עצרו רגע.
כי זה לא עוד מאמר, אלא אחד המאמרים הכי משמעותיים באתר שלנו.
רוצים להשתפר בכתיבה באמת?
רוצים לכתוב חכם יותר?
רוצים לחשוב חכם יותר?
אם הגעתם עד לפה יש לכם הזדמנות להשקיע 12 דקות מחייכם בקריאת המאמר, ולקבל בתמורה מידע שישנה את החשיבה שלכם בכל הנוגע לכתיבה – ככל הנראה עד יומכם האחרון עלי חלד.
זה אמנם קצת עיוני, ופחות קליל מרוב הפוסטים שלנו, אבל המאמר הזה בהחלט שווה את התועלת הגדולה שתפיקו ממנו!
כדי לא להלאות מדי – השתדלנו לכתוב ולהתנסח בבהירות ובקלילות (בבקשת מחילה מהאינטלקטואליים שבינינו) מקווים שהתוצאה בהתאם.
אז תכינו כוס קפה עסיסית, דאגו לשקט סביב ופנו קצת זמן – כי זה הולך להיות מאמר טיעון מעניין מאוד…
מאמר דעה כשמו כן הוא – מאמר עיוני או רעיוני שבוחן נושא חברתי, אתי, רוחני, נפשי פוליטי ועוד, ומטרתו לבטא דעה, טענה או רעיון אינטלקטואלי.
מאמר דעה שונה מכתיבה עיתונאית או מאמרי מסה, בכך שהטענה המוצגת בו צריכה להיות שכלית, הגיונית ומנומקת, השייכת לעולם המחשבה והיגיון, ויכולה להיתפס במוחו של כל אדם חושב.
מאמר טיעון ממש טוב – יכול כמעט להכריח את הגיון הקורא להסכים עם הדברים.
מאידך, מאמר דעה נבדל ממאמר מדעי בכך שניתן לשלב בו מעט גורמים פואטיים, אינדיבידואליים ועוד – ובלבד שלא יגרעו מכוחם וביסוסם של הדברים הנכתבים, כפי שיבואר להלן.
כמובן שבמאמר דעה צריך להיות חידוש מסוים, כיון שאם הטענה מוכרת, פשוטה וברורה לכולם – אין שום טעם להשקיע בהוכחתה ובביסוסה!
אמנם, לעתים סידור חומר קיים בהגשה מסוימת, או מזווית מקורית – עשוי גם הוא להיחשב כחידוש.
כדאי שהמאמר יתמקד בטענה אחת מוגדרת, ויחדש רק אותה.
על שאר חלקי המאמר להיות מוסכמים ומוכחים, כדי שיהוו בסיס ראוי לטיעונים המצדיקים את הטענה המחודשת.
לו הכותב יציג טיעון המתבסס על חמש הנחות יסוד, שאינן מוסכמות על הקורא או מוכחות – הרי שהטיעון לא מחזיק מים!
מה בעצם העניין להתאמץ כל כך לשם כתיבת מאמר? מדוע אי אפשר להסתפק בכתבה עיתונאית ובכתיבה קלילה ופופולרית?
שאלה מצוינת, כשמחפשים חומר קריאה קל להעביר איתו כוס קפה. אך לא כשרוצים לנהל דיון רציני על נושאים חשובים!
מאז ומעולם הייתה האנושות עשירה בוויכוחים ובדיונים. חלקם בנושאים פרקטיים, וחלקם בנושאים עקרוניים כמו ערכים, מוסר, אמונות, שאיפות, רגשות, שיטות ממשל, התנהלות חברתית ועוד.
אדם קל דעת – משתכנע בקלות מכל גחמה חולפת, ומכל דעה שעברה ליד אוזנו. אך אדם שקול ובר דעת, לא משנה את דעתו בקלות רבה, ודאי לא כשנוגעים הדברים לערכים בהם הוא מחזיק, לאמונות, לניתוח רגשות ולהבנת מצבים.
אנשים רבים כותבים מאמרים ארוכים ומושקעים, בכדי לנסות לשכנע את הזולת שיזדהה עם מחשבותיהם ויחשוב כמותם.
אך האמת היא, שהדרך היחידה לגרום לניסיון הזה להיות רציני – היא באמצעות כתיבת מאמר דעה.
כשאדם כותב מאמר דעה ראוי, הוא בעצם מציג טענה המבוססת על טיעונים שכליים והיגיון בריא, שכל אדם אמור להסכים איתם.
זו משימה לא קלה, אך כשהיא מבוצעת כהלכה – המאמר טעון בכוח בלתי ניתן לביטול!
אי אפשר להתכחש לטענה המובאת במאמר דעה, מבלי לציין טיעוני נגד הגיוניים ומוסכמים, או לחלופין – כשל במנגנון התימוכין של הכותב.
כלפי טענה המובאת במאמר פובליציסטי בעיתון, תמיד ניתן להפטיר "נו-נו… שטויות". מי אמר, מה ההוכחה, מה ההכרח, בקיצור – לא רציני.
כלפי מאמר מסה אפשר לומר "לא אהבתי, לא השתכנעתי, הוא טועה/מדמיין".
כלפי מאמר דעה – ממש לא!
מי שיטען זאת נגד מאמר דעה, יצטרך להתמודד עם השאלה "ומה תאמר על ההיגיון הרב שטמון בדבריו? הרי יש הוכחות לטענותיו! יש נימוקים הגיוניים!".
הניסיון לבטל מאמר דעה בשפה רפה – הוא ניסיון כושל, שאין מאחוריו חשיבה שכלתנית. וזהו סוד כוחו של מאמר דעה. שהפרכת הנאמר בו אפשרית רק על ידי ניסיון רציני וסדור של המתנגד לנאמר בו!
כך, ורק כך, ניתן לשכנע אנשים ברי דעת בטענה מחודשת.
מאמר דעה אינו סיפור מתח, אלא טענה מפורטת ומורחבת. משכך, אין שום טעם להפתיע את הקורא במהלך הקריאה, ולהפך.
הדברים צריכים להיות ברורים ובהירים במידת האפשר.
כדאי מאוד לספר לקורא; מה עומד לפניו. לסכם את טענת המאמר במשפט או שניים, ואז לגשת לעצם המאמר על כל חלקי המבנה שלו.
רצוי גם שהתקציר יובא בפירוש, כגון "במאמר זה ארצה לטעון ש…" ולא בדרך מחוכמת או אגבית.
סעיף זה נובע מההבנה כי אם מטרתנו לשכנע, הרי שנעשה זאת רק באמצעות כלים לוגיים ומחשבתיים נכונים, ולא באמצעים מלאכותיים כמו דרמה, דמגוגיה, כשלים לוגיים או רגשנות.
ובכן, ברוך אומר ועושה: במאמר זה נרצה להציג את יסודות כתיבת מאמרי וטורי דעה, ולעסוק בחלקי המבנה של מאמר דעה.
להלן תקציר של חלקי המבנה, שבכל אחד מסעיפיו נגע בהמשך המאמר;
מוכנים? צאו לדרך!
בתחילת המאמר, או אחרי פרולוג כלשהו שפתח אותו, חשוב מאוד לתת רקע נדרש לקורא. על מה מדובר? מה הנושא? איזה ידע נדרש?
חוסר ידע של הקורא, הנצרך להבנת הטיעונים במאמר – יגרום לקורא שלא לקבל את הנאמר, או להגיב בחוסר עניין ואף בחוסר הבנה.
מטבע הדברים ישנם נושאים שמוכרים לכולם ומדוברים בכל מקום, וישנם נושאים שפחות. ככל שהנושא פחות מוכר, כך יש להרחיב יותר ברקע הנדרש.
בעצם, המטרה היא אחת: "להכניס את הקורא לעניינים".
הנחות יסוד קרובות לרעיון של מתן רקע, אך קריטיות הרבה יותר וראויות להתייחסות נרחבת ומשמעותית במאמר.
כדי לשכנע את הקורא, וכדי לוודא שהטיעונים נכונים, על הכותב להוכיח כי הבין היטב את הנחת היסוד שממנה הוא יוצא לדרכו.
סעיף זה מתבסס על החובה של מאמר דעה – לחדש. אם אין חידוש – מה בדיוק באת לטעון?
דוגמאות;
אם הכותב טוען לצורך בשינוי מצב מסוים, הרי שעליו לפרט בהרחבה מה המצב הנוכחי שאותו הוא חפץ לשנות. רצוי גם שיסביר מה הוביל לאותו מצב, מתי או מדוע זה נוצר, ומה מאפייניו של המצב הנוכחי.
אם הכותב טוען נגד דעה מסוימת, מובן וברור כי עליו להציגה בשלמותה ובבהירות לפני שהוא מתמקד בחסרונותיה או בטעויותיה.
אם הכותב טוען לפרשנות מחודשת למונח כלשהו, עליו להגדיר מהי הפרשנות הקלאסית והמוכרת שממנה הוא רוצה להפליג.
אחר שהרקע מוכר, ואחר שהנחת היסוד ברורה – הגיע הזמן להציג את הטיעון.
המאמר כולו, ובמיוחד הטיעון, חייב להיות כתוב בניסוח ברור ומוגדר מאוד. שהקורא יבין בבהירות למה בדיוק כוונתך, ולא יישארו לו אזורים אפורים שאינו יודע אם עליהם דיברת.
את גוף הטענה יש לכתוב "ברחל בתך הקטנה".
למשל:
ברור: אני טוען כי רגשות האדם אינם פועלים כיחידה אחת אלא בהרמוניה של פרטים. כיון שכך, גם בזמן צרה או אסון, בהם רוב הרגשות כואבים וזועקים – יתכן כי רגש אחד או יותר יחוש בשמחה.
מעומעם: עולה מהדברים כי ישנה פילהרמוניה של רגשות שיתכן כי חלקו הארי של המכלול בכאב לנוכח גירוי משמעותי כגון אירוע טראגי בו בזמן שישנם שאינם נשמעים לקולות מנצח המקהלה.
ניסוח לא ברור יכול לנבוע ממשל גרוע, מדקות שקשה להגדירה במילים (וזה בדיוק האתגר) ופעמים רבות – מחוסר בהירות הטענה עצמה, במוחו של הכותב.
ישנם כותבים מוכשרים שבקלות רבה יכולים לכתוב משפט ארוך, שאינו מכיל שום משמעות.
למשל; יתכן כי כותב יציג טענה במאמרו, טענה כזו שנטענת מתוך אמירה ברורה ואף החלטית, אשר נשענת על תובנה הניצבת במרקע ומאחורי הקלעים ותומכת בה נמרצות תוך שעצם בהירות הטענה נובעת היא ממנה עצמה ולא מכוח אמירתה. הבנתם?…
אחר הצגת הטענה בשלמותה, הגיע הזמן להציג את הטיעונים המחזקים אותה. מדוע היא נכונה?
הטענה לצד הנימוקים מהווים יחד את גרעין המאמר. הטענה היא החידוש, והנימוקים הם הכלים הלוגיים שבאמצעותם בא הכותב לשכנע את קהל הקוראים בצדקתו.
לפיכך, ככל שהטענה מחודשת יותר – כך הטיעונים צריכים להיות חזקים ומשכנעים יותר.
מאמר דעה שיש בו חידוש גדול, אך הוא מבוסס על טיעונים חלשים – לא ישכנע.
מאמר דעה שיש בו חידוש קטן, אך הוא מבוסס על טיעונים חזקים – ישכנע בקלות.
מאמר דעה שיש בו חידוש גדול, והוא מבוסס על טיעונים חזקים ומשכנעים – הוא מאמר דעה נפלא, בעל כוח שאין דומה לו, ואות כבוד הוא לכותבו!
במערך הנימוקים, חשוב שהם יהיו נכונים לכשעצמם, ולא כרוכים בכשלים לוגיים, בדמגוגיה או בפרשנות אישית של הכותב, שההיגיון לא מכריח כמותה בבירור.
טיעון שמתבסס על טעם אישי שלא ניתן להוכחה – לא רלוונטי אם אינו סמוך על טיעונים מוכחים. אם אטען כי "לדעתי היות ודגל ארה"ב התנפנף ברוח – סימן שלא היו באמת על הירח" סביר להניח שלא אוכל להוכיח באמצעות טיעון זה שום דבר.
כן אוכל לטעון כי אם אכן הדגל מתנפנף – סימן שיש אוויר סביבו, מה שמוכיח כי הצילום הזה לא בוצע על אדמת הירח שבה אין שכבת אטמוספרה. גם לכך אצטרך להביא תימוכין (ראה להלן) שהדגל אכן התנפנף, ושאין אוויר על הירח.
במחוזותינו נפוץ המנהג להשתמש בלשונות תימוכין מלבבות, כמו "והרי נודע זה מכבר", או "כפי שכל אחד יודע", ואפילו "כפי שהתפרסם בזמנו" ואם תחפשו תמצאו גם "אומרים בשם _____".
כאשר מדובר על אמרות כנף ומליצות, סיפורים ומשלים – לאיש לא אכפת שהתימוכין רופפים עד אימה.
אך ספק משעשע ספק עצוב לראות חוברות שכנוע פוליטיות, שיוצאות במטרה מוצהרת לשכנע את הקורא מתוך גישה אובייקטיבית (לו יהי) ושכלתנית, ובחוברות ומאמרים כאלו הכותב משתמש בלשונות תימוכין כגון "ידוע לכולם ש…", ומכוח ה"כולם" הזה – לטעון, להוכיח ולנסות לשכנע.
לא פלא, אפוא, כי מאמרים וחוברות אלו משכנעים את ציבור המשוכנעים ועומדים, ותו לא.
אדם אובייקטיבי שאכן ינסה להשתכנע, אם בעין חדה ובמחשבה חריפה ניחן – יתהה עד מהרה "ידוע לכולם? ממש ממש לכולם? מעניין, מי זה ה'כולם' הזה?… איפה הם נמצאים? איפה נכתב על זה ומתי?…"
אז מה עושים?
פשוט מאוד! מביאים תימוכין ברי תוקף!
אמר פעם אדם חכם; "אינני יודע מה אנשים חושבים. אני יודע מה הם אומרים ומה הם כותבים". לכן לא יעלה על הדעת להזכיר במאמר דעה את הביטוי "כולם חושבים ש…", שהרי איננו קוראי מחשבות…
כדי להוכיח, יש לטעון "כולם אומרים" או "כולם כותבים", ומיד תצוף השאלה: היכן הם אומרים/כותבים זאת? והכותב יידרש להביא מקור לדבריו.
מה נחשב לתימוכין במאמר דעה?
ספר. אך לא מספיק לציין שם. חשוב לכתוב פרטים שיקלו למצוא אותו; מחבר, שם הספר, הוצאה לאור, שנת הדפסה, מקום ההדפסה, מיקום בספר. כך ניתן יהיה למצוא ולאמת את הציטוט או הפרשנות הנובעת ממנו. מסיבה זו חשוב מאוד לציין מיקום מדויק בספר, שהרי לא תצפה מהקורא לקרוא ספר של מאות עמודים כדי למצוא את המשפט המוזכר.
כתב עת. על פי רוב כתב עת נחשב מקור מוסמך למדי, משום שהטורים בו מושקעים יותר מהרגיל, ומתמקדים בטענות מסוימות. גם לגביו יש לציין תאריך ו/או מספר גיליון, ומומלץ מיקום בכתב העת.
עיתון. עיתון נחשב לפחות מוסמך מספר, אך זה משתנה. תלוי בסוג העיתון, באופי המאמרים ובעיקר בשם הכותב. יש כותבים רציניים שאפשר להתייחס לדבריהם ברצינות גם כשהם מתוך טור בעיתון. בכל מקרה יש לציין תאריך, ורצוי גם מספר גיליון, של העיתון המוזכר.
אתר. כשמצטטים אתר במאמר שנועד לעלות לאתר אחר, הציון הוא הכי פשוט שיש. פשוט עושים קישור מהטקסט או מהערת שוליים למקור ואין יותר טוב מזה. אך כשהמאמר נועד להדפסה – זה יוצר אתגר מסוים, בייחוד עם הקישור הוא ארוך. למרות זאת – כדאי לשים את הקישור בשלמותו, למען אמינות הציון (אם אי מי ירצה בדווקא לבדוק את המקור, שיעתיק את כל התווים ויבחן בעצמו). לחילופין, יש לציין שם אתר ואת נתיב ההגעה אל המקור המוזכר.
הרצאה. כשמצטטים מדברים שנמסרו בפני ציבור בעל פה, חובה לציין היכן בדיוק, באיזה יום ועל ידי מי נמסרו הדברים. אם יש תיעוד, בוידאו או אודיו לדברים – כדאי מאוד לציין אליו, אחרת ייחשב המקור לפחות איכותי ומשכנע ("מי אמר שאכן-כך-אמר-פלוני-אז…").
באופן כללי, ככל שהמקור נגיש וזמין יותר, כך כמובן שהטענה מבוססת יותר. ככל שהוא נעלם, קשה להשגה ולאיתור – ההוכחה פחות תקפה. היגיון פשוט.
מובן מאליו כי ככל ששם הכותב או המקור נחשבים לאמינים יותר, כך יגבר כוחו של הציטוט. ציטוט מחוברת אנונימית או שאין להשיגה כיום – ייחשב מקור חלש מאוד, ובלתי משכנע.
חשובה ההתייחסות שלכם באופן כללי לרווח או התועלת שתצמח ממנו, וברוב המקרים היא ראויה להתייחסות במאמר עצמו.
השקעתם זמן רב בכתיבה ובניסוח, בהגהה ובחידודים – בשביל מה?
כדאי שיהיה לכם ולקורא ברור מה התועלת בחידוש שהצגתם. חידוש ללא תועלת יהיה מעט עקר. בדיוק כפי שכשאדם מוציא ספר, כדאי שידע בשביל מה.
כמובן שהמונח 'תועלת' הוא נזיל. יש שיראו בשיפור החינוך או הכלכלה תועלת, יש שיחשבו שקידום הדתיות הוא תועלת, ויש גם שסבורים שבמידה ויצליחו לגרום לאנושות להאמין ש"הציווי המוחלט יהיה אחד שייצג פעולה ככל שיידרש לכך אובייקטיבית, ללא התייחסות למטרה אחרת" (עמנואל קאנט) – תהיה בכך תועלת גדולה מאוד.
כך או כך, ככל שהתועלות שתצמחנה מיישום או קבלת הטענה המרכזית – כך כדאי להזכירן ולחדדן.
במאמר המוסגר, פעמים והתועלת שביישום הטענה עשויה להיות זו שתגרום לקורא לקרוא את המאמר בסקרנות, וההצעה לקריאת המאמר במקומות אחרים תכלול את הרווח הכרוך בגישה המוצעת בו.
לדוגמה: "רוצים לדעת כיצד ניתן לייעל את מערכת הביטחון וצה"ל דווקא על ידי הפחתת תקציב? קראו כאן".
כדי שהטענה שלכם תהיה רצינית ואחראית, כדאי לחשוב האם יש מקום לסייג אותה.
אם היא נכונה כלפי כל ישות, בכל מקום, בכל זמן ובכל סיטואציה – דלגו לסעיף הבא. אך אם היא טענה אנושית – ככל הנראה שהיא לא עונה על כך.
לכן כדאי מאוד להציג הסתייגויות בסיום המאמר, כדי שיובן ויוגדר כלפי מה אינכם טוענים.
דוגמאות:
יש מקום להסתייג ולהבהיר כי בחלק ממוסדות החינוך המצב שפיר, והטענה המוצגת מכוונת כלפי רוב המוסדות.
חשוב לציין כי היו שנים שבהן השיטה כן הצליחה, והתוצאות היו טובות. אך בשנים האחרונות ניכרת מגמת ירידה כפי שתואר בהרחבה לעיל.
אחר כל הדברים האלה, הגיע הזמן לשפר ולשכלל את המאמר שלכם, על ידי תוספת זריקת אובייקטיביות לתוכנו.
איך עושים את זה? פשוט מאוד: מזמינים מראש את המתנגדים!
האם אתם סבורים כי כל קוראי המאמר ישתכנעו מהטיעונים שלכם? האם יש אפשרות לחשוב אחרת, או להסיק אחרת מהמסקנה שאליהם הגעתם אתם באמצעות הטיעונים?
או שאולי ישנן סיבות אחרות שימנעו מהקוראים לאמץ את דעתכם, כגון סיכונים שכרוכים ביישום שיטתכם או השלכות שליליות שינבעו מכך.
אם כן – כדאי מאוד להתייחס לכך בעצמכם במאמר, להציג את ההתנגדויות הרלוונטיות כדי לתת לקורא להחליט האם הוא מקבל אותו או לא.
יתכן ותוכלו לשלבן גם במערכת הטיעונים כשיש לכם טיעוני נגד ההתנגדויות.
אם המאמר שכתבתם עוסק בהגות תאורטית בלבד, הרי שעצם השכנוע של הקורא בנכונות הטענה – השיג את מטרתו.
אך במידה ומאמרכם עוסק בטיעון שיש לו השלכות מעשיות, דוגמת שינוי שיטות התנהלות בחינוך, בכלכלה, בבריאות, בתחבורה או בכל תחום אחר – כדאי שתסיימו את המאמר עם קריאה לפעולה.
קריאה לפעולה במילים אחרות היא תשובה לשאלה "מה עושים עם זה מחר בבוקר?
כיצד ניתן בפועל לשנות דברים? האם בכלל זה אפשרי?
ככל שתציגו דרכים פרקטיות וברות יישום ליצירת השינוי הנדרש לפי תפיסתכם, כך יקבל הקורא את טענתכם, יגלה נכונות לאמץ אותה ויהיה מוכן ליטול חלק במאמצים להוביל את השינוי.
לפיכך, הקריאה לפעולה הנובעת מפוסט זה שסיימת כעת הינה: עצרו וחשבו, על מה תרצו לכתוב? מה יש לכם לחדש לאנושות?
אחר כל המבנה שהוצג לעיל, מתעוררת השאלה הבסיסית – תכל'ס איך עושים את זה. מאיפה מתחילים? מה השלב הראשון?
ובכן, בנייה של מאמר דעה דומה למעשה לבנייה של ספר.
ספר מטרתו להציג חידוש מסוים לעולם, ובהקשר זה מאמר דעה הוא מעין "מיני ספר". ממילא – אורח כתיבתו דומה לכתיבת ספר.
נו, אז איך עושים את זה? על זה תוכלו לקרוא במאמר המרתק "איך כותבים ספר" בבלוג שלנו. מבטיחים שהוא קליל יותר מהמאמר שסיימתם כעת.
אז שיהיה בהצלחה עם כתיבת המאמר הבא שלכם, ואם יצא לכם משהו טוב בזכות המאמר הזה – אנחנו באמת נשמח לקרוא אותו!!
אז תהיו פירים ותשלחו, כן? 😉
היי כולם! בפוסט הזה נדבר קצת על הוצאות לאור בישראל, בעיקר על הוצאות ספרים ישראליות שפועלות בארץ, אך גם על חברות הוצאה לאור מחו"ל שפועלות
אין אדם במדינת ישראל שלא שמע אלף פעם את הביטוי "שבוע הספר". גם השנה – נחגוג כולנו את שבוע הספר 2024, נשמע על מבצעי חודש
הדפסות תלת מימד, מאיפה ולאן? קבלו הצצה כולל תמונות ישירות אל מה שבעתיד יהיה חלק אינטגרלי מחיינו. והאם יום אחד נוכל להדפיס ספרים כרוכים ותפורים מראש?
שלום לכם, וברוכים הבאים לאחד המאמרים החשובים ביותר באתר שלנו, העוסק בשאלה הקריטית: איך כותבים ספר? הפעם תדעו את כל מה שצריך על כתיבת ספר,
אז מהו הספר הנמכר ביותר בעולם? איזה ספרים נמכרו במספר העותקים הגדול ביותר? איזה ספר זכה לתואר היקר בעולם? שלום חברים, הגיע הזמן שניקח הפסקה קלה
!
קבלו מדריך שיחסוך לכם הרבה כסף ועגמת-נפש!
אנו נשלח למייל שלך את המדריך בהקדם.
המשך גלישה מהנה :)
יפה מאוד
שימו לב. יש לכם כפילות בחלקו הראשון של המאמר.
בכל אופן תודה על כל המאמרים המרתקים מאוד!!!
מתוך כל המאמרים ניתן לסכם שאתם באמת הוצאה לאור מיוחדת במינו,
לפחות בחלק של העריכה, הכתיבה וההגשה בטעם טוב.
תודה רבה
תודה יעקב 🙂
מחכים