שימוש נכון בסימני הפיסוק ("-:?!.;')

מה לא?

• כשהמירכאות מציינות מושג, הן לא תופענה לפני אותיות מש"ה וכל"ב. (למשל: ה"שקרים" של בני הקטן, ולא "השקרים" של בני הקטן).
• במקרה הפוך בו מש"ה וכל"ב הם חלק מהמקור, הן כן תמסגרנה אותו (למשל: בספר "השקר הגדול"), ולא תיכנסנה אל תוך המילה.
• המירכאות לא תופענה אחרי נקודה בסוף ציטוט, היות והנקודה אינה נוגעת לגוף הציטוט עצמו. במידה והיא אכן נוגעת – הוא ייכנס אל תוך מסגרת המרכאות.

'נקסט'.

גרש וגרש כפול '  "

גרש הוא למעשה מרכאה שאינה כפולה, ובכל הנוגע לשימושו כמרכאות – הוא הוסבר לפני כן.

אלא לגרש ישנו שימוש נוסף בהגייה.

מה כן?

• הגרש יסמל הטיה של האותיות ג' וז' כך שתסמלנה הברות ממקורות לא עבריים (ג'ירפה, ז'אנר).
• הגרש יסמל קיצור מילים, כגון מס' טלפון, עמ' 15, ג' מהשב"כ, או ר' מוישה (רבי).
• הגרש יסמל מילות סלנג. (כמו: תכל'ס, ת'מבין אחי? דפדף ת'חומוס.
• הגרש הכפול יסמל ראשי תיבות, ר"ת. בלת"צ.
• בגרש כפול המיקום יהיה לפני האות האחרונה.

מה לא?

• בהטיית רבים של ראשי תיבות ידועים, המיקום לא יהיה באות האחרונה אלא במיקומו בהטיית יחיד. (למשל: הפצמ"רים שנחתו בשדרות).
• אין צורך לשים גרש בציון עמודים ומקורות, כגון עמוד י"ד. (נכון יותר לכתוב כרך יד, פרק ג, אות ב.)
• בציון מספרים מושגיים, כן מקובל להוסיף גרשיים, כגון ט"ו בשבט, ל"ו צדיקים וכדומה.

יאללה ת'קדמו, חבל"ז.

קו מפריד (מקף) –

הקו המפריד משמש לשני שימושים מנוגדים. חיבור מילים או הפרדתן.

מה כן?

• כאשר הוא מופיע בסמיכות למילים, ללא רווח, הוא מחברן. לכן נכון (אך לא חובה) להשתמש בו בביטויים כמו בן-אדם, בן-בליעל, גן-העיר ועוד.
• כאשר הוא מופיע בצירוף רווח לפניו ולאחריו, הוא מפריד בין המילים, אך עדיין שומר על רצף ביניהן (מה שנקודה, או מעבר מקטע, לא עושים). למשל: אפשר להחליט שזה קשור – או שלא.
• כדי ליצור הבדלה חזויתית, את הקו המפריד נהוג לסמן כקו ארוך יותר, אך אין הכרח.
• מאידך, את הקו המחבר אפשר לעשות גבוה יותר, בגובה בסיס האות. ושוב אין הכרח.

מה לא?

• לעולם לא יופיע קו מפריד עם רווח רק לפניו, או רק לאחריו (למשל: מדוע- לא, ומדוע -לא).
• מלבד ההקשרים הנ"ל אין מקום לקו מפריד בטקסט.

אם הבנתם – המשיכו הלאה.  

סוגריים () [] {} <>

יש ארבעה סוגי סוגריים, ובפועל משתמשים רק בשניים מהם, העגול והמרובע. השאלה מה השימוש הנכון ומה אינו כזה.

מה כן?

• סוגריים נועדו להוספת טקסט "חיצוני" לטקסט הרציף, כגון הסבר שולי, ביאור מונח ועוד.
• כאשר ישנם סוגריים בתוך סוגריים, ראוי להשתמש בשני סוגים שונים. (למשל:(הסבר מסוים [רלוונטי]).
• בשפה התורנית מקובל שסוגריים מרובעות ננקטות ונחשבות לחלק מהטקסט, וסוגריים עגולות – כמעט למחיקה ממנו. בשפה העברית אין משמעות יתירה לסוג אחד על פני זולתו.
• במשפט ארוך – סימני הפיסוק יופיעו בתוך הסוגריים. אך בתוספת קטנה, סימני הפיסוק יופיעו מחוץ לסוגריים.

מה לא?

• אל תחליפו סוג סוגריים לאותו סגנון הערות. (אפשר להקדיש סוג אחד להסברים, ואחד למקורות, אל לא לערב ביניהם).
• לעולם לא פותחים סוגריים בלי לסגור, וכן להפך (למעט מקרה בו הם מסמנים ספירה, כגון א)ב)ג), וגם במקרה כזה רצוי להשתמש בנקודה ולא בסוגר).
• לעולם לא ייפתח סוגר עגול וייסגר רבוע ולהפך.
• לעולם לא יהיה רווח אחרי סוגר פותח. למשל: ( תוכן).
• לעולם לא יהיה רווח לפני סוגר סוגר. למשל (תוכן ).
• לעולם לא יופיעו סוגריים בצמידות זה לזה. למשל (סוגריים)(ועוד סוגריים), למעט ציוני מקורות.

(נמשיך?). 

נקודתיים :

נקודתיים: ערימה של שתי נקודות.

סימן פיסוק די מגניב, שפותח אפשרויות רבות:

מה כן?

• הנקודתיים תופענה לפני פירוט והרחבת הנאמר. (למשל: הו, בדיוק זה)
• הן יכולות להופיע לפני ציטוט או דיבור ישיר, אך לא חייבות. (וכך הוא כותב: "יום יבוא וכולנו…")

מה לא?

• נקודתיים לא תופענה בזו אחר זו בפער של מילה אחת, היות והן דורשות הרחבה של הנאמר לפני כן.

קדימה, לסעיף הבא:

נקודה ופסיק ;

זהו הסימן האחרון בסריה שלנו, וכנראה גם הכי פחות מוכר בכתיבה העברית.

מה כן?

• נועד באופן רשמי לייצר הפסקה חזקה יותר מפסיק, אך חזקה פחות מנקודה.
• בפועל עושים בו שימוש גם במקומות בהם זקוקים לנקודתיים, אך הם הפסקה קלה.

מה לא?

• אל תתקעו אותו סתם, הוא גם לא נגיש במקלדת כל כך.

לוכסן / 

לסיום, נזכיר גם את ידידינו/חברנו המכונה לוכסן/סלש, ואהוב על רוב/כל בני האדם, בשימושים שונים/מגוונים. 

מה כן?

• הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות אפשריות או יותר, כאשר שתיהן לגיטימיות (למשל: זה נחשב לאישור/תעודה בתוקף).  
• הלוכסן ישמש להצגת שתי אופציות או יותר, כאשר יש לבחור רק אחת מהן. (למשל: האם אתם כן/לא אוהבים, מחקו את המיותר).
• הלוכסן ישמש גם להחלפת סיומת מילה, כגון יחיד ורבים, זכר ונקבה. (למשל: מדענים/יות, שרוצים/ות לחקור רפואת ילדים/ות. במקרה כזה לשון הזכר תקדם ללשון הנקבה. למה? ככה הגברים החליטו. 

מה לא?

• לוכסן תמיד יהיה 'ימני', כלומר שמתחיל בימין למעלה ויורד שמאלה למטה (/). לוכסן שמאלי  (\) מקורו בשפות תכנות ומחשוב, והוא אנו קיים בעברית. 
• אין לשים שני לוכסנים יחד או יותר, אלא למטרת הפרדה דקורטיבית // בין מאמר למאמר // בתוך תקציר וכדומה. 
• בכל מקרה אין טעם ביותר משלושה לוכסנים //// בעיצוב אנחנו קצת מבינים, ודקורטיבי – זה לא. 

סימני פיסוק לסיכום

לסיום, חברים, בואו ניתן את הכלל החשוב מכל: כל העת ללמוד. תלמדו מכתיבה של אנשים שיודעים לכתוב, שימו לב במהלך הקריאה לצורה ולשימוש שהם עושים עם סימני הפיסוק וכך תחכימו. 

מקווים שהחכמתם, ולהתראות בעוד מאמרים 🙂