תכלית המצוות

36.00

ספר תכלית המצוות / אברהם קרדש

הספר נשלח באריזה מוגנת מפגיעות. הרכישה באתר מאובטחת בתקן SSL / PCI ובהתאם לתקנות חברת האשראי. הספר יישלח בדואר רשום לסניף הדואר הקרוב אליכם (אפשרות לשדרוג לדואר שליחים מהיר עד הבית). ניתן לעקוב אחרי המשלוח בכל עת באתר דואר ישראל.

לרכישה טלפונית ובירורים חייג: 039-111-444 שלוחה 0, או פנה באמצעות דף צור קשר

במלאי (ניתן להזמנה מוקדמת)

תיאור

הספר עוסק בשאלות הקיומיות בחייו של עובד ה' המחפש משמעות ותכלית, ומספק תשובות פשוטות ומעמיקות לאור פשוטי המקראות והגות חכמי הדורות.

הספר מתהלך כסדר פסוקי התנ"ך ופורס דעה צלולה ואחידה ע"פ רוב מניין ובניין רבותינו, לצד שיטות שונות העוסקות בסוגיא המהותית של החיים.

פתיחה לספר תכלית המצוות

 

מלך גדול ונערץ הטיל משימה על אחד מעבדיו: להביא לו אוצר הטמון במעמקי יער עבות ומסוכן. המלך הזהיר את העבד כי היער מלא במכשולים ומוקשים, קוצים וטורפים, וצייד אותו בחרב ובחנית ע"מ לפלס דרך ולהביא את האוצר.

נכנס העבד ליער המסורבל, והחל במלאכת פילוס הדרך והסרת המכשולים. העבד היה קנאי מאוד למלכו והידר היטב במלאכת סלילת הדרך. הסיר את הקוצים, היטיב את הדרך, בנה מדרגות היכן שצריך, הרחיק את הטורפים, עד שהדרך אל האוצר היה סלולה ומזמינה.

לאחר חודשים ארוכים, בתום המלאכה המפרכת, שב העבד המיוזע למלכו ובפיו ובלבו הבשורה:

הדרך מוכנה!!!

הביט המלך בפליאה ובתימהון בעבדו, והגיב:

וכי לפלס דרך שלחתיך? והלא הדרך היא רק האמצעי אל המטרה!  את האוצר אני רוצה!

אשריך שכל כך הידרת ועמלת בעבודתך! אבל את המטרה שלשמה שלחתיך – לא השגת!!!

התורה שניתנה לנו משימת חיים היא. ועלינו אפוא לדעת ולהכיר מה התכלית בכל תרי"ג המצוות על שלל פרטיהן ואלפי דקדוקיהן. מה העיקר ומה הטפל. מהו הרעיון ומהי הדרך אליו.

האם ביום הדין נעמוד בפני מלך העולם ויתברר לנו שאת כל חיינו השקענו בדרך ולא במטרה?

בספר זה נצא למסע מעמיק לגלות:

מה בסופו של דבר ה' אלוקיך דורש מעמך?

שאלת השאלות

מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? – – –

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ – – –

בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל – – –

והעמידן על אחת – – –

כל התורה על רגל אחת – – –

תכלית העולם וכל אשר בו הוא – – –

חפץ האל ממנו להיות – – –

שלמות האדם אשר בו יתהלל באמת הוא – – –

תכלית מעלת האדם – – –

התורה אשר שם משה היה המכוון בה – – –

דע כי תכלית האדם – – –

כוונת כלל התורה – – –

כלל גדול שרוב שורשי המצוות תלויים בו – – –

עיקר העבודה שיעבוד בה האדם את השם – – –

שני שורשי התורה – – –

מה שהאדם חי הוא כדי – – –

כל עבודת ה' תלויה ב – – –

עיקר העמל של האדם צריך להיות על – – –

אדְני התורה נוסדו על – – –

יסוד התורה ועיקר כל המצוות והחוקים – – –

יסוד וקיום כללות העולם וכל התורה – – –

היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם – – –

תמציתה ותכליתה של התורה והעבודה – – –

עיקר כל התורה ושורש כל הטוב – – –

עיקר דרך הקודש ושורש כל התורה הקדושה – – –

עיקרן של המצוות הוא – – –

עיקר שלמות האדם – – –

מקבץ הליקוטים הללו הלקוחים מן התורה וממבחר ספרי חכמינו וגדולי אומתינו – ושיתברר ויתבהר בין דפי הספר – אוצר בתוכו את לשד רצון ה', את עצם הלוז של גוף התורה, את הבריח התיכון של כלל המצוות.

יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

(מסילת ישרים פ"א)

 

השאלה שבה עוסק הספר, איננה זהה בהכרח לשאלה המפורסמת והמהדהדת של הרמח"ל, אבל מילותיו מלמדות על חשיבות החיפוש של היהודי וההתחקות שלו אחר שורשי מעשיו ומגמתו בחייו.

הספר והנושא שבו הספר עוסק מיועד לכל יהודי באשר הוא, המשתדל ומקיים את מצוות התורה. והנה, יהודי המקיים מצוות, בדרך כלל יודע "מה" לעשות, הוא גם יודע "איך" לקיים אותן, "מתי" לקיימן, "מה עוד" ניתן להוסיף בחומרתן המעשית. השאלה הגדולה היא:

לאן המצוות חותרות?

לאן הן אמורות להוביל את היהודי?

לאיזה יעד ומטרה אני אמור להגיע בקיום המצוות?

מה השורש והסיבה שהקב"ה ציוה אותנו את 613 המצוות, ומה התכלית שלהן?

מהי המעטפת המכילה את כל המצוות, והאם ישנה כזאת?

ואם להשתמש בלשון הרמח"ל: לְמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל (במצוות) כל ימי חייו?

השאלה איננה "מה ירוויח מקיים המצוות". יעדו הסופי הרצוי של האדם הוא להתענג על ה' בעולם הבא, ואילו המצוות הן אמצעי לכך. השאלה היא האם ומה המצוות אמורות לפעול במקיים אותן כאן בעולם הזה? האם המצוה היא אמצעי לתכלית אחרת עליונה יותר שהתורה חפצה שנגיע אליה ע"י קיום המצוה?

ואולי באמת השאלות בטעות יסודן? אולי המצוה המעשית היא מטרה בפני עצמה והיא הדבר שהתורה מבקשת ודורשת? אולי התכלית הבלעדית של כל מצוה היא לעשות מה שה' ציוה ותו לא? אולי אין סיבה ומגמה לכל המצוות?

אין ספק שזו סוגיא שכל בר דעת ובינה ראוי שישתדל ויתאמץ להגיע אל שורשה. הרי סדר היום של היהודי עמוס וגדוש במצוות והלכות. בכל רגע ובכל מקום, בכל מקרה ובכל הזדמנות שהיא – יש לתורה מה להגיד ומה לצוות אותנו לנהוג. וודאי ש"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו" (רמב"ם מעילה פ"ח ה"ח), א"כ רצוי וראוי להתרומם מעט ולהביט במבט כולל על התורה ושלל מצוותיה, להרהר במהות מטרת ותכלית המצוות, לנסות להרכיב את חלקי התורה ולראות את התמונה הגדולה.

ובכן, בדיוק בסוגיא הזו הספר עוסק: מהי תכלית המצוות?

ברוך השם שזיכה אותנו לחיות בדורות והיכלות של לומדי תורה ושומרי מצוות רבים, מה שב"ה גורם להתפתחות נפלאה של חיבורים, הגיגים ואף חידושים לאין מספר. דא עקא, שהמצב יכול לגרום לכך שמעיין התורה הנובע יפולג לפלגים ונחלים רבים, ורצון ה' המקורי יתפזר לכיוונים חדשים מדי ורבים מדי, עד שכבר נתקשה להתחקות אחר המקור, אחר שורש כל הדברים.

מטרת הספר:

בספר זה המגמה היא הפוכה לגמרי: במקום לחלק ולפצל ולמצוא טעמים חדשים ופיקנטיים לתורה ומצוותיה – נעשה לנו כברת דרך לאורך התורה ולעומקה כדי להתחקות אחר שורשה ושורש מצוותיה. במקום להתפזר ולהאבד בתפזורת רעיונות והגיגים נוצצים – נאחז בפשוטי המקראות, באמיתות דברי חז"ל, ביסודות הראשונים והאחרונים, ודרך היתדות הנאמנים שתקעו לנו חכמינו לאורך הדורות נעלה במעלה איתן ויציב על מנת להגיע אל היסוד ואל השורש, אל מקור המים החיים שממנו נובעות כל המצוות, שזהו בעצם גם תכלית המצוות. השורש שממנו נבעו המצוות – הוא בעצם הסיבה להן, והוא אפוא המקום והיעד שאליו אנו אמורים להגיע כאשר אנו מקיימים אותן.

[מן הסיבה הזאת הספר מושתת ובנוי בחלקו הגדול על ציטוטים רבים של מקראות ואימרות חכמינו, ולמרות ששילוב הציטוטים במהלך הכתיבה והפרקים קוטע את רצף המלל, הרי שחשיבות ההיסמכות המוחלטת על דברי התורה ואימרות רבותינו, מכריעה].

הספר בא להציג ולהוכיח את ההנחה הפשוטה שאכן יש תכלית ומטרה לקיום מצוות. ולא, לא טעמים רבים, לא מטרות מייגעות, גם לא רעיונות שרירותיים או ערטילאיים. אלא תכלית אחת פשוטה, הגיונית, נגישה וישימה.

מבנה הספר:

מבנה הספר יהיה בע"ה באופן שבו נציג תחילה את התכלית למצוות – יסוד ושורש עבודת האלוקים – המגמה שאליה יש להועיד את פנינו בקיום המצוות, כאשר תחילה נראה זאת בקצרה במקורות מספר.

לאחר הגשת הדברים בפרקים הראשונים, נצא למסע שורשים מרתק לאורך הדורות ולעומק התורה, כאשר המטרה היא להיחשף ולהיווכח לאור המקראות והמימרות כי אכן כל המצוות ממקום אחד באו ואליו הן מייעדות אותנו:

נכנס בשער הראשון ונצעד בשביליה של התורה כפי סדר החומשים והפרשיות, אלו הנוגעות בעניינינו, כאשר מטרתינו היא לראות ולהיווכח בתכלית המצוות.

בשער השני נמשיך את המסע במוסרי הנביאים והכתובים ובתוכחותם המחכימות, גם שם יעדינו יהיה להיווכח בתכלית המצוות, ואף ביתר שאת – ע"פ דבריהם הנחרצים והעמדת סולם הערכים היציב שהציבו בנבואותיהם.

[לאורך כל הספר משובצות אמרות חז"ל, ומשום כך התייתר הצורך לפתוח שער מיוחד לדבריהם הקדושים].

ובשער השלישי יבוררו שיטות רבותינו בכל הנוגע לתכלית המצוות וסוגיותיה. נחסה בכנפיו של הנשר הגדול, הרמב"ם, מורה הנבוכים בגן המבוכה, שלאורו ולאור דבריו החדים מתבהרת התכלית באור יקר וצלול. כן נטייל בפרדס רבותינו הראשונים והאחרונים, ונלקט פירות מתוקים מערוגות הבושם, שבפזורות אמרותיהם נמצא פעמים רבות את עניין תכלית המצוות – שורשן ומטרתן. בשער זה לא נפסח גם על שיטות אחרות ומגוונות ממה שהספר נוטה להוכיח.

ובתוך מרוצת כל הדברים יתלבנו סוגיות מהותיות ומגוונות בנושא תכלית המצוות, כגון:

היחס בין לימוד התורה לקיומה (פרק נ"ה); התורה והאדם (שם); המעשה והלב (פרק כ"ה); האם התורה מושכלת והגיונית? (פרק ו'); בית המקדש ותיקון האדם (פרק כ' ופרק ל"ב); עיקר וטפל במצוות (פרק י"א); בין אדם למקום מול בין אדם לחבירו (שם ופרק ל"ב); מצוות שאינן כתובות בתורה (פרק כ"ז); הנביאים מול תופסי התורה (פרק ל"ו, ופרק מ' ואילך); ואף שיטות אחרות ממה שהספר שואף להוכיח (פרק ע').

פרק לדוגמא

פרק כ"ז

גם באשר לא ציוך – תן דעתך"

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'

(דברים ו, יח)

…ועתה יאמר: גם באשר לא צוך – תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון 'לא תלך רכיל', 'לא תקום ולא תטור', 'ולא תעמוד על דם רעך', 'לא תקלל חרש', 'מפני שיבה תקום' וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח) ואפילו מה שאמרו (יומא פו) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

(הרמב"ן)

במרוצת פסוקי התורה ישנם משפטים רבים מפורטים ומגוונים בענייני בין אדם לחבירו, אך מדי פעם מבליחות אלומות אור המהוות נר לרגלינו ואור לנתיבות התורה כולה. אלומות אור בצורת כללים ולא פרטים, בצורת ערכים ולא הנחיות מקומיות, בצורת רוח הדברים ולא הדברים הטכניים.

כך ראינו כבר בחוק ומשפט ששם לפניהם במרה ("לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם… ושינהגו שלום… ותוכחות מוסר". רמב"ן) וציום שם "והישר בעיניו תעשה"; כך ראינו בעשרת הדיברות; כך ראינו שאסר להתנבל ברשות התורה אלא להיות "קדושים תהיו כי קדוש אני"; כך ראינו ב"ואהבת לרעך כמוך"; וכך אנחנו נוכחים בפסוק זה – המוכיח מעל לכל ספק שיש לתורה תכלית העוטפת את המצוות, ומלמדת אותנו שפרטי המצוות הן הדרך – ולא סוף הדרך – אל תיקון האדם ושלמותו "עד שיקרא בכל ענין תם וישר".

הציווי "ועשית הישר והטוב" דורש מהאדם לא לצמצם את עצמו במסגרת החוק הפרטי, אלא להיות נאמן לרוח הכללית העולה ממנו: להיות ישר וטוב. לא להסתפק בקיום ציווי ה', אלא להיות קשוב לרצון ה'.

והוא אשר השיב ר' ישראל סלנטר זצ"ל כאשר שאלו אותו על איזה מעשה אחד – היכן מצא החיוב עליו? והשיב: "לי יש חושן-משפט יותר גדול ממה שיש לעולם, ובחושן-משפט שלי שם נמצא החיוב מפורש".

…ואחרי שביררנו שזה עיקר כתרה ותפארתה של תורתינו הקדושה – ע"י כל התורה לצרף את הבריות, הלא לפ"ז כבר יש לנו תורה גדולה ומורחבת מאוד, ותרי"ג פעמים תרי"ג מצוות וחיובים ישנן בה, ואין כלל מקום לשאול "היכן כתובים חיובים כאלה".

(ר' ירוחם ממיר, דעת תורה שמות עמ' יב)

 

ראוי לשים לב לדרש הנפלא שדרשו חז"ל מהפסוק:

הישר והטוב. זו פשרה לפנים משורת הדין:

(רש"י)

מעולם לא נמצא מדינה או חוקה שתחוקק לאזרחיה חוקים, ולאחר מכן תצוה אותם לנהוג לפנים משורת אותם דינים. הלא זה מופרך: אם ציוית דינים – לך לאורם, ויקוב הדין את ההר!

אבל כפי שכבר נוכחנו בהנהגות אברהם אבינו וכן אצל כלתו רבקה, וכנראה כך אבות ואימהות האומה טבעו במהות צאצאיהם וחקקו בלשד עצמותם: לנהוג כמשפט המדינות ולהוות מופת החברה – זהו ערך ראוי, אך נשגבות מכך הן הרדיפה ואהבת החסד, וכמו גביע שהתמלא על גדותיו – אנשי החסד האמיתיים יבלשו אחר כל בדל הטבה שניתן לעשות ויחפשו היכן ועד היכן אפשר לעשות צדקה ומשפט. וגם אם הדין בא על סיפוקו – יחפשו הללו לנהוג לפנים משורתו.

עם ישראל – בהיותו ממלכת כהנים ואור לגויים – לא יצמצם עצמו בגבולות החסד המתקבל על דעת האדם הבינוני. הוא יוכיח את עצמו מנצל עד תום את צלם האלוקים המוטמע בנשמתו, מגביה את המושג "אדם" טפח וטפחיים מעל קרקע הסבירות והבינוניות, כראוי לגזע האציל שלו כנצר למשפחת אבירי החסד, הצדקה והמשפט.

אותו משפט שבזכותו ציון תיפדה, אותה צדקה שתשיב את שבות ישראל – לאחר שהללו גלו בחורבנה של ירושלים ש"לא חרבה אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" (ב"מ ל:).

אך באמת עומק העניין הוא ע"פ המתבאר למעלה:

אבא שמבקש מבנו להכין לו כוס תה, והבן יודע שהאב אוהב גם עוגיה בצידה, אילו הבן יישמע לציווי האב – יגיש לו כוס תה ותו לא. אך אם הבן יישמע לרצון האב – הרי ימלא את כל משאלותיו גם אם לא נאמרו בפה מלא. הוא יעשה הישר והטוב בעיני האב.

כשהתורה מצוה "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" – מונח בזה לעשות "לפנים משורת הדין". משום שלעיתים הציווי לא ממצא את הרצון. רצון ה' לא תמיד יתכנס בתוך שורת הדין. משום כך מצופה מאיתנו לראות את התמונה הכוללת, להתייחס לתורה ככתב שמבטא את רצון ה', ולא רק צווים נקודתיים, להבין מתוכה את דרך ה' הרחבה, וללכת לאורה.

 

תוך כדי הציווי הכולל הזה, מעלה הסבא מקלם פנינת הבנה נפלאה בערך הרב שהתורה מייחסת לשכל האדם:

הנה ידענו שעולמנו עומד על המצוה הזאת – "ועשית הישר והטוב", ומזה ידענו כמה יקר ואהוב וחשוב השכל הישר בעיני המקום ב"ה שעל זה עומד כל העולם וקיום התורה כולה, ומזה ידענו כמה נזהרים למעלה בכבודו של שכל הישר שלא להקטין ערכו בעיני בני אדם שלא יבואו לזלזל בהוראתו ופקודתו, ויהיו נזהרים לעשות לכל אשר יצוה השכל הזך והישר.

(הסבא מקלם, יסודי הדעת עמ' כא)

כלומר, התורה משאירה לאדם שטח עבודה נרחב ביותר שבו הוא יפעל כפי הוראת שכלו! ואותה 'רשות' – שהיא חובה – שהתורה נותנת לאדם לפעול ע"פ שכלו – נשענת על המציאות של האדם שנברא בצלם אלוקים ש"צדיק וישר הוא" ו"טוב ה' לכל", ולכן התורה סומכת על האדם שהאלוקים עשאו ישר – שיוכל להישמע לצו מצפונו ויוכל להחליט ע"פ עצת שכלו מהו "הטוב והישר".

וכך גם נלמד מדברי רבינו הגדול:

אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

(אבות ב, א)

הדרך לדעת כיצד לנהוג בצורת "ועשית הישר" – "דרך ישרה", איננה טמירה ונעלמה, אלא פשוט פוק חזי מאי עמא דבר. בני האדם שנבראו בצלם אלוקים נוהגים בצורה טבעית ב"דרך ישרה", וממילא כאשר מעשיך יהיו מקובלים בעיני הבריות, הנה אתה כבר מהלך בדרך הישר.