איך היו מכינים כריכות בימים עברו? מדוע כריכות לספרי נצרות היו חייבות בגניזה? איזה אוצרות גילו בתוככי הכריכות? פנו לעצמכם רגע של יודאיקה והיסטוריה מרתקת!

שלום חברים!

בא לכם לקרוא קצת על יודאיקה?

רגע! אל תברחו!

אנחנו מכירים את התחושה שעולה אצל רבים מאיתנו, כשמוזכרות המילים "יודאיקה" או "עתיקות"…

כן כן, בדיוק! נו.. התחושה הזו שהכל פתאום נעשה סביב בגווני חום עתיקים, צלילי פעמון ישן נשמעים ברקע ופיהוק כביר מתחיל לטפס ממעמקי גרונכם… מכירים?… 

אבל הפעם יש לנו משהו קצת יותר מעניין לספר עליו, אז נסו לאתגר את עצמכם ולגלות משהו מפתיע בתחום, שיש לו אפילו השלכות מעשיות לחלקנו. 

איך היו מכינים כריכות בעבר?

האמת שתאגידי המחזור יאהבו את הפתרון.

לוקחים ערימת דפים ישנים, מדביקים עם דבק בנדיבות, מהדקים בצדדים עם סיכות ברזל, מצפים בעור או דף נוסף קצת יותר נראה ו-יש לנו דקל! (החלק הקרטוני של הכריכה, ראו כאן).

זה בדיוק מה שהיו עושים בימי קדם כדי לייצר כריכות, אלא שכן העסק הופך לפוליטי ומעניין. 

כריכה יהודית לספר נוצרי

במקומות מסוימים באירופה, נהגו להחרים מדי פעם ליהודים קצת מהספרים שלהם. בכל מדינה ובכל תקופה זה היה עם תירוץ אחר. 

מישהו כנראה פחות התחבר לקטע של עם הספר, ולכמויות הספרים של היהודים. לא יפה, אבל קורה. 

במקרים שבהם לא נשרפו הספרים, היו שהבריקו כיצד להשתמש בהם: לכריכת ספרים אחרים, בדרך כלל ספרי נצרות. למה שיהודים יקראו בספרים שלהם, אם הספרים יכולים לשמש ככריכות לספרים של נוצרים?..

ולמי אכפת שהספרים הללו היו ספרי יסוד יהודיים שאין להם העתקים, ושנכסים יהודיים בעלי שווי ערכי וכספי רב הולכים להם לטמיון?..

לימים, קראו לתופעה המזעזעת והמצערת הזו – גניזת אירופה.

גניזת אירופה ואוצרותיה

לימים נולד לו יהודי גאון בשם שמחה, בן למשפחת עמנואל, שיום אחד גם לבש את התואר פרופסור והחל לעסוק ביודאיקה באופן אינטנסיבי.