנדמ"ח עמ' רסב)] "בש"ס בבלי דפוס סלאויטא שזה היה הש"ס שלו, ידע כל דבר באיזו שורה – ברחבה או בקצרה".

ואגב דאיירינן בעניני ידיעת התורה בכל חלקיה שהיתה נחלת רבינו, נציין כאן את המובא בשמו ובהקדים את דברי המתניתין בסוף סוטה (מט.) "משמת רבי בטלה ענוה", ובגמרא (מט:) "אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה דאיכא אנא. אמר ליה רב נחמן לתנא, לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא". ובשם הגר"א כתב לבאר בזה הגאון רבי אשר ניסן לוינזון זלה"ה מבירז בספרו "ליקוטי שושנים" (וילנא תרל"ה – כפתור ב אות ט) בזה"ל "אמרו חכמים שלהי סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא. ותמוה האם זה מדרך העניו להתפאר במידותיו? ולא עוד אלא ששקר ח"ו ענה בנפשו כי הלא לדבריו איננו עניו אך רודף אחר הכבוד שאין למעלה הימנו? אתמהה. ושמעתי בשם הגר"א כי נמצא בירושלמי חכם עניו מאד בשם 'אנא' ועליו כיוון רב יוסף ודפח"ח" עכ"ל.

ובס' "מעילו של שמואל" (עמ' קצא) מובא שסיפר הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ זלה"ה שכשנשאל תלמידו של רבינו הגאון רבי אבא יעקב הכהן ברוכוב זלה"ה אב"ד ווילקאוויסק בעל "חבל יעקב" האם היה כוחו של רבו השרף מבריסק גדול אף בבקיאות כשם שנודע בחריפותו הנוראה ובכח פלפולו המבהיל, נענה ואמר כי פעם אמרנו לרבינו מהרי"ל דיסקין שאומרים בשם הגאון מוילנא שיש בירושלמי אמורא ושמו אנא שהיה ידוע בענוותנותו ויראת חטאו ועליו כיונו רב יוסף ורב נחמן באמרם לא תתני ענוה והוא ענוותן וממילא לא בטלה עדיין ענוה, נענה על אתר ואמר: בטוחני שלא יצאו הדברים מפי הגר"א, שכן בכל התלמוד הירושלמי אין אמורא ששמו אנא. הרי לכם איפוא בקיאות לדעת אף מה לא כתוב… [ונראה שלעובדא זו רמז הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה ב"מילי דהספידא" על רבינו שבס' "נטעי חמד" (שם) שם בחלק מהדרוש רשם לעצמו ראשי פרקים וכתב שם "עובדות אודות אנא"].

וכן ידידנו הרה"ג רש"ד הכהן פרידמן שליט"א בס' "בדידי הוה עובדא" (עמ' תלז) מציין ששח בפני הגר"ח קניבסקי שליט"א את העובדא הנ"ל המיוחסת להגר"א, ואמר לו שמעולם לא שמע על אמורא בשם אנא המוזכר בתלמוד ירושלמי.

ואמנם בירושלמי יבמות (פרק ח הלכה ה) וגיטין (פרק א הלכה ה) מצינו חכם בשם "ר' איניא".

ועוד נציין עובדא שנכתבה ע"י הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה ברשימותיו להספד שם וז"ל: "עובדא מבקיאותו – כומר אחד שאלו אודות רבי פנחס בן ערובא במס' גיטין (נו:) שהעיד אני הייתי בין גדולי רומי כשמת טיטוס ופצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים וכו', ולעג ההוא ואמר מי הוא זה אשר נסמוך על עדותו אשר אינו מאנשי השם ולא נזכר שמו בתלמוד בענין הלכה רק בענין זה. תיכף אמר לו הרב ז"ל במס' בכורות דף לח סוף ע"ב איתא א"ר יוחנן משום ר' פנחס בן ערובא וכו'" עכ"ל.

ואגב נציין כאן עוד את דברי תלמידו של רבינו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה שאמר בהספדו אחר האסף רבינו על גדלותו בהוראה: "בשאלות הריאה היו משתוממים כל השובי"ם, וכל חכמי שקלוב היו משתוממים על רוחב ידיעתו בשאלות נשים".

[36] על בקיאותו של רבינו בכל חלקי הש"ס ודיבורי התוס' סיפר תלמידו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה בהספדו על רבינו שבספרו "ציר נאמן" (ירושלים תרנ"ח – מאמר עמק הבכא, דף צה:) "ושנלקחה מאתנו ארון האלקים שבו היה ש"ס בבלי וירושלמי שקנה ביגיעות התורה ובאהבה. הוא היה יודע כל תוספת בשמו, ובעיון למד עד שהיה לפני עיניו כל תוספת לבדו בחריפות על אמתו".

[37] תלמידו המובהק של רבינו הגאון רבי זרח ברוורמן זלה"ה מסר כי סדר לימודו של רבינו עם תלמידיו בסוגיות הש"ס היה בדרך זו: תחלה היה לומד את הגמרא ממשנה למשנה בלי פירושים, ואח"כ חזרו שוב על הגמרא עם פירוש רש"י, ואח"כ חזרו על הגמרא עם התוספות וחוזר חלילה עם הרי"ף והרא"ש, ואח"כ המשיכו לטור וש"ע. [כן היה מוסר בשמו תלמידו של רבי זרח – הגאון רבי יעקב רוזנטל זלה"ה אב"ד ת"א. ולימים סיפר עובדא זו להגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זלה"ה בעל "אבי עזרי" שהביע את התפעלותו מדרך לימודו של רבינו].

[38] הגאון האדר"ת זלה"ה היה אומר על אבי רבינו הגאון רבי בנימין זלה"ה כי הוא כמכונאי בסדר קדשים ובתלמוד ירושלמי [-כן סיפר הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זלה"ה בשם חותנו הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זלה"ה שכן קבל מרבו הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זלה"ה].

[39] כלומר שיעור במשך כשעתיים וחצי, וזהו השיעור היומי המפורסם שאותו היה מוסר רבינו מדי יום ביומו בפני חברים מקשיבים ת"ח מופלגים. שיעור יומי זה שמסר רבינו בפני תלמידיו שבירושלים התקיים עם עלותו של רבינו לאה"ק, ולאחר זמן נחלה והשיעורים פסקו וכמובא בספר "עמוד אש" (עמ' קפ). ועוד ראה לעיל (הערה לה) שהובא תיאורו של תלמידו הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה על אופן מסירת השיעור ע"י רבינו בישיבת אהל משה בירושלים.

ובספר "מגדולי ירושלים" (עמ' רלו) מסופר על שיעוריו הקבועים של רבינו בשנות רבנותו בלומזא שהתקיימו בכל יום לרבות לילי יום הכפורים שאז היה פורע את השיעור שהחסיר בבוקר.

ובספר "דור רבניו וסופריו" לרבי בנציון אייזנשטאט (ג, עמ' 18) מספר על שיעוריו הקבועים של רבינו בשנות רבנותו בשקלוב בפני מופלגי התורה מבני העיר, "שעורו המלא חריפות עצומה ובקורת חדה אמיתית".

וכן בבריסק דליטא היה מוסר רבינו את שיעוריו לפני חברים מקשיבים תלמידים מצוינים, והגאון רבי צבי פסח פראנק זלה"ה סיפר ששמע מבנו של הגאון רבי שמעון מנשה זלה"ה שלאחר השיעור היה אומר רבינו בפני תלמידיו דברי מוסר [-ס' "שביבי אור" (עמ' קמא)].

ויש לציין עוד כי בבריסק דליטא אף היה מוסר רבינו שיעור ע"ס הדף בבית הכנסת שבעיר כפי שהעיד המו"צ דבריסק הגאון רבי שמחה זעליג ריגער זלה"ה הי"ד שהיה בין שומעי השיעור עוד בהיותו בחור. הוא סיפר כי בשיעורים אלו גילה רבינו "גאוני גאונות" בסוגיות הש"ס, גליה לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא [-ס' "דו יובלין" (עמ' ז)].

[40] כנראה גם התפלל תפלת מנחה עד זמן הזה לאחר השיעור הנ"ל, שהחצי שעה שלאחר השיעור עד שהגיע לביתו אינה רק הדרך חזור לביתו, אלא שכלל גם תפלת מנחה בישיבה [אפשר שתקופה מסוימת התפלל בצבור], ולכן הגעתו לביתו חצי שעה לאחר השיעור זה כלל גם זמן המנחה בישיבה. וכן נראה פשוט, דהרי כפי המובא להלן כשעה לפני השקיעה עד כשעה לאחריה הוא עסק בלימוד חו"מ.

[41] וזו הפעם השניה משך כל היום מאז תפלת ותיקין שרבינו סועד את לבו.

[42] יצויין כי תקופה מסויימת מסר רבינו שיעור בחושן משפט בשעה אחת בצהרים, אולם היה תלוי במצב בריאותו [-"קול ישראל" (גליון טו לשנה כז, כ"ו טבת תש"ח)].

[43] כלומר לימוד של שעתיים בערך מהשעה 11 – כשעה לפני השקיעה עד השעה 1 – שעה לאחר השקיעה, ובזה מחבר יום ולילה בתורה.

וכידוע עד כמה מקצוע חושן משפט היה חביב על רבינו אחת לאחת והיה יגע בו עד כלות הכוחות, ובין כתביו נמצאו הגהות וציונים על הש"ע ונו"כ [וחלקם נדפסו בס"ד]. וכן חלק הארי מכתבי אביו הגאון רבי בנימין זלה"ה המצויים הינם על חלק חושן משפט.

וכבר מצעירותו שקד על דלתות פתחי חלק חו"מ, וסיפר הרה"ג ר' יעקב ליפשיץ זלה"ה בס' "תולדות יצחק" (וארשא תרנ"ז – דף ג.) כי בתקופת לימודו של רבו הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זלה"ה אצל הגאון רבי בנימין דיסקין זלה"ה "ויקבע ללמוד עמו יחד עם בנו הגאון ר' יהושע ליב דיסקין שליט"א שעור פוסקים, ומשך חצי שנה למדו שתי שעות ביום שעור שו"ע חושן משפט".

[ועל גדלותו של אביו הגאון רבי בנימין בחלק חו"מ, נלמד ממה שסיפר הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זלה"ה בשם חותנו הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זלה"ה ששמע מפי בן רבינו הגאון רבי יצחק ירוחם זלה"ה כי פעם שח לו רשכבה"ג הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא – תלמידו המובהק של רבי בנימין בזה"ל: "מי שלא למד חושן משפט אצל זקנך ר' בנימין, לא טעם חושן משפט בימיו" עכ"ל.

ועוד סיפר הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור ונכתב למשמרת בידי תלמידו הרה"ג ר' יעקב ליפשיץ זלה"ה בס' "תולדות יצחק" (דף יז.) בזה"ל: "כאשר נתקבל הגאון הגדול רבי בנימין דיסקין זצ"ל אביו של הג"ר יהושע ליב דיסקין זצ"ל לגראדנא ורבינו [יצחק אלחנן] היה אז רך בשנים טרם קבל הרבנות הראשונה בזאבעלין, קרה מקרהו להיות בגראדנא וישחר את גדולי הלומדים המפורסמים שם וימצא אותם מדברים ומשוחחים מהג"ר בנימין אשר אך זה מקרוב הופיע שמה טרם הכירו אותו, ואחרים מהם הגיסו לבם לדבר בו בשחוק התולים לאמר: הרב שלנו כפי הנראה בקי ורגיל בדיני קדיש יתום, כי בימים ההם עמדו לפניו שנים בדין תורה ושניהם יצאו ממנו מחויבי שבועות ונולד ספק מי מחויב להשבע בראשונה, ואז פסק הג"ר בנימין כי הגורל יכריע ביניהם מי בראשונה. והפסק הזה היה בעיניהם לשחוק יען כי הגורל נוהג בדיני קדיש יתום".

"כשמוע רבינו את שחקם ההתולי זו, לעגם בהפסק, ויתן עליהם בקולו למה זה תתלוצצו, הלא זה דין מפורש בט"ז יו"ד סימן טו בענין אותו ואת בנו [ובספרו "נחל יצחק" השני סימן פו סעיף יא אות י נדפסה תשובה שלמה מענין הזה]?! אמנם כי אחרי מספר שנים להמעשה הזה בא הדין המחודש הזה מפורש בספר שבות יעקב בדיני שבועות בי"ד, אבל אז טרם התברר הדין הזה ורק גדולי דעה בהלכה כוונו מסברת עצמם בהיקש סברת הט"ז כאשר כן כוון הג"ר בנימין הנ"ל. אבל רבינו [יצחק אלחנן] הלא היה אברך בן ח"י שנה אז והדין הזה לא התגלגל לבא לפני עיונו למעשה ורק בשמעו לתומו שיחת הלומדים המלגלגים יצא כברק חץ בינתו ויפגוש בין רגע בדין אותו ואת בנו וכדברי הט"ז" עכ"ל.

כן אחי רבינו וממלא מקומו ומקום אבותיו ברבנות לומזא – הגאון רבי נח יצחק דיסקין זלה"ה היה מוסר שיעור בכל יום בפני תלמידיו בחלק חו"מ כפי שהעיד תלמידו הגאון רבי יואל הרצוג זלה"ה בס' "אמרי יואל" (במדבר, דרוש כז לפרשת בהעלותך) "בנערותי זכיתי ללמוד שיעור חושן משפט בכל יום עם הגאון ר' נח יצחק ז"ל דיסקינד אחי רשכבה"ג ר' יהושע ליב דיסקין אב"ד דעיר בריסק וירושלים".

ותלמידו של רבינו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה אמר בהספדו אחר האסף רבינו: "כל דיין שישב עמו בדברי תורה בעיר היה משתומם על בקיאותו בחושן משפט וביחוד בטור והבית יוסף".

ומקובל כי בשיעורי ש"ע חושן משפט שהיה אומר רבינו בפני תלמידיו בעיה"ק, מרוב עמקותו של השיעור עמוק עמוק עד אין חקר, רוב התלמידים – הגם שהיו גאונים מופלגים ונבחרו בקפידה ע"י רבינו – לא יכלו לרדת לעומק דעתו בדבריו, דלאו כל מוחא סביל דבריו העמוקים ויורדים עד התהום.

וידועים דבריו הנעימים של רבינו ["תורת האהל" (עמ' מד)] ביסוד משפטי התורה: "שלא לעשות שום נימוס גם בין אדם לחבירו כ"א עפ"י התורה, הגם שבודאי הרשות נתונה לכל יחיד לוותר על שלו בצער גוף וממון וכבוד, עכ"ז אינו אלא לשעתו, אבל לחוקק ח"ו מחדש נימוסים אחרים הגם שיהיה כן ברצון כל הכלל, הס מלהזכירו".

[44] היינו כשעה לאחר השקיעה.

[45] בספר "שביבי אור" לתולדות הגאון רבי צבי פסח פראנק זלה"ה (עמ'ב רכו) מובא כי רבינו היה קורא ללילות החורפיים הארוכים "די הייליגע וינטרדיגע נעכט" – הלילות הקדושים של החורף, שכן אז יש זמן רב לשקוד על דלתות התורה.

[46] מקובל כי תקופה מסויימת קבע רבינו לימוד בשעות הלילה בחברותא עם תלמידו הגאון רבי זרח ברוורמן זלה"ה בלימוד סדר זרעים ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בהלכות מצות התלויות בארץ.

[47] רבינו החשיב עד למאד את לימוד חלק האגדה שבתורה בסדר הנכון והראוי. וסיפר הגאון רבי בנציון יאדלר זלה"ה שאביו הגאון רבי יצחק זאב זלה"ה כשרצה להעלות חידושים על הכתב היה מסתפק מה לכתוב תחלה – בהלכה או באגדה. כאשר הרצה שאלתו זו לפני רבינו, יעץ לו הרב לכתוב באגדה כי הפירושים על זה מועטים מאד.

[48] פלוסופיה אולי הכוונה לספרים כמו "מורה נבוכים" להרמב"ם וכדומה.

וישמח משה במתנת חלקו, שבכל החכמות שיש בהם צורך לידיעת התורה הקדושה בכולם היה לו עשר ידות "בהנדסה, באלגיברה, בתכונות שמים וגלגלי המזלות, בכל אלה למד ולימד הפליא עצה הגדיל תושיה, בכל אלה לו דומיה תהילה" – לשון תלמידו הגאון רבי יעקב אורנשטיין זלה"ה בקו' "אלון בכות".

ותלמידו של רבינו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה אמר בהספדו אחר האסף רבינו: "שר היה בשאר מדעים והתחכם להעלים חכמתו".

וראה בחידושים עה"ת להלן (פרשת נח) מעשה שסיפר תלמיד רבינו הגאון רבי יצחק שלמה בלויא זלה"ה שפעם היה מושל בירושלים איזה גוי מלומד בחכמות ומדעים והיה לו תואר של מהנדס וכן היה בקיא בתנ"ך, ובא לבקרו בביקור נימוסין במעונו הראש"ל הגאון רבי רפאל מאיר פאניז'יל זלה"ה – המרפ"א, ושמח המושל על בואו והציע לו כמה שאלות בתנ"ך, ואחת מהם שאלה בענין תיבת נח שנוגעת לעניני הנדסה וטבע, והגאון הראש"ל שלא היה מוכן לשאלה כעין זו עמד משתומם כשעה חדא, וכשהגיעה שאלה זו קמיה רבינו ענה אל אתר [עי"ש פירוט השאלה והתשובה].

וכן סיפר רבי אריה ליב פרומקין זלה"ה מקורבו של רבינו "פעם אחת סיפרתי לרבינו מהחדשות אשר נצמחו בימינו בעבודת הגפנים, עריכתן ושמירתן, הרכבתן והברכתן – על פי שקראתי בספר אשכנזי, ומה נשתוממנו לשמוע כי רובי הדברים האלה הראנו הגאון בפירוש הר"ש משנץ ובירושלמי שביעית, ועליהם הוסיף רבינו תחבולות חרוצות ושנונות בענינים אלה".

וכן הוא דין רפיש מבית אבא, כי אביו הגאון רבי בנימין זלה"ה כבר כתב פירוש על שני פרקי התכונה – פרק ששי ושביעי ב"פרקי דרבי אליעזר" (מהדורת לבוב תרכ"ז) ובו מבאר כל חמירא בענינים שאין יד כל אדם ממשמשת בהן, וראה בהקדמת המלבה"ד הגאון רבי זאב וולף איינהורן זלה"ה שכתב: "יען שבשני פרקים אלו – פרק ששי ופרק שביעי מדבר בעניני תקופות ומולדות ולקוים אשר אין לי ידיעה בענינים אלו, ע"כ היתה בקשתי מאת הרב הגאון החכם הכולל מו"ה בנימין נ"י ראב"ד דק"ק הוראדנא שהוא ישים לבו הטהור לבארם כי לו יאתה, וברוב טובו וחסדו נעתר לבקשתי, ע"כ אני מודיע נאמנה שהביאור על אלו ב' הפרקים מאת הרב הגאון הנ"ל ובלשונו הטהור".

וכן אף אחיו של רבינו הגאון רבי אברהם שמואל בנימין זלה"ה הגאב"ד דוולקוביסק ומח"ס "לבני בנימין" היה בקיא בכל החכמות, וכפי שהעיד במכתב להגאון רבי מרדכי גימפל יפה זלה"ה מרוזינוי על פגישתו עם אנשי ההשכלה בפאריז שכתב: "ואני כאשר הייתי בפאריז לא עמדו לפני כל חכמיהם ומלומדיהם, כי מצאו בי עשר ידות בכל השלמות, אשר המה מתהללים בהם ולא נעלם ממני כל אשר שאלו ממני".

ועוד עדות על ידיעותיו של רבינו בשיטת תנועות הארץ וגורמי השמים – הכוכבים והמזלות וכדור הארץ, ראה בספר "נברשת" (ירושלים תרמ"ח –  השמטות לח"א, דף יז:) שהביא "בתורת עדות ששמע מפי רבינו הקדוש רשכבה"ג מוהררי"ל דיסקין זצוק"ל" בענין השיטה הסוברת שהארץ מקפת ומלוה את השמש כמו כל הכוכבים. וראה עוד במאמרו של הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי זלה"ה בכתה"ע "החבצלת" (גליון כד לשנת לג, עמ' קפג) שמביא מה ששמע מפי א' מחכמי ירושלים שדבר עם רבינו בענין תנועות גורמי השמים, ושמע ממנו כי מחזיק בשיטת קאפערניקוס.

ולמרות רוחב דעתו בכל החכמות, לא נשא פנים להחכמים והחוקרים המגלים פנים בתורה שלא כהלכה והקהה את שיניהם, וקיים מולם "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". לך נא ראה מש"כ תלמידו הגאון רבי יהושע זאב זיסנוויין זלה"ה בהספדו על רבינו בס' "ציר נאמן" (ירושלים תרנ"ח – דף צו.) בזה"ל: "איש שהכל בו, היה בו נשוא פנים יועץ וחכם חרשים ונבון לחש כמו ששמעתי מפה קדוש איך שהחכם סלאנימסקי היה נושא פניו עבור חכמתו שהיה מכירו שהוא מחכמי התכונה. וכן היה המעשה: פעם אחת כשהיה בווארשא ע"ד בריאותו בא אצלו החכם הנ"ל והיה ספרו בידו ובקש ממנו לעיין ולהסכים עמו ולהוציאו לאור. אז השיב לו אדמו"ר זצ"ל: להשיבך איני יודע, בחכמה הזאת אין ביכולתי, כי לאחר העיון אדע ככל חכמי התכונה. אבל להסכים על ספרך אין ביכולתי עד שתתן לי אותו, ובתנאי אם לא נמצא שם דברים המתנגדים המדברים נגד חז"ל, אזי ודאי אסכים על האמת. אבל אם אמצא שם דברים שמדברים נגד כבוד חז"ל או סותרים דבריהם אז יהיה לי רשות לשורפו. וכששמע הח"ס לקח את הספר ועזב את ביתו והלך".

[49] השכלה אפשר שהכוונה לספרי קבלה והיא מלשון "השכל וידוע אותי" (ירמיה ט, כג). וראה מש"כ הגאון רש"י זווין זלה"ה בספר "סופרים וספרים" (ג, עמ' 242) בהרחבה כי בתורת החסידות השכלה היא בירור ענינים מפשטים עמוקים בספירות העליונות והשתלשלות העולמות.

וראה מש"כ להלן (הנהגות, אות רפב) כי רבינו היה לומד סתרי תורה וספרי קבלה, ואמנם נזהר מאד לבל יודע לאיש כי יש לו יד ושם בתורת הקבלה. וכן העיד תלמידו הגאון רבי נטע צבי וייס זלה"ה בהספד שנשא אחר האסף רבו הגדול ובו סיפר על סדר לימודו: "עץ חיים להאר"י ז"ל – הביט ולמד בו בהצנע". עוד סיפר כי היה עוסק רבינו בספר הק' "נפש החיים".

והגאון רבי שמואל אויערבאך זלה"ה סיפר שבירושלים היה ידוע כי רבינו למד קבלה עם הגאון רבי נפתלי הירץ הלוי זלה"ה הגאב"ד דיפו שהיה המוסמך ביותר בדורו בקבלת הגר"א [-"תפארת שמואל" (עמ' רסג)].

וכיו"ב סיפר הגאון המקובל רבי אהרן סלאטקי זלה"ה שרבינו הזמין פעם אליו את הגאב"ד דיפו הגרנ"ה ולמד איתו את תורת הנסתר במשך חודש ימים [-רבי שמחה בונם נויפלד בס' "באר שמחה" (עמ' תצו)].

ועוד מקובל כי תלמידו הגאון רבי הירש מיכל שפירא זלה"ה ראה באחת הפינות הנסתרות בחדרו של רבינו את הספר "שמונה שערים" למהרח"ו כשהוא מכוסה כיסוי על כיסוי [-כן סיפר הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זלה"ה בשם חותנו הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זלה"ה].

ועל מדת ההסתרה של רבינו מידיעתו בסתרי תורה נלמד  ממה שכתב בהסכמתו לספר "עמודי התורה" להגאון רבי יצחק אייזיק חבר זלה"ה בעל "בנין עולם" [סובב והולך לבאר את הספר "מעלות התורה" לרבי אברהם אחי הגר"א, נדפס בירושלים תר"מ] בזה"ל: "ברם מעודי אני מושך ידי מבא בכתובים בהסכמות על ספרים, וביותר בספר כזה אשר רובו ע"פ חכמת האמת אשר לא עמדתי בסודה".

והגאון רבי שלמה סבול זלה"ה בשו"ת "שלמת חיים" (ענינים שונים, סימן נא) כתב "ובשם מהרי"ל דיסקין זללה"ה אומרים שיש לימוד זכות בזמן הזה שאין לומדים קבלה מפני שקשה למצוא רב לזה שילמדו. אולם במקום אחר שמעתי שהוא יעץ להלומדים שיקבעו גם שיעור בקבלה אחר ארבעים שנה".

וכאן המקום לציין כי לימוד הקבלה היה לו למורשה מבית אבי אביו הגאון רבי ליב חסיד זלה"ה, וכפי שסיפר הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זלה"ה בשם חותנו הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זלה"ה ששמע מפי בן רבינו הגאון רבי יצחק ירוחם זלה"ה כי עם עלותו של הגאון רבי ליב לארץ הקדש בה איוה לו למושב את עיה"ק צפת ת"ו, מאז התמסר בעיקר ללימוד כתבי הארי"י זלה"ה, ונהג לקבל שבת באותו מקום בשדה חקל תפוחין קדישין ששם קיבל האריז"ל את השבת.

[50] יצויין כי מלבד כל הנ"ל היה רבינו קובע את לימודו בספרי מוסר ביניהם ספר "שערי תשובה" לרבינו יונה מגירונדי, כפי שסיפר הגה"צ רבי זרח ברוורמן זלה"ה להגה"צ רבי בנציון יאדלר זלה"ה כי באחד הימים נקרא אל רבו והלה הראה לו שבתוך כיס הטלית ותפילין שלו מונח בתמידות הספר שערי תשובה.

והגה"צ הישיש רבי אברהם הררי רפול זלה"ה [זקן חכמי ארם צובה בירושלים עיה"ק] סיפר ששמע מפי אחד מהזקנים שהיו מבאי ביתו של רבינו שהעיד שלא מש מעל שלחנו של רבינו הספר "פלא יועץ" – מוסר ומידות להגאון החסיד רבי אליעזר פאפו זלה"ה, ואמר רבינו כי כל דברי הפלא יועץ ברוח הקדש נאמרו [-"אמרי אברהם" (עמ' עקב)].

ועוד סיפר הגרב"צ יאדלר: "כששאלתי את הגרי"ל דיסקין זצ"ל על העצה להתחזקות בתורה ועבודה, אמר לי התחזק בלמוד המוסר ביגיעה רבה ובהצנע לכת ויועיל לך" [-"בטוב ירושלים" (עמ' קיח)].

[51] בלומזא היה דרכו של רבינו להסתגר לילה לילה עם העילוי שבתלמידיו וקבע לו שיעור עיון ממושך של שש שעות רצופות [-"עמוד אש" (עמ' לג)].

[52] הגה"צ רבי אלעזר בריזל זלה"ה סיפר כי דלתי חדרו של רבינו תמיד היו פתוחים למען החינוך הקדוש ואפילו בשעת השינה. ושסיפר לו מקורבו של רבינו הרב רבי שלמה וקסלר זלה"ה שהוא בעצמו ראה הלכה למעשה איך בשעות המאוחרות בלילה העירו והקיצו את רבינו למען טובת החינוך המסור [-"חוקת ישראל" (עמ' קכד)].

[53] במאמר "תולדות אלופי" לתולדות רבינו שנכתב ע"י תלמידו הגאון רבי יעקב אורנשטיין (סוף קובץ "תורה מציון", שנה שלישית-ירושלים תרמ"ט, חוברת ד בסוה"ס) כתב בזה"ל "מנעוריו לא ישן שינת קבע, לא ישן על גבי כרים וכסתות כי אם על הספסל ישב ויתנמנם, ומעולם לא עברו עליו שתי שעות בשינה".

והגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן זלה"ה סיפר פעם על הנהגת רבינו בסדר הלילה כפי שקיבל מרבו וש"ב הדיין דבריסק הגאון רבי שמחה זעליג ריגער זלה"ה כי רבינו לא "הלך" לישון אלא למד עד שנרדם על כסאו, והיה לו כסא של רבנים שיש מאחורי הראש משענת, וכך, אם רצה להירדם הניח ראשו על גב הכסא ונם.

ותלמידו הגאון רבי אבא יעקב ברוכוב זלה"ה – אב"ד ווילקאוויסק בעל "חבל יעקב" סיפר באחד משיחותיו על תקופת לימודו בצל קורתו של רבינו [גל' "ההד" (חוברת ג, כסלו תרפ"ח, עמ' ה)] כי רבינו היה ישן רק ג' שעות מבעת לעת, וכל היום למד עם מבחר תלמידיו בחדר סגור.

ובספר תולדותיו של רבינו "עמוד אש" (הנהגות, אות ב) מובא "משנת השלש עשרה ואילך לא ישן על המטה כי אם ישב ולמד עד שחטפתו שינה ונרדם מיושב על מקומו, לא עברו עליו שתי שעות בשינה ולא פשט מלבושיו".

עוד יצויין מש"כ רבינו בתשובה [נד' בס' "אהל צבי" עמ"ס שבת (עמ' ג)] בענין הא דלא יאכל סמוך למנחה "ולפי שאני כותב כל זה באישון לילה ואפילה וכמעט בלי פתיחת ספר, ע"כ קצרתי שלא להוציא דבר שאינו מתוקן".

[54] יצויין עוד כי מנהגו היה לערוך בכל לילה תיקון חצות בקול יללה, בכי ונהי על חורבן בית קדשנו ותפארתנו וכמובא להלן (הנהגות, אות יח).

[55] היינו כשלוש שעות של שינה.

[56] הגאון רבי אליהו ברוך פרלמן זלה"ה שח כי היה אומר רבינו: לכאורה יש להקשות על מטבע הברכה בברכת 'המעביר שינה' שמיד לאחר אמירת המעביר שינה אומרים 'יהי רצון שתרגילנו בתורתך', ומה הקשר בין הדברים?

איהו מותיב ואיהו מפרק: בלא תורה מוטב לישון וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פרק ח משנה ה) "שינה לרשעים – הנאה להם והנאה לעולם".

[57] הגאון רבי יצחק הוטנר זלה"ה שח בפני הגאון רבי אהרן קוטלר זלה"ה ולאחמ"כ בפני הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זלה"ה את המקובל בידו שרבינו ביאר את מאמר התנא באבות (ב, יא) "כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר", שאין כוונת התנא דוקא לעוני "גשמי" אלא לכל קושי בלימוד התורה, ובפרט הלומד תורה בלא כשרונות שאם מכל מקום מתייגע בתורה, מובטח לו ללומדה מעושר, דהיינו שהקב"ה יחנון אותו בכשרונות.

[58] הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זלה"ה סיפר כי פעם נזקק רבינו לעיין בספר מסויים שהיה מונח במקום גבוה, הוא השתמש בסולם כדי להורידו, אך תוך כדי טיפוסו בסולם נשמטה רגלו והוא החל ליפול. רבינו נשאר מיושב בדעתו והעומדים סביבו השתוממו בשמעם אותו ממלמל לעצמו: צריך לתת לב ולהשמר שלא להנזק מהנפילה, יש להפסיק כרגע מללמוד בעיון וללמוד רק בדרך הבקיאות…

ואמנם רבינו השקיע את כל ישותו והויתו בתורה, ובכל המצבים המשברים והגלים שעברו עליו עד דכדוכה של נפש, היה דבק בתורה ללא היסח הדעת כלל. ובמאמר לדמותו של רבינו שנכתב ע"י הרה"ג ר' משה מאיר ישר זלה"ה [נדפס ב"מוריה" (פה, שנה ח, גיליון א)] כתב בזה"ל: "דרכו של רבינו היה תכופות להשקיע את כל כולו בעיון התורה, הוא נראה אז כמופשט מן החומר והגשם ונשאר כך לזמן מרותק על מקומו כאילו חושיו האחרים פסקו מלמלאות תפקידיהם. הוא היה מפרש דבריהם ז"ל (ברכות סג:) עה"פ (במדבר יט, יד) 'זאת התורה אדם כי ימות באהל', אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה – שר"ל להשקיע את עצמו כל כולו בעיונה של תורה עד שכל חושיו האחרים יחשבו אצלו כאילו מתו. זה נמסר לי ע"י ת"ח מופלג מזקני לומזה שהיה תלמידו של רבינו בהיותו בבריסק. רבינו בדברו לפני תלמידו הציג אז לדוגמה את הגאון הצדיק ר' צבי הירש מפרילוקי שנמנה על חכמי בריסק והיה אחד מארבע חיות הקדש בימיו של הגאון בעל מנחת אהרן" עכ"ל.

ובספר תולדות רבינו "עמוד אש" (עמ' קעד) מסופר כי בעת שנסע רבינו לחלוק כבוד אחרון להרב מקוברין [רבי אליהו שיק זלה"ה, שחלי"ש בי"ב אלול תרל"ד], התלוה אליו הצדיק הנודע למשגב רבי שלום מנשה זלה"ה מבריסק. השנים נסעו כל הלילה כשמגמת פניהם אל העיר קוברין. לפנות בוקר התגבר הקור ורבי שלום מנשה שביקש להגן על עצמו מפני הצינה התעטף היטב באדרתו. רבי יהושע ליב שהיה לבוש בגד קל הבחין במעשיו של רבי שלום מנשה ושאלו מפני מה אתה רועד? והלה השיב הן הקור גדול. על זה הגיב רבינו בתמיהה: אם לומדים גמרא עם תוספות, איך אפשר לסבול מקור?!

[59] הגאון רבי ישראל פורת זלה"ה כתב בזכרונותיו אודות רבינו: "שח לי בנו הגרי"צ ירוחם זצ"ל: אחד מגדולי דור העבר אמר לו פעם בבדיחותא מהי הרבותא של הרב מבריסק, מוח גאוני כזה מצורף עם שקידה נפלאה כזו, אלמלי היה לי מוח כזה ושקידה כזו, גם אנכי הייתי כמוהו. והשבתי לו כך – ענה מר בריה דרבינו ז"ל – זו היא הרבותא, בעל מוח חריף כזה שהיה יכול להקיף את כל התורה כולה בסקירה אחת, ובכל זאת לא ביטל את עצמו מדברי תורה, ושם לילות כימים בשקידה נוראה, זהו הפלא ולאו כל מוחא סביל דא".

[60] היה אומר רבינו כי יש להיזהר שלא לקבל קבלות בחפזה אלא במתינות וישוב הדעת. וכך פירש רבינו את דברי אדוננו דוד המלך ע"ה בתהלים (קטז, ח-יא) "כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי אתהלך לפני ה' בארצות החיים האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב". ואמר בדרך צחות שכשהיה דוד במצב סכנה ומות אמר לה' שיצילנו בעבור ש'אתהלך לפני ה' בארצות החיים' – שמקבל על עצמו עול עבודתו ית'. 'האמנתי כי אדבר' – סבור הייתי שאעמוד בזה. 'אני עניתי מאד' – מחמת עניותי וצערי קבלתי על עצמי כן בקבלה שלימה וגמורה. אך כיון ש'אני אמרתי בחפזי' – שהיתה הקבלה בחפזה, נמצא לבסוף 'כל האדם כוזב' ודפח"ח [-מפי הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט"א ששמע כן מפי הגאון רבי צבי פסח פראנק זלה"ה בביקור במעונו יחד עם חותנו הגאון רבי יהושע זעליג דיסקין זלה"ה].

[ומצאנו כיו"ב מרגניתא טבא במאמרו של שארו של רבינו – הגאון רבי אליהו עקיבא רבינוביץ זלה"ה בבטאונו "המודיע" שי"ל בפולטובה (גליון 22 לשנה רביעית – אדר א' תרע"ג) שכתב לאחר פטירתה של מרת שרה פיגא נימצאויץ ע"ה שהיתה נכדת אבי רבינו הגאון רבי בנימין זלה"ה ואחיינית רבינו בזה"ל "וזכורני בשנת תרנ"ג בהיותנו מסובים על שלחנם לארוחת הצהרים עם דודי ומחו' הגאון האדר"ת ז"ל הגידה לפנינו באור נחמד על הכתוב: האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד כו' שהלא יפלא השינוי שמשנה הכתוב מעבר לעתיד ובארה כך: ידוע כי האדם בעת צר לו מאד יש שיתיאש לגמרי מראות עוד בטוב וחושב שכך יאבד חלילה בעניו, וככה גם דוד בהיותו נרדף נתן ליאש את לבו, אולם אחרי שעזר לו השי"ת מכל אויביו מסביב התבייש בפני עצמו על מחשבותיו תחלה ויחלה את פני הבוחן לבות לאמר: האמנתי, כלום האמנתי, כלל אז בעת צר לי 'כי' עוד יבא יום שבו 'אדבר, אני עניתי מאד' לשעבר הייתי מעונה ועכשיו כבר אינני מעונה כי עוד אזכה לדבר בכה, מעולם לא האמנתי וסלח לי זאת כי 'אני אמרתי בחפזי וכל האדם כוזב'" עכ"ל].

[61] רבינו היה נזהר בתכלית הזהירות מנדרי מצוה, וכפי שסיפר הגאון רבי בנציון יאדלר זלה"ה בספר "בטוב ירושלים" (עמ' שם) כי רבינו בבית מדרשו היה מונע לגבאי להשתמש בנוסח "בעבור שיתן" הנהוג ב"מי שברך" כדי שלא יכשלו ח"ו מחמת שכחה וכדומה בעון נדרים רח"ל. אף כאשר אורח היה בא להתפלל ונודר משהו ב"מי שברך" היה הרב בעצמו נוטל הימנו את מטפחתו למשכון עד שיפרע את הנדבה [וראה עוד מש"כ להלן בזה (הנהגות, אות צג)].