תיאור
זה שנים שאני ניצב כאן, את המניין המדויק כבר אינני זוכר. חורפים ואביבים, שרב ורוחות – את כולם ידעתי. הצבע הכחול שבו צבעו את מעקה המדרגות שלי כבר עייף מעט, מתקלף, אבל עדיין בטוח בעצמו. ילדים, מבוגרים, נערות ונשים כולם אוחזים בו בדרכם אליי. כשהם נכנסים; הם בוכים, ממלמלים תפילה, צולפים סוכריות – כל אחד וסיפורו שלו.
כתלי סופגים את הכול.
ישנם בתי כנסת גדולים ומפוארים ממני, יש גם רועשים יותר ומתפייטים יותר, אך לא הייתי מחליף את המקום בו אני ניצב לעולמים. לא בעד קהל רב או פרוכות מפוארות גם לא בעד גווילים מהודרים, כי אין שום מקום אחר ממנו הייתי זוכה להתוודע לגרציה.
מכאן, כשהייתי מתיישר מעט יכולתי לראות ולשמוע את כל המתרחש בבית הקטן שלה, שם – מבעד לעצי גינתה הירוקים. רגע, אל נא תכווצו את פניכם בכזו מורת רוח אינני מסיג גבול, אני והיא, היו לנו יחסים מיוחדים.
היא הייתה נוהגת להפקיר את פניה לשמש במרפסת הקרובה אליי ובתוך כך להביט בכל המתפללים העולים ויורדים במדרגותיי בשעת שחרית וערבית.
כשהיו עולים תמיד הייתה עוצרת את הדיבור עם בן שיחה ומצביעה בעניין לעבר גרם המדרגות הכחול, ולפעמים אף מוסיפה הערה על העולה הנכבד.
ואני, אני הייתי צופה ומשגיח ומשתדל להעביר אליה את קולות המתפללים, קרוב יותר, חזק יותר. כך היינו שנינו.
ובין תפילה לתפילה הייתי צופה באורחים ההולכים ובאים לביתה. הדלת פתוחה תמיד, אין רגע דל. פעם הנכדים באים, פעם הילדים אפילו הנינים.
אני כבר מזהה את כולם: הנכד שאוהב בננות, הנכדה שמביאה ספרים, הנכד המבקש שתספר עוד ועוד, הבנים שתמיד אוכלים שעועית שנשארה משבת ביום ראשון (אסור להשאיר דבר בצלחת- ואל תחשבו לנסות), הבנות הסועדות אותה בזקנתה, הנכדים שבאים מאמריקה ואלו מצרפת, כולם גדשו את הבית.
ובין מלמולי התפילות שאצלי ופטפוטי האורחים שאצלה זכיתי לשמוע את כל הסיפורים שחלקה עם באי ביתה כשישבה למולי. סיפורים מצחיקים, פרועים, ולעיתים קוראים לדמעות החבויות בזווית העין לפרוץ. מתוך הסיפורים הקטנים האלו למדתי גם את סיפורן של ירושלים של פעם, של חברון הישנה, של תל אביב הצעירה, אך בעיקר למדתי את דמותה המפולפלת ומיוחדת של גרציה.
אנסה לספר לכם כמה מאותם סיפורים, אולי כך אמצא מרפא לגעגוע.
אנסה להביא אותם בשפתה כדי שתרגישו את רוחה עולה מן המילים.
אך אנא מכם התייחסו בסבלנות לאי דיוקים, אנו בתי הכנסת רגילים בהקשבה ולא בסיפור ואף אם החמצתי פרטים כאלה או אחרים בגלל המולת המתפללים.
אנא מכם היו סלחנים…