מאמר מסה: דואט של מילים ורגשות

• לנסות. מטרה זו נגזרת גם משורש המילה 'מסה'. ישנן טענות שניתן עם מעט מחשבה לגבש ולמצק אותן עד שראויות תהיינה לעלות על שולחן המנתחים של מאמרי העיון. ברם, ישנן טענות חמקמקות שאנו רק נוגעים בהן, וטרם מצליחים לאחוז בקצוותיהן. לא משום שאינן נכונות, אלא משום שעוסקות הן באינטואיציות, במופלא מאיתנו או בקישורים דקים מתפיסתנו. מסה עשויה להיות דרך נפלאה להעלות אותן לשיח, לנסות ולקרב אותן לכדי גיבוש והגדרה.
• ללמד את הקורא דברים שאינו יודע. המסאי עשוי ללמד את קוראיו מידע שהם אינם מודעים לו, והוא פגש בו במהלך החוויה עליה דן. אין לו הוכחה לכך ואין צורך בה, משום שלא בא המידע להכחיש אלא להוסיף. למשל, הגנן יוכל לכתוב על ההוד שעוטה פריחת האביב בגנו, תוך הענקת אינפורמציה על תהליכי פוטוסינתזה, פיזור זרעים וקליטת שמש בפרחי הגן.
• ליצור מרחב אישי. הכותב יכול לבנות בינו לבין הקורא מעין מרחב של פרטיות, של מסך שבתוכו יש מקום לתהיות אישיות, לתחושות כאב ולאמון הדדי של הקורא בכותב השופך את לבו, ושל הכותב בקורא שיבין את דבריו נכונה, גם אם אין הם מובנים מאליהם, או מוצדקים. באופן מודגש ניתן לראות זאת בחלק מן התשובות הנוגעות ללב, בספר ההיסטורי והיפהפה 'אקשיבה'.

(מקור התוספת למטרות המובאות בהדגשה, אינו בדבריו של גרפינקל).

על מה אפשר לכתוב מאמר מסה?

מאמר מסה יכול לעסוק באינספור תחומים; חוויה אישית,  מסע אישי – רגשי, חברתי ואפילו גיאוגרפי, נס פרטי, התמודדות אישית עם קשיים מסוימים, תחביב, הערכה כנה לתופעה או לדמות, טרגדיה או טראומה, שאיפה כמוסה ועוד.

לעתים יכול הוא גם לגעת בנושאים השמורים למאמרי דעה או מאמרים אקדמיים, כגון יחסים בין ממשלתיים, פוליטיים, אתיים, מוסריים ועוד, אלא ששם הוא אמור לתת טון אישי יותר, ופחות להציב טענות ולנמקן.

במאמר מסה, בשונה משאר סוגות הכתיבה, תקני בהחלט לנטוש את הנושא המדובר ולעבור לנושא אחר כבדרך אגב, גם אם העיסוק בנושא האחר מתפרס על יותר ממקטע בודד.

מה שכן, חשוב שהקישור יבוצע בצורה ספונטאנית, נכונה ומעניינת.

אחרת ייראה המאמר כמו אסופת הגיגים בנושאים שונים וחסרי כל פשר.

הפניות למאמרי מסה

כדי לקבל כיוון טוב יותר, אפשר ומומלץ לעבור על כמה מאמרי מסה מעולים, וממכלול המאמרים להעמיק את ההבנה של האפשרויות השונות, וכך גם כוחו הייחודי של מאמר מסה.