מבנים וסגנונות בשירה – סקירה קצרה ומרתקת

שלום חברים!

במאמר קודם עסקנו במהות השירה, באתגרים הכרוכים בהוצאה לאור ושיווק של ספר שירה, ובשאלות פרקטיות סביב השירה.

במאמר שלפניו סקרנו את תולדות השירה העברית משחר היווסדה ועד ימינו.

במאמר הנוכחי, אפוא, נותר לנו לסקור את הסגנונות, האמצעים האומנותיים והמבנים השונים שקיימים בענף השירה. בסוף המאמר הזה – כנראה שתהפכו ל'מבינים' בשירה, יותר מרוב החברים שלכם 🙂

הולך להיות קצר, תכליתי ומעניין.

שנתחיל?

נא להבדיל: סגנון / מבנה / אמצעים אומנותיים

יש להבדיל בין סגנונות השיר, לבין מבנה השיר, לבין האמצעים המשתמשים לכתיבתו.

סגנון – עוסק בנושא השיר ובגישתו הרעיונית (כגון האם עוסק בסיפור, בתיאור תחושה אישית, בתיאור מקום וכדו').

מבנה – עוסק בבניין השיר, מספר הבתים, הטורים, ולעתים גם העיצורים.

אמצעים אמנותיים – שימוש בטכניקות כגון לשון מושאלת, דימוי, הגזמה, מטפורה, חזרתיות, אוקסימורון ועוד.

וכעת נפרט.

סגנונות שירה  

יש סגנונות שירה רבים, חלקם נפוצים וחלקם נדירים מאוד.

• פיוט – שירת קודש המשתלבת על פי רוב בתפילה.
• בלדה – שיר המספר סיפור.
• מקאמה – יצירה המשלבת שיר עם סיפור, מעין פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי.
• שירה אפית – שירה המתארת את חייהם או מעשיהם של דמויות הירואיות מן ההיסטוריה.
• שירת איגיון – שירה שנראית על פניו ככתובה בשפה מובנת ותקנית, אך אין לה משמעות אמיתית או הגיונית. היא עשויה להכיל סתירות מוזרות, ולעתים גם שטויות. המצטיינים הטובים ביצירת שירה כזו הם, ובכן, מחשבים…
• שירה לירית – שירה המבטאת רגש אישי, או נקודת מבט אישית של הפרט.
• שיר תיאורי – שיר העוסק בתיאור מראה, נוף, עצם וכדו', ואינו מהווה דימוי או משל למשמעות אחרת.
• שירה פוליטית – שירה המנסה באופן מגמתי להשפיע על דעת הקהל בנושאים שאינם קשורים לאמנות, אלא נוגדים לחברה, מדיניות ועוד.

מלבד אלו ישנם סגנונות נוספים שנחשבים ליחידה בפני עצמה, כגון אימג'יזם ואקאמיזם (זאנר שירה שדוגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה תמציתית ככל האפשר, שהיווה קונטרה לשירה הפואטית שחיבבה את הצטעצעות הלשון), סימבוליזם, הרמטיזם, ארספרסיוניזם, שירה ביטניקית ועוד, וכן שירה מקראית, שירת ימי הביניים, שירת יהדות תימן ועוד. 

בכל אלו לא הארכנו עקב השימוש הנדיר יחסית בשירה בת ימינו. 

מבני שירה

מבנה השירה עוסק בצורת בניית השיר, מספר הבתים, מספר הטורים, ולעתים מספר העיצורים והתנועות.

מבנים מספריים

ישנה סדרת מבנים שנקבעת לפי מספר השורות בשיר, בנוסף למבנים קבועים ומוגדרים מראש של משקל וחריזה. 

בסדרה העשרונית הראשונה – כמעט לכל ספרה ניתן להצמיד מבנה מסוים שהיה מקובל היכן שהוא, מתי שהוא, בהיסטוריית התרבותיות האנושית. 

• 2 שורות (חרוזות, בד"כ חריזה נוקשה) – קוֹפְלָט. 
• 2 שורות (שאינן חרוזות, במשקל קבוע ונוקשה) – דִיסְטִיכוֹן.
• 3 שורות (עם שיטת חריזה ייחודית) – טַרְצִינָה. 
• 3 שורות (עם חלוקה נוקשה של 5, 7 ו-5 הברות) – הַאִיקוֹ. 
• 4 שורות – קַטְְרָן, או מרובע (בספרות הפרסית הקדומה). 
• 5 שורות (עם משקל וחריזה נוקשים) – חָמֵשִּׁיר.
• 6 שורות (שיר או בית בתוך שיר) – סֶסְטֶּט.
• 8 שורות (עם מבנה חריזה קבוע) – אוֹקְטָבָה. 
• 14 שורות (עם מבנה חריזה נקשה) – סוֹנָטָה.
• 19 שורות (בחלוקה של 5 בתים בני 3 שורות ואחד של 4, ומבנה חרזתי מורכב) – וִילַאנֵל.
• 39 שורות (עם מבנה חריזה קבוע וסדר מילים נוקשה) – סָסְטִינָה.

מבנים נוספים

• פואמה – שיר ארוך, בדרך כלל מסתיים בחרוזים. מבנה השיר גמיש יחסית, ורוב השירים בשירה העברית תואמים למבנה זה.
• אקרוסטיכון – שיר שהאותיות הראשונות של שורותיו יוצרות מילה או משפט (ראה בתחילת מאמר זה).
• פנטום – שיר בעל מספר בלתי מוגבל של בתים בני ארבע שורות, המאופיין בחזרה על שורות שלמות בין הבתים. מצוי מאוד בשירת הקודש, התפילה והפיוט. (דוגמאות: לכה דודי, אל נורא עלילה).
• וילאנל – שיר בן 19 שורות – חמישה בתים בני שלוש שורות ובית בן ארבע שורות. השורה הראשונה של הבית הראשון חוזרת בשורה האחרונה בבתים 2 ו-4, וכשורה הלפני האחרונה בבית האחרון. השורה האחרונה בבית הראשון חוזרת כשורה האחרונה בבתים 3, 5 והאחרון.