רקע 

בתחילת המאמר, או אחרי פרולוג כלשהו שפתח אותו, חשוב מאוד לתת רקע נדרש לקורא. על מה מדובר? מה הנושא? איזה ידע נדרש?

חוסר ידע של הקורא, הנצרך להבנת הטיעונים במאמר – יגרום לקורא שלא לקבל את הנאמר, או להגיב בחוסר עניין ואף בחוסר הבנה.

מטבע הדברים ישנם נושאים שמוכרים לכולם ומדוברים בכל מקום, וישנם נושאים שפחות. ככל שהנושא פחות מוכר, כך יש להרחיב יותר ברקע הנדרש.

בעצם, המטרה היא אחת: "להכניס את הקורא לעניינים".

הנחות יסוד

הנחות יסוד קרובות לרעיון של מתן רקע, אך קריטיות הרבה יותר וראויות להתייחסות נרחבת ומשמעותית במאמר.

כדי לשכנע את הקורא, וכדי לוודא שהטיעונים נכונים, על הכותב להוכיח כי הבין היטב את הנחת היסוד שממנה הוא יוצא לדרכו.

סעיף זה מתבסס על החובה של מאמר דעה – לחדש. אם אין חידוש – מה בדיוק באת לטעון?

דוגמאות;

אם הכותב טוען לצורך בשינוי מצב מסוים, הרי שעליו לפרט בהרחבה מה המצב הנוכחי שאותו הוא חפץ לשנות. רצוי גם שיסביר מה הוביל לאותו מצב, מתי או מדוע זה נוצר, ומה מאפייניו של המצב הנוכחי.

אם הכותב טוען נגד דעה מסוימת, מובן וברור כי עליו להציגה בשלמותה ובבהירות לפני שהוא מתמקד בחסרונותיה או בטעויותיה.

אם הכותב טוען לפרשנות מחודשת למונח כלשהו, עליו להגדיר מהי הפרשנות הקלאסית והמוכרת שממנה הוא רוצה להפליג.

הגדרת טענה

אחר שהרקע מוכר, ואחר שהנחת היסוד ברורה – הגיע הזמן להציג את הטיעון.

המאמר כולו, ובמיוחד הטיעון, חייב להיות כתוב בניסוח ברור ומוגדר מאוד. שהקורא יבין בבהירות למה בדיוק כוונתך, ולא יישארו לו אזורים אפורים שאינו יודע אם עליהם דיברת.

את גוף הטענה יש לכתוב "ברחל בתך הקטנה".

למשל:

ברור: אני טוען כי רגשות האדם אינם פועלים כיחידה אחת אלא בהרמוניה של פרטים. כיון שכך, גם בזמן צרה או אסון, בהם רוב הרגשות כואבים וזועקים – יתכן כי רגש אחד או יותר יחוש בשמחה.

מעומעם: עולה מהדברים כי ישנה פילהרמוניה של רגשות שיתכן כי חלקו הארי של המכלול בכאב לנוכח גירוי משמעותי כגון אירוע טראגי בו בזמן שישנם שאינם נשמעים לקולות מנצח המקהלה.

ניסוח לא ברור יכול לנבוע ממשל גרוע, מדקות שקשה להגדירה במילים (וזה בדיוק האתגר) ופעמים רבות – מחוסר בהירות הטענה עצמה, במוחו של הכותב.

ישנם כותבים מוכשרים שבקלות רבה יכולים לכתוב משפט ארוך, שאינו מכיל שום משמעות.

למשל; יתכן כי כותב יציג טענה במאמרו, טענה כזו שנטענת מתוך אמירה ברורה ואף החלטית, אשר נשענת על תובנה הניצבת במרקע ומאחורי הקלעים ותומכת בה נמרצות תוך שעצם בהירות הטענה נובעת היא ממנה עצמה ולא מכוח אמירתה. הבנתם?…

נימוקים

אחר הצגת הטענה בשלמותה, הגיע הזמן להציג את הטיעונים המחזקים אותה. מדוע היא נכונה?

הטענה לצד הנימוקים מהווים יחד את גרעין המאמר. הטענה היא החידוש, והנימוקים הם הכלים הלוגיים שבאמצעותם בא הכותב לשכנע את קהל הקוראים בצדקתו.

לפיכך, ככל שהטענה מחודשת יותר – כך הטיעונים צריכים להיות חזקים ומשכנעים יותר.

מאמר דעה שיש בו חידוש גדול, אך הוא מבוסס על טיעונים חלשים – לא ישכנע.

מאמר דעה שיש בו חידוש קטן, אך הוא מבוסס על טיעונים חזקים – ישכנע בקלות.

מאמר דעה שיש בו חידוש גדול, והוא מבוסס על טיעונים חזקים ומשכנעים – הוא מאמר דעה נפלא, בעל כוח שאין דומה לו, ואות כבוד הוא לכותבו!

במערך הנימוקים, חשוב שהם יהיו נכונים לכשעצמם, ולא כרוכים בכשלים לוגיים, בדמגוגיה או בפרשנות אישית של הכותב, שההיגיון לא מכריח כמותה בבירור.

טיעון שמתבסס על טעם אישי שלא ניתן להוכחה – לא רלוונטי אם אינו סמוך על טיעונים מוכחים. אם אטען כי "לדעתי היות ודגל ארה"ב התנפנף ברוח – סימן שלא היו באמת על הירח" סביר להניח שלא אוכל להוכיח באמצעות טיעון זה שום דבר.

כן אוכל לטעון כי אם אכן הדגל מתנפנף – סימן שיש אוויר סביבו, מה שמוכיח כי הצילום הזה לא בוצע על אדמת הירח שבה אין שכבת אטמוספרה. גם לכך אצטרך להביא תימוכין (ראה להלן) שהדגל אכן התנפנף, ושאין אוויר על הירח.

תימוכין

במחוזותינו נפוץ המנהג להשתמש בלשונות תימוכין מלבבות, כמו "והרי נודע זה מכבר", או "כפי שכל אחד יודע", ואפילו "כפי שהתפרסם בזמנו" ואם תחפשו תמצאו גם "אומרים בשם _____".

כאשר מדובר על אמרות כנף ומליצות, סיפורים ומשלים – לאיש לא אכפת שהתימוכין רופפים עד אימה.

אך ספק משעשע ספק עצוב לראות חוברות שכנוע פוליטיות, שיוצאות במטרה מוצהרת לשכנע את הקורא מתוך גישה אובייקטיבית (לו יהי) ושכלתנית, ובחוברות ומאמרים כאלו הכותב משתמש בלשונות תימוכין כגון "ידוע לכולם ש…", ומכוח ה"כולם" הזה – לטעון, להוכיח ולנסות לשכנע.

לא פלא, אפוא, כי מאמרים וחוברות אלו משכנעים את ציבור המשוכנעים ועומדים, ותו לא.

אדם אובייקטיבי שאכן ינסה להשתכנע, אם בעין חדה ובמחשבה חריפה ניחן – יתהה עד מהרה "ידוע לכולם? ממש ממש לכולם? מעניין, מי זה ה'כולם' הזה?… איפה הם נמצאים? איפה נכתב על זה ומתי?…"

אז מה עושים?

פשוט מאוד! מביאים תימוכין ברי תוקף!

אמר פעם אדם חכם; "אינני יודע מה אנשים חושבים. אני יודע מה הם אומרים ומה הם כותבים". לכן לא יעלה על הדעת להזכיר במאמר דעה את הביטוי "כולם חושבים ש…", שהרי איננו קוראי מחשבות…

כדי להוכיח, יש לטעון "כולם אומרים" או "כולם כותבים", ומיד תצוף השאלה: היכן הם אומרים/כותבים זאת? והכותב יידרש להביא מקור לדבריו.

ציוני מקור

מה נחשב לתימוכין במאמר דעה?

ספר. אך לא מספיק לציין שם. חשוב לכתוב פרטים שיקלו למצוא אותו; מחבר, שם הספר, הוצאה לאור, שנת הדפסה, מקום ההדפסה, מיקום בספר. כך ניתן יהיה למצוא ולאמת את הציטוט או הפרשנות הנובעת ממנו. מסיבה זו חשוב מאוד לציין מיקום מדויק בספר, שהרי לא תצפה מהקורא לקרוא ספר של מאות עמודים כדי למצוא את המשפט המוזכר.

כתב עת. על פי רוב כתב עת נחשב מקור מוסמך למדי, משום שהטורים בו מושקעים יותר מהרגיל, ומתמקדים בטענות מסוימות. גם לגביו יש לציין תאריך ו/או מספר גיליון, ומומלץ מיקום בכתב העת.

עיתון. עיתון נחשב לפחות מוסמך מספר, אך זה משתנה. תלוי בסוג העיתון, באופי המאמרים ובעיקר בשם הכותב. יש כותבים רציניים שאפשר להתייחס לדבריהם ברצינות גם כשהם מתוך טור בעיתון. בכל מקרה יש לציין תאריך, ורצוי גם מספר גיליון, של העיתון המוזכר.

אתר. כשמצטטים אתר במאמר שנועד לעלות לאתר אחר, הציון הוא הכי פשוט שיש. פשוט עושים קישור מהטקסט או מהערת שוליים למקור ואין יותר טוב מזה. אך כשהמאמר נועד להדפסה – זה יוצר אתגר מסוים, בייחוד עם הקישור הוא ארוך. למרות זאת – כדאי לשים את הקישור בשלמותו, למען אמינות הציון (אם אי מי ירצה בדווקא לבדוק את המקור, שיעתיק את כל התווים ויבחן בעצמו). לחילופין, יש לציין שם אתר ואת נתיב ההגעה אל המקור המוזכר.

הרצאה. כשמצטטים מדברים שנמסרו בפני ציבור בעל פה, חובה לציין היכן בדיוק, באיזה יום ועל ידי מי נמסרו הדברים. אם יש תיעוד, בוידאו או אודיו לדברים – כדאי מאוד לציין אליו, אחרת ייחשב המקור לפחות איכותי ומשכנע ("מי אמר שאכן-כך-אמר-פלוני-אז…").

באופן כללי, ככל שהמקור נגיש וזמין יותר, כך כמובן שהטענה מבוססת יותר. ככל שהוא נעלם, קשה להשגה ולאיתור – ההוכחה פחות תקפה. היגיון פשוט.

מובן מאליו כי ככל ששם הכותב או המקור נחשבים לאמינים יותר, כך יגבר כוחו של הציטוט. ציטוט מחוברת אנונימית או שאין להשיגה כיום – ייחשב מקור חלש מאוד, ובלתי משכנע.

תועלת / רווח

חשובה ההתייחסות שלכם באופן כללי לרווח או התועלת שתצמח ממנו, וברוב המקרים היא ראויה להתייחסות במאמר עצמו.

השקעתם זמן רב בכתיבה ובניסוח, בהגהה ובחידודים – בשביל מה?

כדאי שיהיה לכם ולקורא ברור מה התועלת בחידוש שהצגתם. חידוש ללא תועלת יהיה מעט עקר. בדיוק כפי שכשאדם מוציא ספר, כדאי שידע בשביל מה.

כמובן שהמונח 'תועלת' הוא נזיל. יש שיראו בשיפור החינוך או הכלכלה תועלת, יש שיחשבו שקידום הדתיות הוא תועלת, ויש גם שסבורים שבמידה ויצליחו לגרום לאנושות להאמין ש"הציווי המוחלט יהיה אחד שייצג פעולה ככל שיידרש לכך אובייקטיבית, ללא התייחסות למטרה אחרת" (עמנואל קאנט) – תהיה בכך תועלת גדולה מאוד.

כך או כך, ככל שהתועלות שתצמחנה מיישום או קבלת הטענה המרכזית – כך כדאי להזכירן ולחדדן.

במאמר המוסגר, פעמים והתועלת שביישום הטענה עשויה להיות זו שתגרום לקורא לקרוא את המאמר בסקרנות, וההצעה לקריאת המאמר במקומות אחרים תכלול את הרווח הכרוך בגישה המוצעת בו. 

לדוגמה: "רוצים לדעת כיצד ניתן לייעל את מערכת הביטחון וצה"ל דווקא על ידי הפחתת תקציב? קראו כאן".

הסתייגויות

כדי שהטענה שלכם תהיה רצינית ואחראית, כדאי לחשוב האם יש מקום לסייג אותה.

אם היא נכונה כלפי כל ישות, בכל מקום, בכל זמן ובכל סיטואציה – דלגו לסעיף הבא. אך אם היא טענה אנושית – ככל הנראה שהיא לא עונה על כך.

לכן כדאי מאוד להציג הסתייגויות בסיום המאמר, כדי שיובן ויוגדר כלפי מה אינכם טוענים.

דוגמאות:

יש מקום להסתייג ולהבהיר כי בחלק ממוסדות החינוך המצב שפיר, והטענה המוצגת מכוונת כלפי רוב המוסדות.

חשוב לציין כי היו שנים שבהן השיטה כן הצליחה, והתוצאות היו טובות. אך בשנים האחרונות ניכרת מגמת ירידה כפי שתואר בהרחבה לעיל.

התנגדויות

אחר כל הדברים האלה, הגיע הזמן לשפר ולשכלל את המאמר שלכם, על ידי תוספת זריקת אובייקטיביות לתוכנו.

איך עושים את זה? פשוט מאוד: מזמינים מראש את המתנגדים!

האם אתם סבורים כי כל קוראי המאמר ישתכנעו מהטיעונים שלכם? האם יש אפשרות לחשוב אחרת, או להסיק אחרת מהמסקנה שאליהם הגעתם אתם באמצעות הטיעונים?

או שאולי ישנן סיבות אחרות שימנעו מהקוראים לאמץ את דעתכם, כגון סיכונים שכרוכים ביישום שיטתכם או השלכות שליליות שינבעו מכך.

אם כן – כדאי מאוד להתייחס לכך בעצמכם במאמר, להציג את ההתנגדויות הרלוונטיות כדי לתת לקורא להחליט האם הוא מקבל אותו או לא.

יתכן ותוכלו לשלבן גם במערכת הטיעונים כשיש לכם טיעוני נגד ההתנגדויות.

קריאה לפעולה

אם המאמר שכתבתם עוסק בהגות תאורטית בלבד, הרי שעצם השכנוע של הקורא בנכונות הטענה – השיג את מטרתו.

אך במידה ומאמרכם עוסק בטיעון שיש לו השלכות מעשיות, דוגמת שינוי שיטות התנהלות בחינוך, בכלכלה, בבריאות, בתחבורה או בכל תחום אחר – כדאי שתסיימו את המאמר עם קריאה לפעולה.

קריאה לפעולה במילים אחרות היא תשובה לשאלה "מה עושים עם זה מחר בבוקר?

כיצד ניתן בפועל לשנות דברים? האם בכלל זה אפשרי?

ככל שתציגו דרכים פרקטיות וברות יישום ליצירת השינוי הנדרש לפי תפיסתכם, כך יקבל הקורא את טענתכם, יגלה נכונות לאמץ אותה ויהיה מוכן ליטול חלק במאמצים להוביל את השינוי.

לפיכך, הקריאה לפעולה הנובעת מפוסט זה שסיימת כעת הינה: עצרו וחשבו, על מה תרצו לכתוב? מה יש לכם לחדש לאנושות?

איך בונים מאמר דעה?

אחר כל המבנה שהוצג לעיל, מתעוררת השאלה הבסיסית – תכל'ס איך עושים את זה. מאיפה מתחילים? מה השלב הראשון?

ובכן, בנייה של מאמר דעה דומה למעשה לבנייה של ספר.

ספר מטרתו להציג חידוש מסוים לעולם, ובהקשר זה מאמר דעה הוא מעין "מיני ספר". ממילא – אורח כתיבתו דומה לכתיבת ספר.

נו, אז איך עושים את זה? על זה תוכלו לקרוא במאמר המרתק "איך כותבים ספר" בבלוג שלנו. מבטיחים שהוא קליל יותר מהמאמר שסיימתם כעת.

אז שיהיה בהצלחה עם כתיבת המאמר הבא שלכם!

אה, ורגע לפני שאתם עוזבים פה – יש כפתור קטן למטה שכתוב עליו 'לייק'. לחצו עליו. זה עוזר לנו. תודה!